באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק – ביקורת

פתיחה ארוכה, מעט מבלבלת וקצת, קצת, לא הגיונית. הסרט נפתח בסימן שאלה אחד גדול, ואין ספק שהסצנות הראשונות מרגישות מנותקות מהרעיון הכללי של הסרט. לעומת זאת, הוא שומר על אחידות עם "איש הפלדה (סופרמן)" הקודם לו. ועל כן, DC הצליחו לעשות את מה שמארבל (Marvel) עדיין לא הצליחו לעשות. לשמור על ציר זמן אחיד.

ההמשך מתרכז בארבע דמויות. כולן חשובות לסיפור, וכולן (כמעט) מרתקות.

פגשנו את באטמן, החדש, הדמות שלפי העולם הקולנועי החדש של DC, לא קיימת.

באטמן (החדש) הוא לא הבאטמן שאנחנו רגילים לראות, הוא נמצא במרכזו של תהליך, שנים אחרי האירוע המפורסם בילדותו.

השלבים שלמדנו להכיר בעזרתם את האופי של באטמן, והוצגו לנו בטרילוגיה הישנה של נולאן, לא נמצאים בסרט, ולפני שהמסקנות יקפצו לעצמם, תודה לזאק סניידר (הבמאי) על כך.
השעתיים וחצי של באטמן ההתחלה (Batman Begin) השתלבו במהלך הסרט יחד עם העלילה של סופרמן. הקונפליקט סיפק את כל המידע הנחוץ לנו, ולא משך אותנו לשבת עוד ועוד בציפייה לאקשן.

סופרמן לעומת זאת – מאכזב. המשחק לא אמין ושרשרת האירועים שנוצרה סביבו מהירה מידי ומבולבלת מידי בכדי שהצופה יישב בנוחות בכיסא, מבלי לעצור ולהתחיל להריץ מחדש את כל מה שראינו עד עכשיו.

המלחמה בינהם מתייצרת כאיבה והסיבות נכונות, ולא מעלות שאלות לא פתורות. יש כאן יצירה של מאבק ממושך, שבין אם יפתר או לא, הוא יכול להכיל עוד סדרה שלמה.

והגענו לדמות האחרונה, לקס לות׳ר.
אין הרבה מה לעשות, חוץ מלהוריד את הכובע בפני ג׳סי אייזנברג, שבעזרת המשחק המצוין למופת שלו, עזר לפתח את אחת מהדמויות הכי חשובות לעולם הקולנועי של DC (DCU). הסרט לעומת זאת, לא גומל אותו, ולא מצליח לפתח אותו מעבר לנקודה בו נעצר. האם זה אומר שעוד נראה מלקס?

וכעת לייצוג ההישראלי הבולט בסרט, גל גדות. מחובבת מכוניות לנסיכה אמזונה, שלא נותנת גם לנבל הגדול ביותר למחוק לה את החיוך מהפרצוף. גל מפתיעה בהופעות נהדרות, שסוחפות גם מחיאות כפיים מצד הקהל. אין ספק שוונדר וומן היא הדמות שלה המעריצים הכי חיכו בקרב הזה, והיא מספקת את הסחורה.

לשלל הדמויות הנהדרות אללו, חיכתה לנו תוספת חדשה.
קיבלנו אלפרד חדש.
כולנו אוהבים את מייקל קיין, השחקן הוותיק שהיווה תוספת לכריסטיאן בייל בטרילוגיית נולאן. אבל עכשיו יש אלפרד שלא מביא תה לברוס ויין, הוא מפתח, מתכנת ובונה. הוא מודע לטכנולוגיה, מתפעל מערכות וניכן בחוש הומור – שלצערי, היה חסר משאר הדמויות.

אבל מה בקשר לסרט? הסרט רציני למדיי. היוצרים לקחו על עצמם ליצור את התדמית האפלה ומעט הגזימו, והתופעה של סרטים אפלים מבית DC בולטת יותר כשיחידת התאבדות (Suicide Squad) ממשיך ליצור רעש סביבו, ומציג לקהל קומדיה טהורה. האם נחכה זמן רב עד שקומדיה תהפוך למרכיב עיקרי בסרטי DC?

בעוד היוצרים ממשיכים לפחד מקומדיה, יש פאן אחד שבלט בעיקר בסרט. צבעוניות, על טבעיות והפנטזיה המוכרת מהקומיקס היישר למסך הגדול. אנשים מעופפים הם לא דבר מוזר, DC למדו להתרגל לבלתי אמין, וסוף סוף מאכילים את המעריצים בצבעוניות שנעלמה מהסרטים האחרונים שלהם.
ויש קריפטונייט! והוא ירוק וזוהר ומלא אפקטים נהדרים.

אז בואו נעשה אמ;לק קצר –

באטמן נהדר, וונדרוומן אמיצה ומטריפה את המסך, סופרמן נכשל. אלפרד חדש שעושה בית ספר למייקל קיין ולקס לות'ר מצתייר כנבל איכותי ולמופת.

הסרט עצמו בנוי באופן בעייתי, המון קטעים מיותרים שהפיצוי להם היא החצי שעה האחרונה שמצולמת וערוכה כל כך טוב.

בקיצור – DC בהחלט עושים בית ספר לדרמה איכותית ואפלה.

אז שתלכו לסרט, אל תתבלבלו. הסרט עצמו אינו תוצר מושלם, יש מקום לשיפור, ובהחלט מקום לסידור מחדש של סצנות.
אבל DC לומדים להכיר את הקהל שלהם, ועד לסרט הבא, יש להם זמן ללמוד.