גלקסיית המחשבים חדשות וביקורות משחקים, קולנוע, חומרה וטכנולוגיה
פסטיבל האסיף, אחת מגולות הכותרת של פסטיבל אנימיקס. זו למעשה הבמה עבור יוצרי אנימציה ישראליים שנותנים את נשמתם עבור כולנו, ואנחנו זכינו להיות שם השנה.
ואני חשבתי שראיתי הכל. בין ההתהלכות שלי בפסטיבל להתבונן בעבודות שונות שהוקרנו במהלכו, לבין אירוע הפתיחה שנתן יריית פתיחה חגיגית במיוחד עבור פסטיבל מדהים שכזה, ללא ספק הכי התרשמתי מפסטיבל האסיף. אירוע בו כל העשייה בו מוקדשת ליוצרים ישראליים וסיפורי האנימציה שלהם. ללא ספק זה החלק שהכי נהניתי ממנו במהלך הפסטיבל, פשוט מעורר השראה.
אז מה הוא למעשה פסטיבל האסיף? זה הוא אירוע שחוגג את פרי היצירה של האנימציה הישראלית על מגוון סוגייה, עבור השנה החולפת. המטרה העיקרית של האירוע הוא לחשוף, לשתף ולקדם את אומנות האנימציה הישראלית. מדובר באירוע שנתי שמיועד עבור יוצרי האנימציה בארץ, עבורם ועבור הקהילה ההולכת וגדלה. פסטיבל האסיף נוצר בשנת 2000, על ידי אסיפ"א ומופק על ידי פסטיבל אנימיקס מידי שנה מאז.
מיד בהתחלתו של האירוע, החלו לרוץ על גבי המסך הגדול כל סרטי האנימציה המועמדים לקטגוריות השונות, שעליהן הוכרזו הזוכים לקראת סוף הטקס. אינני זוכרת במשך כמה זמן רצו להם סרטי אנימציה כה עזים וכה חזקים על גבי המסך, אך בכל אותו זמן ישבתי מתפארת ונדהמת למראה עיני. לא יכולתי להוריד את העיניים מהמסך. סרטי האנימציה והקטעים שנבחרו להיות מועמדים לקטגוריות השונות פשוט קסמו לי. מבלי ששמתי לב הגיע חלוקת הפרסים, ואיני יכולה להירגע מההתרגשות שנתקלה בי לאחר צפייה בסרטי אנימציה תוצרת ישראל, שכה נגעו בי וכה דיברו אלי. אני בהחלט חושבת שכל הסרטים שהוקרנו על המסך עשו את עבודתם כראוי.
קטגוריית הסרטים העצמאיים
בקטגורייה הזו אנחנו זוכים לראות סרטי אנימציה שונים ומגוונים בעלי מספר דקות, והאמירה מאחורי כל אחד מהם היא שונה לחלוטין. בין אותם סרטים עצמאיים קרצו לי במיוחד אמריקה (של נדב ארבל) ודיאלוג עם הכלבה – ביי ספה (של אופיר ששון). אלו השניים שהכי שתפסו את עיני ודיברו באופן אישי, אבל יש גם את חוליות (של ריקרדו ורדסחיים, מורן סומר ואוסי ולד), ציורי אצבע (של יותם פרל) ושטיח (שחף רם).
קטגוריית קליפים
קליפ המורכב מאנימציה בשילוב שיר, שנותן אימרות חזקות ומסרים עבור כל קליפ שהוקרן על גבי המסך. אחד הקליפים שהכי שמחתי לראות במהלך הקטגורייה הזו הוא כמה עצות למנהיג צעיר (של דפי בן עמי) שמעביר בצורה מושלמת את התמונה העגומה של המנהיגים שלנו, פשוט עבודה מבריקה. הקליפ השני שתפס את עיני הוא White Lies (שחף רם ואנדרי מייסין) שבצורה המיוחדת שלו מראה לנו מציאות מתחת לכל השקרים.
בין אותם משתתפים היו גם את טקס עצוב (דן אזולאי), Is Anybody Out There? (דניאלה שרר), Soon Goodbye, Now Love (דניאלה שרר) ו-The Goldman Brothers – Call My Name (רוברט מורנו וטל זגרבה).
קטגוריית סרטים מסחריים
כולנו תמיד נהנים מפרסומת טובה, שניתן לראות את המחשבה מאחורייה. גם כאן המוח הישראלי עובד, ומגיע לקבל במה בפסטיבל אנימיקס. בין הבולטים בשנים האחרונות (ואין מצב שאף אחד מאיתנו לא נתקבל באחת מהם) אלו הפרסומות לדואר ישראל.
בין המשתתפים הנוספים בקטגורייה יש לנו את הסוף לחרדות תוכנה (סטודיו פוינק), OPTIM8 (של Igloo Creative House), המצאת הכיף (סטודיו פוינק), מולטיפק של סיקרט (Animation Home), וקצרצבים 2 – עונת האבקועים (Igloo Creative House).
קטגוריית סרטים מוזמנים
אומנם הקטגורייה נשמעת קצת מסחרית גם כן, אבל הרשו לי להגיד לכם שמהסרטים שראיתי כאן, לכל אחד ואחד מהם יש אימרה חשובה וחזקה, שלא משאירה אותך אדיש לשום דבר. כמו הסרטון המוזמן בשם "גייל". אותו סרטון מספר את סיפורה של גייל, הצלמת. גייל צילמה ציפורים כשהגיעה מהים סירה של מחבלים ורצחה אותה. ליד גופתה נמצאה המצלמה ובה התמונות האחרונות שצילמה (יוצרות יסכה מאיו ומעין צוריאל).
בין היתר יש לנו את הסרטונים הבאים: חיי חברה – אבטלה סמויה (ניר וגלי), שרברב (יותם פרל), The Courage To Invent (דניאלה שרר).
קטגוריית סרטים לילדים
רבים חושבים שכיום אין תכנים איכותיים לילדים בעולם האנימציה. הרוב זה אלימות שלא מלמדת אותם בהכרח דבר. הרשו לי להציג בפניכם כמה מהיצירות הישראליות לילדים שפשוט הפכו את הכל לקסום עוד יותר.
בסרטון Feeling Sad (של אורי לוטן) אנחנו רואים את נח המוצא את עצמו צולל למצולות העצב. החבר הדימיוני שלו מיסטר טיבס עוזר לו להתמודד עם אותו כאב שחש.
בין היצירות הנוספות לילדים יש לנו את הרפתקאות קיוטי הפיראטית (טאבטייל), My Happy Family (מריאנה רסקין), פידל דידל (סטודיו פוינק) ושיר החורף (אפרת דהאן).
קטגוריית קצרצרים
סרטוני אנימציה קצרים במיוחד (בדרך כלל בני דקה) שמציגים לנו את הסיפור על ידי אנימציה בלבד, ללא דיבור.
באמת שזה אחד מסרטוני האנימציה המדהים ביותר שיצא לי להתקל בו. האווירה, הציורים פשוט מושכים אותך אל עולם אחר ואתה לא שם לב שכל היופי הזה נגלה אליך ב-40 שניות בודדות.
באותה קטגורייה יש לנו גם את לופ דה לופ – באג (גיא אסנת ואלכס קלקסבר). המראה לנו את המחזוריות של העולם באנימציה קצרה ומשעשעת.
קטגוריית סרטי סטודנטים
סרטי אנימציה של בוגרי מכללות ואקדמיות שונות של עיצוב ואנימציה. פרי יצירה שכל אחד ואחת מהמשתתפים בהחלט יכול להיות גאה ביצירה שלו.
הסרטון הקצר מציג לנו בקצרה את הזוכה בקטגורייה כבר הולכים? עם ד"ר זוסמן (ינאי מטרסו וענת אפרתי). בין המתמודדים על הקטגורייה יש לנו את כלבי פרא (עידו שפירא ועמית כהן), להציל את פו (יוליה טרכטנברג), חלל פנימי (טמיר אהרוני ואדוה סנטו), The Uncanny Variable (נטע להב) ועוד רבים נוספים.
קטגוריית גיימינג
כן, גם כאן יש לא מעט חובבי ז'אנר הגיימינג, ששילבו בין התשוקה שלהם לאנימציה ולדבר השני הכי אהוב עליהם, עולם משחקי הוידאו. גם כאן יש לנו כמה יצירות מרתקות שאי אפשר לוותר עליהן.
בסרטון מוצג לנו הזוכה בקטגורייה The Office Quest, שבהחלט גורמת לנו לחשוב פעמיים על העבודה הרגילה שלנו במשרד, וכמה כל אחד מאיתנו היה רוצה לצאת להרפתקאה מגניבה כמו זו.כאן אנחנו זוכים לראות את המשחקיות של המשחק עצמו, וכמה הוא יצירתי ומושקע במחשבה שלו. יוצרי הסרטון הם אלון סימון, אורן רובין וליאור ברודר.
בין המתמודדים על הזכייה בקטגורייה משתתפים גם The Ususal Suspects – An Interactive VR Game (של Igloo Creative House), באק: אפוקליפסה מצויירת (גל כפיר), Hopeless Heroes: Tap Attack (של Upopa Games) והפיצול – The Splitting (סתין גולדשטיין ו-Fireberry Studio).
לסיכום
ללא ספק זה היה אירוע ששמחתי לקחת ממנו חלק בפסטיבל אנימיקס 2018. כל היצירה הישראלית גרמה לי לשקול מחדש מה ברצוני לעשות בחיי, ואילו סיפורים אני יכולה לבוא ולספר דרך אנימציה. אני בטוחה כי כל אחד מהמשתתפים והמועמדים בטקס הגיעו בזכות הלמידה והיצירה עוצרת הנשימה שלהם, ובהחלט רואים את הנשמה של כל אחד ואחת באנימציות שכאן. אני גאה ושמחה שגורל האנימציה הישראלית נמצא בידיים אלו, ורק ממשיך לגדול ולתפוס תאוצה בארץ ובעולם. אין לי צל של ספק שגם בשנה הבאה נזכה לראות עבודות מרתקות שזוכות לקבל את הבמה הראויה להן.
