נוצץ, לא זהב – ביקורת המשחק Bakugan: Champions of Vestroia

עבור לא מעט ממאוכזבי הדור האחרון של Pokemon יכלו לראות ב-Bakugan: Champions of Vestroia את האלטרנטיבה שהם חיפשו. עד שהם יתחילו לשחק בו

תעצרו אותי אם כבר שמעתם את זה: ילד מקבל חיה קסומה שהוא שומר בתור כדור קטן ונלחם עם עוד ילדים אחרים שיש להם מפלצות כאלו עבור כסף. הוא מקבל עוד ועוד מפלצות ומפתח אותם באמצעות הקרבות כדי להיות האלוף. לא, אני לא מדבר על פוקימון אלא על Bakugan: Champions of Vestroia, אבל אי אפשר לדבר על המשחק הזה בלי לדבר על המותג שהוא מנסה לחכות. לפני שנה, Pokemon Sword & Shield  יצא לשוק והתקבל במכירות גבוהות ואכזבה מצד הקהילה. מצד אחד, אני חושב שמדובר במשחק הכי טוב בסדרה והמשך ההתקדמות הטבעית שלה. מצד שני, הוא היה אמור לצאת על ה-4DS ורק בגלל שהקונסולה הזו לא קיימת הוא יוצר עבור ה-Switch. ציפינו למשחק פורץ דרך שיחגוג את הקונסולה הביתית וקיבלנו משחק גיימבוי מדהים שהוא משחק בן עשר שנים עבור קונסולה ביתית. זו הנקודה הכי טובה עבור המתחרים לגנוב את השוק. אבל, גם אם Sword ו-Shield נראים לא משהו, מתחת למנוע של המשחק עדיין יש את הניסיון והיכולות של GameFreak. למפתחים המתחרים במקרה הזה, WayForward יש ניסיון במשחקים בינוניים ולא מרשימים.

בתחילת המשחק חשבתי בו זמנית שמדובר במשחק הרבה יותר יפה אבל שנראה הרבה יותר גרוע ביחס לפוקימון. תוך כדי ניסיתי להבין מה קורה והבנתי שפשוט מדובר בסוג של Cell Shading שגורם למשחק להיראות מבריק אבל העיצוב עצמו לא משהו. העולם מרגיש מאוד ריק ושטחי, ואתם יודעים מה לא עוזר לזה? העובדה שיש ניירות שמתעופפים באוויר בפינה העליונה הימנית של המסך כאילו אנחנו בעיר נטושה, אבל זו סתם עיר רגילה. זה ממשיך בדרך המסובכת שבא אנחנו צריכים להגיע מנקודה א' לב' דרך שתי נקודות מעבר במקום לעשות את זה אוטומטית בפעם אחת. המפה מתעדכנת אוטומטית על פי המשימות שהמשחק נותן אבל אין כפתור ישיר למפה וצריך קודם לפתוח את התפריט ומשם להיכנס למפה. יש כפתורים פנויים בבקר, אם צריך את המפה כל כך, אין שום סיבה שלא תהיה דרך מהירה לפתוח אותה.

אישית, לא ראיתי את הסדרות השונות של בקוגן ולא שיחקתי במשחקים הקודמים אז אני לא יודע עד כמה המשחק הזה נאמן למקור. אני לא יודע אם מערכת הקרבות מחדשת משהו או שהיא הגיעה ממשחקים קודמים. אני כן יודע שהיא לא טובה. כל קרב מעמיד עד חמש מפלצות (ה'בקוגנים') מול צוות מקביל. כל פעם יש רק מפלצת אחת פעילה ואפשר להחליף, לכל מפלצת יש ארבע מתקפות שאפשר להחליף מחוץ לקרב. המפלצות מגיעות באחד מחמש סוגים שלכל סוג יש חולשה מול סוג אחר. זה נשמע מוכר אבל זה לא קרבות בתורות אלא בזמן אמת… בערך. הדמות עצמה רצה ברחבי המסך ומרימה אנרגיה וזורקת למפלצת. כל מתקפה דורשת כמות אחרת של אנרגיה וברגע שיש מספיק אפשר להחליט להתקיף ואז אנחנו רואים את אנימציית המתקפה. אני לא יכול להדגיש כמה שזה לא זורם כמו שצריך. קודם כל, המצלמה לא מתאימה למשחקיות. רוב המסך מראה לנו שתי מפלצות ענקיות, אבל הן לא קשורות למה שאנחנו עושים. אנחנו צריכים להתרכז בדמויות האנושיות ובאנרגיה המפוזרת על הרצפה. אבל אי אפשר לראות את האזור וזה ממש מקשה על קבלת ההחלטות עבור השחקן. ותוך קרב או שניים שמים לב שהמפלצות סתם עומדות, כמו בקרבות בתורות. כל הקרב הוא כאוטי, ולא בקטע כיפי.

בתוך כמה קרבות גם מגלים שהמפלצות חוזרות על עצמן בצבעים אחרים עבור סוגים שונים. זה נשמע כמו משהו שאולי גם קיים בסדרה, אבל זה עדיין נראה כמו עצלנות. לכל סוג מפלצות יש קלפים שמלמדים מתקפות שאפשר להשיג בקרבות או לקנות בחנות. אי אפשר לתפוס מפלצות בדשא גבוה אבל אפשר להשיג עוד מקרבות או ביצוע משימות. המשחק לשחקן יחיד מתחיל כמובן בהסברים על איך משחקים שמורכבים מהמון המון טקסט על תמונות מסך סטטיות. ממש לא הדרך הכי מוצלחת ללמד שחקנים איך לשחק, בעיקר כשמדובר בשחקנים צעירים שאמורים להיות קהל היעד של המשחק. ויש עוד דברים קטנים שמראים שהצוות מאחורי המשחק יודע איך להכין משחק שעובד טוב, אבל לא משחק טוב. למשל, במהלך הקרבות כשאחת מהמפלצות מתקיפות כתוב כמה נזק המתקפה עושה ואז לוקחות כמה שניות עד שאנחנו רואים את החיים של הצד המותקף יורד. כמות הפעמים בהן התבלבלתי כי חשבתי שכבר עשיתי את הנזק בתחילת המשחק היא גבוהה מדי עבור משחק כל כך פשוט.

Bakugan: Champions of Vestroia הוא משחק שנראה לא רע ואוהבי הסדרה יוכלו ליהנות ממנו, אבל כל מי שמשחק יותר מחמש דקות יראה את הבינוניות מינוס שדחפו מתחת למיטה. אולי אם הוא היה יותר זול זה היה עובר, אבל במחיר הנוכחי של המשחק (219 ₪ באתר הרשמי של Nintendo ישראל) לא.

*עותק לביקורת סופק על ידי חברת "עדלי יונייטד".