#התחלנו – סיקור המשחק Assassin's Creed Origins

במצרים העתיקה האמינו שכמה שיותר גדול – ככה יותר טוב, בין אם זה פסלים או "קברים" זה חייב להיות ענקי ועצום ואם זה עבד לפרעונים אז זה בטוח יעבוד גם היום. לפי המחשבה הזאת פעלה ככל הנראה Ubisoft ולכבוד השנה ה-10 של הסדרה המופלאה, היא מגישה לנו אתחול עצום בגודלו שלוקח את העולם המופלא שהכרנו עד כה והממציא את הכל מחדש. לטוב ולרע.

בזמן האחרון כולם הגיעו למסקנה שלכל דבר טוב יש התחלה ולפעמים בשביל שזה יהיה (או יחזור להיות) טוב – צריך לחזור להתחלה. המשחקים האחרונים בסדרת Assassin’s Creed קצת איבדו מהקסם, הם לא הצליחו לחזור על ההצלחה המסחררת של סדרת אציו או לחידוש המפתיע ב- Black Flag – הקרבות הימיים בין ספינות שבשלב מסוים הפך להיות קצת מעיק ואז למשחק בפני עצמו. הם ניסו לחדש, להפתיע ולקחת את המשחק לקצה מבחינה גרפית שבסופו של דבר בא על חשבון כל כך הרבה דברים חשובים כמו עלילה או בקרת איכות. אחרי 10 שנים של סדרה מהוללת שהתחילה להשמיע קולות גסיסה על אף הסרט, הקומיקסים, הספרים וכל הדברים מסביב – הם היו חייבים לשנות משהו, להמציא משהו חדש ושונה אחרת אפשר להוציא את הדיסק ולהמשיך הלאה, אבל בשביל שזה יקרה צריך לחזור להתחלה ולהבין מה עבד טוב ולחזק ומה לא כדי שאפשר יהיה להיפטר ממנו, והמקום הטוב ביותר לעשות זאת זה במצרים העתיקה.

ב-Assassin's Creed Origins , סיפורנו מתרחש במצרים העתיקה לפני 2000 שנה פלוס מינוס כמה עשורים, בימי שושלת תלמי. מצרים עומדת בפני מהפכה גדולה כשיוליוס קיסר מנסה לרדת מצרימה ולהעיף את היוונים מצד אחד, קליאופטרה מאוד מאוד רוצה את כס המלכות מצד שני ובמרכז העם שממש לא רגוע, כתוצאה מכך הפשיעה עולה ומישהו צריך לשמור על הסדר והצדק. המישהו הזה הוא באייק (Bayek), לוחם במסדר המדג'יי שמלווה את המלוכה במשך מאות שנים שנשבע לשמור על הצדק והעם לא משנה מה, סוג של אבירי ג'דיי או סופר גיבורים.
דרכו של באייק מצטלבת עם ארגון סודי נוסף שעובד מאחורי הקלעים ובניגוד למדג'יי – אוחז בשלטון במצרים תוך שהוא משתמש בכל דרך אפשרית בשביל להמשיך ולשלוט כולל שוחד, רציחות, בגידות, קנוניות ועד עזרה לאויבים והפלת שלטון. אותו ארגון סודי שמרגיש שבאייק מתחיל להתקרב יותר מדי מחליט לעשות מעשה בשביל להרחיק אותו מהם, הם רוצחים את הבן שלו ומודיעים לו שהוא "מתעסק עם דברים שגדולים עליו בהרבה".
במקום שבאייק יוריד פרופיל הוא מכריז עליהם מלחמה ונשבע להגיע עד אחרון האנשים ולא משנה מה יעמוד בדרכו, בין אם אלו חיילים, לוחמים, גלדיאטורים או אפילו היפופוטמים, פילים ואלים. נשמע לכם מוכר?

97 שעות.
זה הזמן שלקח לי לסיים את המשחק Assassin's Creed Origins  עד אחרון הגביעים (וככל הנראה גם לכתוב את הסיקור הזה כי ככה זה שגיימר הופך לאבא פגום טרי) ולהבין שהסדרה הזאת אמנם לא תחזור לימי התהילה שלה כמו בתקופת הרנסנס האיטלקי, אבל מצד שני היא בהחלט חזרה לחיים עם לא מעט דברים חדשים, מפתיעים ואפילו מרהיבים שעושים חשק לחזור וללבוש את הברדס בין הצללים.
אז אילו דברים חדשים, מפתיעים ובלה בלה בלה יש? קודם כל גודל המפה – היא עצומה בגודלה!
אם עד עכשיו התרגלנו לשחק בעיר מרכזית אחת או כמה ערים קטנטנות שמחוברות ע"י דרך עפר, פה יש לנו מדינה שלמה עם עם מספר ערים גדולות ומלאות בהמון דברים שאפשר לעשות בהן וכל אחת – בסגנון הייחודי לא ולא משהו שמרגיש שחוזר על עצמו עם שינויים קלים. אלכסנדריה לדוגמה מציגה את מלוא התפארת היוונית הקדומה בכל אספקט מפסלים דרך הבנייה ועד המקדשים, גיזה לוקחת אותנו אל תוך הגדת פסח וסיווה (מקום מוצאו של באייק) ממחישה איך נראית עיר של מעמד הביניים\פועלים. אמנם המבט ההיסטורי במשחק התמקד יותר בסביבה ובתקופה ופחות בסיפור (אם בכלל), אך החשיבה שלתת את הפוקוס על האיזור והתקופה לפרטי פרטים בשביל לחזק את העלילה הפיקטיבית הייתה חשיבה מעניינת ואפילו חכמה. מעבר לזה – צוות המפתחים הבין שלא מעט לוקחים את המשחק כמשהו שאשכרה עוזר בלמידת ההיסטוריה (דיווחים מעידים על עלייה בידע היסטורי בהתאם לתקופת שחרור של כל משחק) והחליטו לחזק את זה עוד יותר עם השקעה על מידע מסביב בעזרת משימות מסוימות ואפילו מצב משחק שמאפשר שיטוט היסטורי בלי להיקלע למלחמות בשביל ללמוד עוד ועוד על התקופה. סחטיין עליהם ואל תשכחו, בסוף המשחק יש מבחן על החומר הנלמד.
סתם, אין באמת…

אז מה עוד חדש? המשחקיות עברה שינוי מרחיק לכת מכל מה שהכרנו, בין אם זה השליטה בדמות שכעת רצה בספרינט כל הזמן, גם מערך הכפתורים בשלט השתנה לחלוטין דבר שמצריך זמן למידה עד שמתרגלים לשינוי הדראסטי, אמנם בהגדרות אפשר לבחור בין מה שמקבלים לבין סדר "אלטרנטיבי" אבל עדיין ותיקי הסדרה ימצאו את עצמם מתבלבלים מפעם לפעם.
דבר נוסף שהשתנה במשחקיות זה ה-Eagle vision וצורת הלחימה.
ה-Eagle vision שעם הזמן הפך להיות כלי העזר הטוב ביותר שמשרת כל לוחם ועוזר לנהל את המהלך הבא קיבל טוויסט רציני ובאמת הפך להיות "מבט של נשר". סנו (Senu ולא חברת מוצרי הניקיון) הנשר הוא העוזר שלנו שהולך או יותר נכון עף לצידנו במהלך המשחק, בשלבים מסוימים שאנו מתקרבים לאזור משימה אנו נקרא לו שירגל עבורנו אחרי מה שקורה, ובעזרתו גם נגלה מה החוזק של האויבים שמחכים לנו וגם נוכל לתכנן דרך תקיפה שתהיה הכי יעילה ובהתאם לדרך שבחרנו לפתח את באייק, דבר שמוביל אותנו לשינוי הנוסף.
המשחק כבר לא תחת הז'אנר הגדול של אקשן\הרפתקאות אלא יותר בכיוון של RPG עם כל האלמנטים המוכרים, החל מפיתוח דמות לפי סגנון שאנחנו יותר מתחברים אליו – הלוחם (יאללה מכות), הצייד (יאללה האד-שוט) או הצופה (יאללה מתגנבים) כשלכל אחד יש את האיכויות והיכולות שלו שמשפיעות על קצב הפיתוח וזרימת המשחק. לא טעיתם קראתם נכון – יש כאן את אלמנט הפיתוח, אין יותר דבר כזה שבאים לאיזה חייל בגודל של מקרר בשקט מאחור ו…זהו, אם אתם לא באותה דרגה כמוהו אין לכם צ'אנס לא משנה כמה אתם מאומנים בסודות האחווה, ראיתם בוס שהוא יותר מ-5 דרגות מעליכם לפחות? תסתובבו, ברחו ולכו להתאמן כי סיכוי אין לכם. ד"א, זוכרים שאמרתי לכם שהמפה עצומה בגודלה? זה גם מתקשר לנושא פיתוח הדמות, ככל שתשלימו משימות, תשיגו רכיבים להשביח את הנשק והשריון שלכם – ככה תתקדמו ותהיו יותר ויותר עמידים כנגד מה שיבוא נגדכם, "למזלכם" יש מאות פעילויות ודברים לעשות כך שמשעמם – לא יהיה.

מעבר לכל המשחקיות שעברה שינוי יש כאן עוד 2 דברים שפשוט אי אפשר לפספס, הראשון זה הגרפיקה.
צרים העתיקה הייתה ידועה ביופיה ובעושר שהתפרש מקצה לקצה, הכל היה עצום בגודלו וצבעוני בטירוף והודות למשחק אנחנו יכולים לחזות בכל העושר הזה ולא רק דרך הריסות ועתיקות או מדריכים באדיבות איזה ערוץ מנומנם עם קריינות עוד יותר מנומנת אלא ממש לחיות את זה, לראות את זה מקרוב, ללכת לאיבוד בתוך כל הדברים שכוללים לא רק מקדשים וערים מרהיבות אלא גם קברים שהיו עושים ללארה קרופט נעים בכל פיקסל בגופה, ההחלטה של להמתין שנה עם הוצאת המשחק בשביל להשקיע אקסטרה – בהחלט השתלמה בכל מה שקורה מסביב שלא פעם ולא פעמיים אתם תמצאו את עצמכם פשוט צועדים  ברחבי הערים, מביטים על כל היופי מסביב, נגנבים מההשקעה בפרטים שפשוט לא נגמרת ואז… מוצאים את עצמכם חוזרים טיפה אחורה כי בדיוק חייל יווני החליט להרוג אתכם. לא נורא, גם המוות היה יפהפה.
היופי שמסביב לא נגמר רק על פני השטח שבכל מקום פשוט משתנה מקצה לקצה (מעיר, למדבר, לנווה מדבר, למערה ועד קברים ומקדשים) אלא גם מתחת לפני השטח, או יותר נכון – מתחת למים. ב-Black Flag הייתה לנו טעימה ראשונה לכל נושא הצלילה וחקר המצולות ופה פשוט פתחו לנו שולחן. מעבר לסתם לשחות ולהתגנב אנו מגלים עולם מרהיב ביופיו עם המון מה לראות, לחקור, לגלות ופשוט להיגנב מההשקעה שנעשתה באיזור שתכל'ס – פחות שמים דגש עליו, אבל אם משקיעים אז עד הסוף.
המפרט של הדברים שאנו ניחשף אליהם המשתלבים בתוך המשחק לא נגמר רק בדברים שראינו מיליון פעם בעשורת משחקים אחרים, וגם אם כן – הפעם איגדו לנו כאן חבילה מרשימה של דברים מדהימים לראות ולחזות כמו קרבות גלדיאטורים וזירות סוסים, חיי טבע עשירים ומלאים עם כמות מטורפת ומגוונת של בעלי חיים באוויר בים וביבשה, השקעה ארכיטקטונית בכל פינה, משחקי יום ולילה אור וצל מרהיבים ביופים וכמובן – ההשקעה הפסיכוטית בפרטים הקטנטנים שעושים את כל ההבדל כמו ללכת עם באייק לאט בלב שדה ולראות איך הוא מעביר את היד בין הצמחים הגבוהים. בקיצור – וווווווווווווואאאאאאאווווווווו!!!!!

אחד הפיצ'רים שהוסיפו שבהתחלה היה מוזר בעיניי היה נושא הצילום, משהו שכבר פגשנו בלא מעט משחקים אחרים, אבל כאן לקחו את זה צעד קדימה ובשילוב הגרפיקה המרהיבה + המשחק עם הזוויות והפילטרים ניתן להוציא תמונות כל כך יפות, מרהיבות וריאליסטיות שנראות כאילו צולמו בספארי הקרוב לביתנו, ובנוסף אלמנט השיתוף מכניס אספקט נוסף בנושא המשחק החברתי, מהלך שבהתחלה כמו שאמרתי נראה כמשהו טפשי ומגוכח שהפך למשהו חכם, מדהים והכי חשבו מרהיב. איך אומרים הצעירים? שווה לייק! (יצאתי זקן הא?)

האמירה של ההשקעה תופסת גם לגבי פס הקול.
בשניים הקודמים פס הקול היה פשוט נוראי שלא הצליח לשחזר את ההצלחה של המלחין ג'ספר קיד, והנה מגיעה המלחינה שרה שכנר (Sarah Schachner) שעשתה מה שצוות המפתחים עשה בשביל להגיע לתוצאה מעולה – היא למדה מה הצליח בפסי הקול האחרים, מה השחקנים אהבו, איך לשלב כלים אותנטיים ברגעים הנכונים וכמובן ליצור לנעימה המפורסמת של אציו שהפכה להיות סוג של הנעימה הכי מזוהה עם סדרת משחקי Assassin’s creed חידוש בהתאם לאווירה.

Ezio family מתוך פס הקול –

המוזיקה היא בהחלט אחד הדברים הכי חשובים במשחקים והמבחן הגדול של כל פס קול אם הוא טוב או אשפה – זה מבחן השמיעה ללא קשר למשחק. מה שמיוחד בפסי קול של משחקים זה האופציה שלהם לדרבן אותנו הלאה מבלי להפריע או לתפוס פוקוס ששייך למשחק, לעלילה ולקרבות, פס הקול מגוון ומושקע ומתאים לכל רגע שבו אנו נמצאים בין אם זה שיטוט בעיר או לחימה בקרוקודיל, שיט בסירה בתור איה זוגתו של באייק או ריצה פסיכוטית מלווה בהתחמקות בלב מדבר, הכל הולחן ביוק מרבי ומדהים שמעניק תוחשה של מחשק שכל פינה נתפרה היטב עם השקעה בכל פרט.

שורה תחתונה – המשחק החדש בסדרת משחקי Assassin’s Creed בהחלט מחזיר אותה לחיים תחת נראות ומשחקיות מחודשות. העלילה טובה אך לא סוערת כבעבר אבל אפשר לסלוח לזה עם ריבוי המשימות המדהים והסוחף  וכמובן המענה על המון שאלות הקשורות בסדרה שעלו וצצו להן במהלך השנים. הגרפיקה מרהיבה והסאונד מדהים, המשימות מגוונות ואין רגע דל, גם אם אתם מטיילים במדבר בחוסר מעש – דאגו לעשות דברים שישאירו אותנו בעיניים.
לסיכום – חוויית גיימינג מעולה ומומלצת שהחזירה לחיים את הסדרה ואת אהבת ואמון השחקנים – בחזרה.