יש זכרונות שפשוט עדיף לשכוח – Anima: Gate of Memories

אנחנו החלטנו לראות האם משחק האינדי Anima: Gate of Memories מבית Anima Project מצליח לשפר את המשחק הראשון של הסטודיו ולספק לנו משחק אקשן-תפקידים מהנה.

Anima: Gate of Memories הוא משחק אקשן-תפקידים מסטודיו אינדי שמנסה להתחרות עם משחקי ענק מיפן כמו Tales of Berseria ו- Final Fantasy 15, באמצעות תקציב מוגבל של 110 אלף דולר מאתר Kickstater, אבל האם הוא מצליח לספק משחק מהנה תחת הלחץ או כשלון מוחלט?

העלילה והעולם

אתם משחקים בתור The Bearer of Calamities, בחורה בלונדינית עם חזה מנופח ששכחה את השם שלה וגורלה מחובר לנצח לספר שמכיל שד אלוהי שנראה כמו גבר סקסי. אתם שולטים בשתי הדמויות, כשכל פעם תחליפו ביניהם על פי הצורך, בזמן שאתם משלימים את משימותיכם, שכוללות לעצור בוסים מטורפים שמנסים להשמיד את העולם (עלילה יותר כללית מזו קשה למצוא).

בוסים אלה, בשונה מהדמות הראשית, מקבלים בדרך כלל הרבה רקע המפרט את המניעים שלהם והסיבה לכוחותיהם, אליו תחשפו באמצעות חקירה העולם הפתוח מציאת טקסטים מהעבר, כמו הנער שחי בבידוד באחוזה שפיתח אובססיה עם בניית בובות או ילדים שהיו לכודים בכלא דתי עם גופה נרקבת של אל. אבל תמצאו את עצמכם לא מעוניינים כלל בדמויות אלו כולל הדמות הראשית, עקב אופן הביצוע. לסיפורי הרקע של הבוסים מולם תלחמו יש הרבה פוטנציאל לדרמה, רגש ומחשבה, אבל לרוב הטקסט נכתב בצורה מאוד לא מקצועית (יש אפילו מספר אי התאמות בין הקריינות לטקסט) ואפילו ילדותית.

כל הדיאלוג המדובר במשחק הוא פשוט נוראי, הטקסט המדובר של כל דמות במשחק נשמע כל כך לא טבעי ומתאמץ להשמע מגניב שתמצאו את עצמכם מגלגלים את העיניים בלי הפסקה. בנוסף, המדובבים לא עוזרים לבעיה, אלא מחמירים אותה – כל מדובב מכניס אפס רגש לכל דיאלוג או טקסט' ואם הם מנסים איכשהו לגרום למה שהם אומרים להשמע מגניב או עמוק בטון מסוים, זה פשוט נתפס כלא אמין ויומרני.

קרוב מאוד לבוס השני של המשחק, מצאתי את עצמי חסר אינטרס בעלילה והדמויות שאני רואה על המסך. העולם נראה כבעל המון פוטנציאל ועומק, אבל היישום החלש של עולם זה משאירים אותו משעמם ודל, העולם חסר עניין ובהרבה מקרים חסר אישיות ואויבים להלחם.

המשחקיות

כפי שאמרתי בפסקה הראשונה, Anima: Gate of Memories הוא משחק אקשן-תפקידים' אבל לצערי הרב, הוא משחק אקשן-תפקידים עם אלמנטים מאוד דלים של משחק תפקידים – אתם מסוגלים להחליף בין שתי הדמויות שלכם, כל דמות עם יכולות משלה אותן אתם יכולים לשפר, בנוסף לכך שכל דמות תוכלו לאבזר בחפצים שונים כמו תכשיטים וכלי נשק שיחזקו את התקפותיכם לפי הצורך. הבעיה היא שאיבזור זה לא בעל השפעה חזקה על האופן בו אתם נלחמים באויבים של המשחק, וכאשר תציידו את דמותכם בנשק שנשמע מגניב כמו Bone Katana או Ancient Lance, תתאכזבו לראות שלא תוכלו באמת לראות איך נשק זה נראה או את הדמות שלכם משתמשת בו, זה רק אייקון ושם שמשנה את הנתונים של הדמות.

בצד האקשן של המשחק, השליטה בדמות היא בדומה למשחקים כמו Devil May Cry ו-Bayonetta, עם התקפות חזקות, חלשות, יריות וכל מיני התקפות נוספות שאפשר להוסיף לדמות שלכם בעץ יכולות. יש כמות מכובדת של יכולות כך שתוכלו להתאים את סוגי ההתקפה של הדמות שלכם לפי סגנון המשחק שלכם. הבעיה העיקרית בחלק זה של המשחק זה השליטה שמרגישה מאוד גסה ולא מדויקת. את השליטה המגושמת תרגישו ביותר כשתקפצו עם הדמות שלכם, כל קפיצה מרגישה חסרת שליטה וחסרת משקל, למרות שבעיה זו יכולה להשמע כמינורית, אם חלק גדול מהמשחק לא הצריך קפיצה על פלטפורמות זזות. חלק שהיה לוקח לי בדרך כלל 5 דקות להשלים, לקח לי כ-25 דקות להשלים רק בגלל השליטה הגרועה בדמות בזמן קפיצה.

והחלק הכי לא ידידותי למשתמש במשחקיות היא רמת הקושי. אני חוויתי ואף סיימתי מספר משחקים שנחשבים לקשים מאוד כמו Bloodborne, Ni-Oh ו-Devil May Cry, אבל מצאתי את עצמי אינספור פעמים במשחק זה מתוסכל אפילו ברמה הקלה עקב חוסר הוגנות באופן תקפיתם של האויבים. כל האויבים יכולים לתקוף מקרוב ולירות עליכם מרחוק, והם ממשיכים לירות ללא הפסקה כך שתמצאו את עצמיכם נכשלים ליצור איזשהו רצף מכות נורמלי. המשחק קשה בגלל כל הסיבות הלא נכונות.

האויבים

הבוסים של המשחק מאוד יצירתיים בעיצוב שלהם וכל אחד מהם יתקוף אתכם בצורה שונה. כמו שציינתי קודם, יש לא מעט יצירתיות מאחורי סיפורי הרקע שלהם כך שהם בהחלט מרגישים ייחודיים ושונים זה מזה.

אבל האויבים הרגילים במשחק לא כל כך שונים – אתם תמצאו את עצמכם נלחמים שוב ושוב באותה קבוצת אויבים בעלי עיצוב מאוד גנרי ומשעמם. עצם העובדה שתלחמו באותם האויבים שוב ושוב יכול להוות בעיה כמו בהרבה משחקי אקשן-תפקידים, אבל במשחק זה, זה הרבה יותר מורגש, מפני שתלחמו באותם האויבים שוב ושוב באיזורים שאינם מתאימים להם. במשחק כמו Nier: Automata, הרובוטים בהם תלחמו שוב ושוב מתאימים לאווירה ולסביבה בה הם נמצאים, אבל בניגוד ל-Nier האויבים במשחק זה מרגישים מנותקים מהסביבה, ונראה שהמפתחים עיצבו סתם אויבים גנרים פשוטים כדי לצאת מיידי חובה.

הגרפיקה והעיצוב

הגרפיקה של Anima: Gate of Memories היא טובה, היא מאוד צבעונית וחלקה. ישנו דגש להצללה והארה, כשהאור חודר דרך עצמים בסביבה זה נראה מאוד יפה ואמיתי, שמוסיף המון להרגשה שהעולם בו אתם נמצאים הוא חי ולא רק דו מימדי. הגרפיקה זה הצד הכי חזק של המשחק, זה פשוט משחק נהדר להסתכל עליו.

העיצוב של העולם הוא לא הכי מדהים ויצירתי שתראו אבל בהחלט בעל הרבה אישיות וסגנון. העיצוב של הדמויות גם מאוד טוב, כל דמות לבושה ונראת בעיצוב מאוד ייחודי משלה שמחמיא מאוד לתפקיד שלה בעולם.

מוזיקה וסאונד

המוזיקה של המשחק נהדרת, הסגנון הסימפוני של פס הקול ממש מתאים לאווירת המשחק ומאוד איכותי, עם מספר מנגינות מאוד קליטות שפשוט כיף להקשיב להן.

הסאונד לעומת זאת, לא טוב בכלל. הדיבוב במשחק כמו שציינתי קודם הוא ממש לא טוב, כל המדובבים עושים עבודה נוראית בלהגיד את המילים שלהם ומכניסים אפס אישיות לדמויות אותם הם מדובבים או לעלילה. האפקטים הקוליים גם באיכות ירודה, כל אפקט של קסם או מכה נשמע כל כך גנרי וזול, כך שהרגשתי שכל האפקטים נשלפו מחיפוש בגוגל.

המוזיקה באמת היא קרן אור במשחק הזה, רק חבל שכל שאר הסאונד מאכזב לגמרי ופוגע קשות בחוויה הכוללת.

לסיכום

ל-Anima: Gate of Memories יש רעיון מאוד יפה ויצירתי מאחוריו, אבל הבעיה הסופית שלו זה הביצוע, שרוב הסיכויים נגרם מתקציב המשחק ועם תקציב של בסך הכל 110 אלף דולר, זה מובן מאליו. אבל בהתחשב והמשחק עולה כמעט כמו משחק רגיל, אז יש צורך (אפילו על תקציבו הדל) לשפוט אותו כמו משחק רגיל, וכמשחק רגיל, הוא מאכזב בלשון המעטה.

הסגנון האומנותי של Anima: Gate of Memories הוא באמת הצד הכי חזק שלו ונראה בצורה הכי ברורה בעיצוב הדמויות והמוזיקה, ומציג את שאפתנות המפתחים ליצור משהו באמת ענק ועוצמתי, אבל כגודל השאיפה כך גודל הנפילה והמשחק נופל חזק בכל מאפיניו.