במחשבה שניה – קאובוי ביבופ פרק ראשון

בסביבות 2016 נפרדתי מהחברה הראשונה שלי ונכנסתי למצב שכנראה מוכר למי שחווה פרידה בו אתה מצד אחד שקוע במחשבות על כל הזוגיות ומהצד השני בתהיות איך לא לשקוע במחשבות מסוג א.

למזלי, אני די מנוסה במצבים של לשקוע יותר מדי במחשבות. נגיד ב-2018 כשאמא שלי זרקה אותי מהבית מסיבות שונות ואני מנסה לתהות איך קרה שאני בדירה בשכד של 500 לחודש במדינה בבלקאן.

אז מה אפשר לעשות כשאתה שקוע במחשבות על חרא כבד ומהצד השני במחשבות על איך להיפטר מחרא כבד?

ובכן, יש מלחים.

אם אתה חכם אתה יכול לנסות פילוסופיה, אם פחות אז פילוסופיה אקזיסטנצאילית.

אבל רוב האנשים יפנו לתרבות. אולי כי קל יותר להתחבר לדברים בטלויזיה מאשר ל'הפנומנולוגיה של הרוח' (לוק איט אפ). וכנראה שהתרבות שהרוב יפנו אליה היא לא ספרות רוסית של המאה ה-19 נוסח האחים קרמזוב, החטא ועונשו או הזר אלא פופ קולצ'ר.

זו אמורה להיות עשירה במסרים של התמודדות עם פרידה וכאב. אפילו יוונים הבינו שסיפורים זו אחלה דרך להתמודד עם כאב. ואם היוונים האמינו בזה אז זה כנראה נכון. בכל זאת, הם אלו שהמציאו הומוסקסואליות.

לצערנו, בין סיפורה של שפחה ומשחקי הכס, התרבות העכשווית פחות מעוניינת בהתמודדות עם פרידות ושיט מהעבר.

יש את חוכמת הבייגלה. אבל אילן הייטנר לא סופר.
אז מה שנותר לנו זה קאובוי ביבופ! וזה מזל כי ממש רציתי לכתוב על קאובוי ביבופ.
ביבופ היא ספינה שאני חוזר אליה כל פעם כשאני נקלע במחשבות על העבר. ברמה האישית, אם אני צריך לספר מה התמה של הסדרה, אטען שהיא עוסקת בזכרונות, בקשר שלהם לזהות שלנו וכיצד להתמודד איתם.

ניצלתי את העובדה שהתחלתי לצאת פה עם מישהי כדי להיזכר למה הסדרה הזאת כל כך טובה וחשבתי שזה יהיה זמן טוב לסקור אותה.

למה אני תמיד שב לקאובוי ביבופ בעיתות משבר

אז נתחיל בפרק הראשון. הפתיחה זורקת מחשבות על העבר, אחד לא נעים במיוחד. הפרק עצמו מתחיל ביריות, אכזבה, ורד נובל ומדמם. וזה אפילו לפני שיר הפתיחה המטורף שמטיח בך במיידי ג'ז קצבי עם אופי פילם נוארי.

ואז דממה. הדברים נרגעים. ואתה מוצא את עצמך בחללית לא מתפקדת, בתקופה של מחסור.

המפוחית החלודה ומוזיקת קאנטרי קלאסית מלווה את כל הפרק. כן, זה העתיד, אבל משום מה העבר מגיח מכל פינה. זקנים משחקים פוקר ומדברים על סיפורי כישלון, עיצוב מערבוני.

אפילו הדמויות הראשיות תקועות בו. או לפחות ספייק, נקודת המיקוד בפרק. שמשתמש באותו רכב כבר 10 שנים וחושב שלפנות לשאמנים זקנים זו פרקטיקה נאותה לאיסוף מידע.

אבל כשאנחנו חושבים על זה רגע, חוץ מאסוציאציות של פעם וישן ועבר וואו, לא נאמר לנו כלום. אי אפשר באמת לבנות תמונה של הדמות של ספייק מהחיתוכים המהירים של הפתיח. רק עיקצוצי לשון ותחושות.

העיירה שהגיבורים נוחתים אליה כאילו מנסה להחזיר אותנו לשם בלי לומר עליו משהו קונקרטי. העבר הזה כנראה לא חיובי. אדרבה, אנחנו מקבלים כל הזמן תחושה שמשהו רע קרה שם.
תחושה? ספייק אומר שהוא מת בעבר! אומנם קשה לקחת את זה תרתי משמע, אבל אנחנו מקבלים הרגשה שהוא של רוח במעטפת.

זה בהחלט יסביר את חוסר המוטיבציה של ספייק, שנראה כחסר עניין ממשי במשימה, במזון, הקיום שלו חש תלוש.
זה לא מעצלות. אנחנו יודעים שהוא דווקא טיפוס די פעיל גופנית מהאימונים שלו.
מכאן ניתן לגזור שהוא כנראה בדיכאון.
לפחות עד שהוא פוגש את הנבלים של הפרק, אסימוב וקטרינה.

אז בואו נדבר שניה על אסימוב וקטרינה.

פנים. בר. יום.

אישה מאד יפה ורכה הולכת לצידו של גבר חסון עם שער פרוע.
אסימוב הוא הדמות הדומיננטית בסצנה הראשונה בעוד קטרינה נשארת מעוד מאחורי הקלעים כחפץ נוי.

הוא פועל מרגשות כמו חתול פראי.

מוטיב נורא קריטי אצלו זה העיניים. לכן סצנת הקרב שלו מסופרת כשהמצלמה צמודה אליהן. היוצרים עשו משהו מעניין על הזווית הזאת בכך שהציגו כיצד אפילו כשמכוונים לעברו אקדח ויורים כדור הוא מסוגל לפרק ולהפיל מי שעומד מולו תוך ריצה לעבר המטרה. גם מועבר לנו משהו יותר חשוב לדמות שלו שיתגלה בהמשך.

קטרינה משתמשת באסימוב כדי להימלט. החיבה שלה אליו מוטלת בספק. ייתכן והיא קיימת, אבל היא גם

מאד פוחדת מהתוקפנות שלו. אסימוב אדם קנאי, ודואג למסגר אותה כל הזמן.

ייתכן ויש לו חיבה אליה, אבל זה קצת נראה שהבטן שלה המלאה בסמים היא הסיבה שהם בכלל ביחד. אולי בגלל הגוף שלה.

אנחנו מקבלים רמזים לכך שהקשר שלהם נידון למוות.

הבחירה של קטרינה בבלודי מרי מדמם, כמו גם העובדה שמתגלה בהמשך שזה שם הקוד לסם של אסימוב, שמצד אחד מכלכל אותו, מזין אותו ומהצד השני מביא אותו לנהוג באגרסיביות ואלימות מחזיר אותנו שוב ושוב לקישור הזה של הצבע האדום עם אהבה ואלימות שהתגבש עוד בתחילת הפרק.

לפני שבכלל דנים על הקשר בין זה לבין העלילה הכללית של הסדרה, חשוב להתיחס לסצנת המעבר שמתרחשת בשירותים.

פרט מעניין זה שספייק יודע מי זה אסימוב ומסוגל לעצור אותו שם עם הזין שלוף ובוחר לא לעשות את זה. מהלך לא ראציונלי לאדם מורעב. מה שמחזיר אותנו לכך שלשספייק אין מוטיבציה ממש לעשות דברים.

הצופה כאילו עובר מנקודת המבט של אסימוב לנקודת המבט של ספייק מכאן והלאה.

אבל זה יותר מזה, חלה פה רמיזה ראשונה להקבלה ביניהם. כי אם ניזכר בסצנת הפתיחה, גם ספייק היה איש עולם תחתון. גם לו היה ורד מדמם.

מכאן אפשר להבין את הכימיה שנוצרת בינו לבין קטרינה. נשים מהסוג שלה מחבבות אותו והוא מחבב אותן. זה בתורו מחזיר אותו אחורה. לא רק לסיפורי עבר, אלא אפילו לילדות.

אבל ככל שהשיחה ממשיכה, הפסמיזם שנובע מהיכרות אישית את הסיפור של קטרינה ואסימוב מתחיל להתפרץ. הם שואפים לברוח למאדים והוא כבר היה במאדים, ויודע כמה הוא לא נוצץ.

בשלב זה האשליה מתנפצת וקטרינה חשה מאוימת מהעתיד ומספייק. אסימוב מפתיע אותו מאחור וחונק אותו. נראה שזה מה שבאמת יוצר בספייק את המוטיבציה לרדוף אחריהם.

הוא לא נראה כועס. להפך, הוא מאד שמח. ייתכן והוא רוצה להיות שליח המוות, כמו אותו המאורע ששבר את הקשר שלו בעבר.
קטרינה נראית בסצנה הזאת כמושיעה את ספייק. ייתכן כשם שהאישה שלו הצילה אותו ממוות בטוח.

וכאן עד סוף הפרק מתחיל

המרדף

אסימוב וספייק שניהם מאד חזקים ולא ניתן להתמודד איתם מלפנים, מול הרצון שלהם.
אסימוב הביס את ספייק בהתחלה בהפתעה, ספייק גם הוא מפתיע את אסימוב עם מכות מהצדדים.
הוא יותר פיקח ממנו. ייתכן בזכות ניסיון העבר, ייתכן ותמיד היה.

המתח נבנה ואנחנו חושבים שמה שנראה פה זה אסימוב מובס בידי הגיבורים יחד עם המשטרה בקרב יריות. אבל אנחנו לא מבחינים בדרמה מאחורי הקלעים, כשקטרינה מפנימה שכל הסיכוי שלה לעתיד ורוד עם אהובה מתנפץ בשל האגרסיביות החייתית שלו כשלפתע בום.
אפילו ספייק מתקשה להפנים את מה שקרה פתאום.

אני לא חושב שיש פרק טוב יותר להתחיל איתו את הכתיבה מאשר הראשון.

לא רק כי הוא כרונולוגית פתיח טוב.

בכל סדרה טובה יש לי את הרגע הזה, הסצנה הזאת, בה אני אומר לעצמי 'אוקיי… היא יותר מאמצעי כיבוי מח'. בריק ומורטי זה היה באחד הפרקים בסיום העונה השניה כשהוא ניסה להתאבד, בבוג'ק הורסמן זה היה כשהוא אמר לג'ואן שהיא לא יכולה שלא להיות חלק מהחיים שלו, בקאובוי ביבופ זה הגיע יותר מהר מהמצופה, כי היא הסדרה הכי טובה בעולם (אתם לא תקבלו פה סקירה מאוזנת), כשהחללית של אסימוב וקטרינה התפוצצה.

בספרו 'הברבור השחור', נסים טאלב טוען ש-by definition, משבר לא יכול להיווצר ממה שאנו מצפים שיקרה. אנחנו תמיד ממגנים את עצמנו ממה שהוביל למשבר האחרון, אבל משבר תמיד נובע מהפקטור הלא צפוי, הברבור השחור.

אסימוב מוכן לכל דבר שבא מלפניו וקלולס לחלוטין לסביבתו. בכך הוא לא מבחין שדווקא היצור הכה עדין ושברירי שלצידו לכל אורך הדרך יפגע בו.

מה שספייק חש כהיי של נוסטלגיה כשאסימוב חנק אותו התבהר לפתע והמסקנות החלו לחלחל.

הוא הביט אל תהום החלל והחל לעבד.

מה שהוביל ל'מותו בעבר' כפי שהוא תיאר, טוב הכדור בהחלט נורה בידי אהבתו. אבל האם באמת מת בידי אישה כפי שטען?

או שמא העיוורון שלו לסובבים אותו, לצרכים שלה, זה מה שהביא אותה לעזוב אותו?

זה עושה אותו אשם?

ומה הטעם לחפש אשמים כשכבר אין כלום? אין לשם מה לחיות, אין חיים. אולי מסקנות?

קאובוי ביבופ מתחיל את עצמו ברגע של התפקחות. התעוררות מתקופה ארוכה של דיכאון ואכזבות נוכח פרידה קשה. בכך הצופה מבין שהסדרה עצמה אינה עוסקת 'ברגע הקשה' אלא בתהליך העיכול שלו.