תרופת הרגעה: המשחק – ביקורת המשחק Arise: a Simple Story

האם הרגשתם אי פעם מדוכאים? עצובים? מלאי אנרגיה וצריכים רגע להירגע? או פשוט רוצים להסתכל על היופי של הטבע בצורה ממוחשבת? Arise: a Simple Story מסדר אתכם בכל הפינות האלו

Arise: a Simple Story הוא משחק שקשה לכתוב עליו. איך אני אמור להתחיל? האם אני צריך לספר שהמשחק פותח על ידי חברת Piccolo Studio ופורסם על ידי Techland? אבל זה המידע היבש, ואולי כדאי שפשוט אתאר לכם מה חוויתי כששיחקתי במשחק ונמשיך משם.

התחלתי את Arise כאשר בדיוק סיימתי ישיבה של כמה שעות על Dragon Ball Z Kakarot (שהביקורת שלו תתפרסם בשבוע הבא) והייתי מלא אנרגיה מהקרבות ורגשי הנוסטלגיה שהתקיפו אותי. לא עברה רבע שעה מתחילת המשחק והרגשתי איך אני מתחיל להירגע, איך אני מחייך חיוך קטן, ואיך אני מתחיל להישאב אל תוך העולם שנגלה למול עיני.
זאת ההשפעה העוצמתית שיש למשחק הזה, וגם אם לא תקראו כלום מהמשך הביקורת, אם התחברתם למה שקראתם עד עכשיו רוצו לשחק בו.

עלילה

הסצנה ראשונה של המשחק מתחילה עם הלוויה. לא המאורע הכי משמח בעולם אני יודע. אבל אפילו היא מוצגת בצורה כזאת למרות העצב הברור על פניהן של הדמויות, אין הרגשה של דיכאון, אלא של סיום שליו. אנחנו לוקחים שליטה על אדם זקן אשר נפטר, ומגיע אל משהו שאני רק יכול לתאר כעולם הבא. הרבה אורות, שלווה, מוזיקה רגועה, בהחלט נראה כמו גרסה מסוימת של גן עדן. הזקן שלנו רואה הר באופק, ועליו ניצוץ זוהר. ללא שום יעד אחר, הוא מתחיל את מסעו לכיוונו.
מה בדיוק עובר עליו שם לא אספר, כיוון שהחוויות שלו הן הסיפור, לא רק הזיכרונות שהוא משחזר אלא גם התגובות שלו לעולם סביבו ואיך הוא מתקשר איתו.

המשחק מתמקד גם בחייו בחלקים קודמים של חייו מהתקופה בה היה נער צעיר, כולל אהבת חייו והקשר ביניהם, וזה פשוט מקסים. המשחק מיטיב לתאר אהבה צעירה זו , כולל הגילויים החדשים שהיא מביאה אל חייו של האדם.
הכל מתנהל באיטיות, בקצב משלו, אבל לא באריכות. כל פרק במשחק מתמקד בתקופת חיים או היבט מסויים מחייו של גיבורנו (ששמו לא נגלה לנו, ולא הרגיש חיוני למשחק), והכל, ללא מילה אחת של דיבוב. זה דורש כישרון להעביר סיפור חיים שלם בצורה מספקת ללא שום דיאלוג, כאשר רק תנועותיו ותגובותיו של הגיבור מסבירות לנו איך הוא מרגיש, אבל Arise עושה זאת בצורה מופלאה.

גרפיקה

Arise: a Simple Story מכיל גרפיקה ציורית ופשוטה מאוד. ללא הרבה צבעים, ללא אפקטים מתוחכמים, ללא פיצוצים או אפילו ללא שום תנועה מהירה לאורך כל המשחק. יחד עם זאת, הוא משתמש בפשטות שלו בצורה מיטבית, והרבה פעמים מצאתי את עצמי עוצר ופשוט מסתכל על המסך, שואב ונהנה מהיופי שנגלה לעיני, בין אם זה שדה חמניות זהוב, או פשוט מים שנופלים מעצים וצמחים. נראה שכל פרט בעולם המשחק תוכנן בקפידה על מנת לתת את החוויה שהזקן שלנו מצא במקום רגוע וחסר אלימות לחלוטין.
המשחק מלא בחיות שונות, צמחים ומים – טבע מדהים שפשוט כיף להסתכל עליו. כל תנועה של הדמות הראשית מוקפדת ומרגישה נכונה, החל מהקושי שלו לקפוץ או למשוך את עצמו, ועד לכך שאסור שהוא ייפול מגובה גבוה מידי כי הוא יכול להיפגע בעצמו.

משחקיות

במהלך המשחק אנחנו כאמור נשלוט באיש הזקן הזה, ועל ידי שימוש בתנועות בסיסיות כמו קפיצה, ושימוש בכלים בסיסיים שאנחנו מקבלים עלינו רק להגיע לסוף השלב. המשחק מחולק לפרקים קטנים, כל פרק מתמקד בהיבט אחר או תקופה שונה של חייו, ויעמיד בפניכם אתגר ייחודי או מערכת חדשה שתצטרכו לשלוט בה. אין אויבים להילחם נגדם, חיים לאסוף (או מד חיים), ואין סכנה ממשית. זה רק השחקן והחידה שמולו.

השחקן יכול לשלוט בזמן בלחיצת כפתור ולהניע אותו קדימה ואחורה, מאמצע היום עד לשקיעה ובחזרה. האפשרות הזאת היא המנגנון העיקרי עליו מבוססות החידות במשחק. החידות האלה פשוטות למדי, המשחק הזה לא נבנה כדי לאתגר מוחו של השחקן, אלא כדי להשרות עליו שלווה, משהו שאהבתי במיוחד.

ראיתי משחקים יפיפיים ומינימליים בעבר, גם כאלו עם סיפור אישי מרגש וקסום. יחד עם זאת, Arise: a Simple Story לוקח זווית שונה מעט כאשר זה נוגע למשחקיות שלו. כאשר התחלתי לשחק, כבר בדקות הראשונות שלו, לא רציתי לתת לדמות שלי לרוץ. זה בהחלט אפשרי, אבל משהו מנע ממני לעשות זאת, ולא הצלחתי להבין למה. לקח לי כמה רגעים לקלוט שבעצם השם של המשחק, "a Simple Story", הוא יותר משם, הוא פילוסופיה שהמשחק חי עליה. גרפיקה וסיפור קטן ורגוע ראיתי הרבה, אבל המשחקיות שלו לוקחת את הפילוסופיה הזאת הכי לקצה שלה. כל מנגנון משחקיות, כל תנועה של הדמות ושל העולם היא הכי שלווה, רגועה, ואיטית שאפשר היה ליצור מבלי להגיע למצב של שעמום. זאת בהחלט הייתה מחשבה שעברה בראשי, כי המשחק הזה היה יכול להיות בקלות משעמם. הוא שאב אותי פנימה על ידי הפילוסופיה הזאת, מבין הפעמים המעטות ששיחקתי במשחק וראיתי שהיה בו רעיון מרכזי אחד, שהוא עמוד השדרה של המשחק ומצליח להתחבר לכל פרט ופרט בו.

מוזיקה

המוזיקה היא רגועה, לא מפציצה במשהו קצבי בשום שלב לאורך המשחק, ויודעת לעלות ולרדת בהתאם למה שקורה במשחק באותו הרגע.

מבחינת דיבוב, אמרתי כבר שהמשחק אינו מכיל אחד. מה שהוא כן מכיל, זה צלילים. הזקן שלנו כן יודע להוציא מגוון צלילים שונים אשר יכולים לבטא שמחה, עצב, התרגשות, והנאה, והם נשמעים מאוד אותנטיים ועוזרים לנו ללמוד על האישיות שלו.

עולם המשחק עצמו חי, ולכן אנחנו נשמע גם את זרימת המים, קולות של חרקים, זמזום דבורים, וכדומה, ויותר מפעם אחת הרגשתי שאני צופה ומקשיב לפרק של נשיונל ג'אוגרפיק על ה-PlayStation 4 שלי.

בדיוק כמו המשחקיות או הגרפיקה, גם המוזיקה משתלבת יפה עם הרעיון המרכזי של Arise: a Simple Story ועוזרת לו להיות גלולת ההרגעה הקסומה שהוא.

סיכום

Arise: a Simple Story הוא משחק ייחודי מסוגו. הוא לא מנסה להיוצ אפוס עלילתי גדול מהחיים. הוא משחק קטן, על אדם זקן אחד, והחוויות שהוא חווה לאחר מותו. אנו נלמד על הזקן ומה שהוא עבר בחייו, ונעזור לו במסעו לפסגת ההר המסתורי.
המשחק כן רגוע ביותר, שקט, ואיטי בקצב שלו, ולא הייתי ממליץ עליו אם אתם מחפשים משחק פעולה מהיר. אבל אם אתם נהנים מסיפור טוב, גרפיקה יפיפייה ומרגיעה, או פשוט חווית עולם משחק מקסים, נסו אותו. אני מאמין שלא תתאכזבו.