גלקסיית המחשבים חדשות וביקורות משחקים, קולנוע, חומרה וטכנולוגיה
אנחנו עדיין חייבים לדבר על האירוע הקולנועי הגדול ביותר של העשור, "הנוקמים: סוף המשחק", לכן הפעם בשובר קופות אסביר למה מדובר בעיבוד המושלם ביותר מדפי הקומיקס למסך הגדול.
אחד הדברים הטובים ביותר שהגיעו למסך בעשר השנים האחרונות היה היקום הסינמטי של Marvel שהגיע לשיאו בחודש שעבר עם "הנוקמים: סוף המשחק" ונתן לנו סגירת מעגל נהדרת עבור גיבורינו. אבל, אם אתם קוראי קומיקס כמוני, אתם רק הערכתם עוד יותר את מה שעשה "סוף המשחק".
זה נכון שחלומו של כל חובב קומיקס זה לראות את הדמויות האהובות עליו מגיעות למסך, בעיקר עם ליהוקים מושלמים כמו רוברט דאוני ג'וניור (איירון-מן) ובנדיקט קמברבץ' (דוקטור סטריינג'), אבל כפי שראינו עם היקום של DC, אשכרה להביא את הסיפור למסך הגדול זה לא קל, ולכן חשוב לשבח את Marvel עוד יותר על השגיה. בעיקר אחרי שהחברה החליטה להביא למסך גרסאות אייקוניות של הנוקמים מהקומיקס כמו Professor Hulk, ת'ור השמן וכמובן, קפטן אמריקה עם הפטיש של ת'ור.
לא רק שהיא עיבדה את הגיבורים למסך בצורה טובה ואת סיפורי המקור שלהם בצורה טובה, אבל היא הצליחה להביא את דפי הקומיקס למסך הגדול בצורה סינמטית. למה אני מתכוון? בואו נתחיל עם מה שמרכיב סדרת קומיקס, ריצה. לחברת Marvel Comics יש עשרות ריצות בו זמנית עבור דמויות שונות על מנת לבסס את העולם שלהן האישי ומדי פעם לחבר בין עולמן של שתי דמויות או יותר, אירוע זה נקרא קרוסאובר, וזה בא לידי ביטוי ב"הנוקמים" שנהפכה לסדרה משלה, "מלחמת אזרחים" (למרות שזה טכנית תחת השם של קפטן אמריקה), "מלחמת האינסוף" ו"סוף המשחק". "ת'ור: ראגנארוק" למשל הוא עדיין הריצה של ת'ור רק עם הופעת אורח של הענק הירוק, אותו דבר גם "חייל החורף". וזו אחת הסיבות ש"סוף המשחק" הוא סרט הקומיקס האולטימטיבי, הוא לוקח את הריצות של כולם ומוביל אותם לקרוסאובר המסיבי.
סיבה נוספת זו בחירת האירועים והצילום. נראה שהאחים רוסו קראו קומיקס כל חייהם, כי מספר רגעים בסרט מצולמים וכתובים כאילו נלקחו ישירות מהקומיקס, כמו ת'ור עם שני כלי הנשק או שני הצדדים רצים אחד לעבר השני ומתחילים להלחם, תמונה שאפילו הזכירה לי את Secret Invasion, תמונה שמגדירה קרוסאוברים, הקרב המסיבי עם אלף הדמויות של Marvel על הדף.
מרכיב נוסף ש"סוף המשחק" מאמץ מדפי הקומיקס זה מרכיב המסע בזמן, אחד המרכיבים הנוחים ביותר בקומיקס להחזיר לחיים דמויות שמתו בעקבות אירועים קודמים בסיפור, מה שבדרך כלל מוליד מספר ריצות ספין אוף וצד, שככל הנראה נקבל עם לוקי ובריחתו עם הטסרקס והסדרה של ויז'ון וסקרלט ויץ'. מרכיב המסע בזמן תמיד היה אלמנט להחזיר דמות מהמתים בלי באמת להחזיר אותה, כמו שג'ין גריי חזרה אלינו עם ג'ין הצעירה של חמשת האקס-מן המקוריים, כך קיבלנו גאמורה חדשה.
אבל מה שהרגיש לי הכי קומיקס ב"סוף המשחק" זה הסוף שלו- אנחנו מקבלים את המוות או הפרידה של דמויות מרכזיות (כמו שקפטן אמריקה מת בסוף של הקומיקס Civil War) אבל שאר הריצות ממשיכות הלאה ואפילו מאמצות מהאירוע להמשך הריצות שלהן. כמו שאנחנו רואים את פלקון נהפך להיות קפטן אמריקה החדש ושהוא יככב בסדרה לצד באקי, אנחנו רואים את הציוות של שומרי הגלקסיה ות'ור עם המטרה למצוא את גאמורה, וסקוט, הופ וקייסי (שתהיה Stature) יחדיו.
הסוף של סרט זה והסרט הקודם תמצתו לי בצורה מושלמת את ההרגשה שלי עם סיום עלילה חשובה בקומיקס- אני רוצה סיום טוב שאוכל להפסיק, אבל כל הזמן יש המשך של העלילה עם הדמויות (כמו ב-Second Coming של האקס-מן). הפעמים היחידות שבהן יכולתי להפסיק לקרוא קומיקס לגמרי זה כשהרשע ניצח, למשל מתי שה-Uncanny Avengers נכשלו לעצור את תאומי האפוקליפסה מלהשמיד את העולם ואודין נתן נאום מדהים לת'ור שנכשל לעצור אותם, זו הייתה בין הפעמים היחידות שבהן יכולתי להגיד "אוקיי, זהו, הרעים ניצחו, סיימתי" וכך גם היה אפשר בסרטים אלו בגלל ההתרכזות בת'אנוס בתור הדמות הראשית של "הנוקמים: מלחמת האינסוף", אם מסתכלים על זה מנקודת מבטו של הטיטאן, הוא הצליח במשימתו וכעת יושב בחווה שלו ורואה את השקיעה. אפשר כמובן לסיים לצפות ביקום של Marvel אחרי "סוף המשחק" אבל עם האסגרדים של הגלקסיה, קפטן אמריקה חדש והמשך עלילות ספיידרמן, זה יהיה קשה לא להמשיך לצפות.
אישית, אני הולך להשאר צמוד לסרטי Marvel לעוד הרבה שנים, בעיקר כעת שהם הולכים לשלב את כותר הקומיקס האהוב עליי, האקס-מן וישנן תוכניות ל-Avengers vs X-Men (אולי הם יעשו את זה כמו שצריך הפעם). אם אני רוצה להמשיך לראות דפי קומיקס מעובדים לסרטי ענק, Marvel תמיד תהיה הכתובת המרכזית בשבילי.
