גלקסיית המחשבים חדשות וביקורות משחקים, קולנוע, חומרה וטכנולוגיה
אני שונא את הפרק השני של קאובוי ביבופ. כי אם הפרק הראשון מאד מאד דחוס בפרטים ומסרים, השני תמיד נראה מאד מאד רדוד ואז זה עוד עבודה לי כי אני צריך לחרטט מסרים אקזיסטנציאלים ולצטט מלא סופרים כדי שתרגישו שלמדתם משהו חדש ושיש לפרק הזה תכלית למרות שהוא פרק ממש ריק מתכלית ואני הולך לצפות באנימטריקס במקום.
שם הפרק Stray Dog והוא מאד רוצה להדגיש את זה. מזווית הצילום נראה שהנבל שלנו פותח אותו בפח אשפה. כמו כלב משוטט. מולו יש לנו מדענים בבגדים לבנים שנראה שהוא מאד עיצבן. אז הכלב המשוטט שלנו כנראה מאד מעצבן את החברה הגבוהה.
יש לו במזוודה משהו שכנראה שהם רוצים, משהו ששייך לעולם שלהם, משהו כנראה יוקרתי. מפתח לאותו עולם.
ועל הדרך, מהטלויזיה הדפוקה של ספייק ועד לכך שג'ט מתקן את הספינה השבורה שלהם אנחנו נזכרים שגם החבר'ה שלנו שרויים בעוני. הווווווו הקבלה.
נראה שאם בפרק הקודם המוטיבציה של ספייק לרדוף אחר הנבל הייתה נוסטלגית עבר, פה מדובר בשאיפה לכסף. במידה מה לנבל ולספייק יש מוטיבציה זהה. מה שמעצים את ההקבלה.
אם כבר מדברים על הפרק הקודם, מוטיב חוזר שהודגש שם ועלה גם בתחילת הפרק הזה הם עיניים.
בהרבה סצנות רפלקטיביות של ספייק רואים צורות המזכירים לנו אותן. האחוריים של הספינה של ספייק נראית כמוהן, השטיח אצל השאמן ואפילו חורי התולעת הצהובים. מה שאולי גורם לנו לחשוב שהן יוצרות 'פתח לעבר' או לפחות פתח לספייק לסקור את עצמו דרך עולם המקביל לשלו.
אבל זה פרק מרגש אפילו יותר! כי הוא נערך במאדים! ואתם יודעים מי נולד במאדים לפי הפרק הקודם? ספייק! אומייגעד אני יודע.
כפי שספייק באמת סיפר לנו, הרחובות של מאדים בהן אנו משוטטים הפרק נראים עניים ומאד עלובים. יותר מזה, בכניסת החללית למתחם העיר אנחנו רואים מעין חוצץ מלאכותי שכאילו מטהר את העיר למחיה.
זה נראה כאילו המילים שלו מהפרק הקודם הם הכנה לנוכחי ולמתח שבין עושר לעוני (להזיכרכם: מאדים ממש אחלה, אבל רק אם אתה עשיר).
בפרק יש המון דגש על עוני אל מול עושר ומקומו של ספייק ביחס הזה כאדם השואף לרווחה.
Everybody wants kung fu fighting
עבדול חכים מוקבל לדרקון סיני מספר פעמים בפרק.
תווי הפנים שלו מאד מזכירים כאלו של זוחל (שימו לב שזה רק אחרי ניתוח הפנים – רמז אולי לכך שהוא מנסה למהול עצמו למעמד יוקרה או לכך שהוא הפך ליוקרתי ולמושא ציד רק אחרי שהחל להחזיק את התיק) והוא יוצא מהמים כמו זוחל.
בויקיפדיה נכתב שדרקון סיני הו סמל לעושר ומזל טוב.
ומה יש בתיק?
נראה שספייק וג'ט מדברים על תכולת התיק כמשהו לא אנושי, בראי אופורטוניסטית. עוד נגיע לזה.
השימוש במוטיבים סינים קיים לכל אורך הפרק.
ספציפית ויותר מעניין סרטי קונג פו סינים קלאסים.
האמת שקארים עבדול חכים מבוסס על שחקן כדורסל ששיחק נבל בסרטו האחרון של ברוס לי 'משחק המוות' (שבמהלך צילומו נפטר ברוס לי). סגנון הלחימה של ספייק גם מקבל השראה מברוס לי. גם עבדול וגם ספייק נראים כנלחמים במעין סגנון קונג פו.
יש נקודות שספייק ועבדול ממש מוקבלים זה לזה. אם זה המוטיבציה שציינו בתחילת הפרק, או הסצנות של שניהם בחנות החיות מכוונים נשק ובכך משחקים תפקיד זהה.
אפשר לגזור מבחינתי שעבדול וכנראה גם אסימוב הם לא סתם הקבלה לספייק, אלא לנקודות השליליות, הפראיות, אלו שהופכות אותו לנבל והצפיה בדינאמיקה בהן אמורה לנסות לפתור את המחלוקת בינו לבין נקודות אלו.
כך שיש לנו הכנה פה לכך שעבדול וספייק יהיו אויבים ואנחנו מאד מאד מצפים שיהיה קרב wuxia אפי במיוחד בין השניים ש… אף פעם לא מתרחש.
במקום זה אנחנו מקבלים צילומים של הכלבלב הזה. מסיטים אותנו מהעשיה אל עבר תכליתה. סימון של הדבר החשוב באמת.
אז מה הקטע איתו?
ובכן קשה להעריך את שוויו, זה מאד לא ברור. מוכרת החיות, שמדגמנת לוק מיסטי נוצץ מהמם, מסווגת אותו כמאד מאד נמוך. אז למה אסימוב כל כך מעוניין בו?
הוא בהחלט מטרה חמקמקה. אנשים רבים רוצים אותו ולא ברור למה.
קצת כמו חכים האמת.
חכים שואל את ספייק אם הוא צייד ראשים או פעיל זכויות בעלי חיים וזה כבר נוגע בשאלה ישירות:
מהי המטרה?
פעיל זב"ח מציב את הכלב כמטרה כשלעצמה בעוד עבור צייד ראשים היא רק אמצעי כדי להגיע לכסף שאותו הוא באמת רוצה (ועל כך חוזרים שוב ושוב).
חוסר היכולת לזהות את הטעם בכלב, היא חוסר היכולת לזהות את המטרה כשלעצמה.
הפרק ממשיך לחזק את ההקבלה בין ספייק לחכים כשהאחד אומר שהוא שונא ילדים וחיות מחמד תוך כדי שהשני דוחף שני ילדים קטנים.
לצד זה, נראה ששניהם נמצאים במשחק בשביל הכסף. זה הדבר העיקרי שמניע אותם. אז במה האחד טוב יותר מהשני?
כמו בפרק הראשון, חכים משתמש במיסטיקה כדי למצוא את מיקום מטרתו (תזכורת לקורא המנומנם: ספייק השתמש בשאמן כדי לאתר את אסימוב).
פה יש ניגודיות גבוהה בין מדע למיסטיקה.
המיסטיקנים בתוכנית נראה, מסוגלים לספר לאנשים איפה נמצא הדבר שהם מחפשים בעוד אנשי הטכנולוגיה לספר כיצד המטרה נראית, מה התכולה שלה.
ג'ט מספר לספייק מה מרכיב את הכלבלב, אבל לא למה הוא יוקרתי. הפרופסור בתחילת הפרק מסוגל להציג תצלום של חכים אבל לא היכן משתכן.
אז אם אני הולך לחפור לכם על אקזיסטנציאליזם, זה לא כי אין לי מה לכתוב, זה כי אני בסדר גמור ועל זה בדיוק הפרק שלנו רוצה לדבר!
אקציסטיאלטיאיזם
נראה שספייק נבדל מחכים בשני דברים: שיט אמוציונלי נמשך אליו והוא נמשך לשיט אמוציונלי. בעוד חכים תמיד יעדיף יותר שכר, אמצעי, ואני מניח שהדוניזמים בסגנון ברווז פקין.
אף על פי כן, לא נאמר לנו לרגע מה כל כך טוב בכלב המחורבן הזה.
סצנה נורא לעוסה בקולנוע מגוללת פרוטגוניסט מגניב, קר וציני שאיזו חיה מתוקה מזדחלת לרגליו, הוא מחייך, מבין שזה גורם לו לחוש טוב ואז מאמץ אותה לחיקו (ראו אוליבר טוויסט של דיסני).
פה זה לא קורה. להפך, ספייק מתעב את הכלב עד סוף הפרק ובכל זאת נמשך אליו (אחרי הכל, הוא זה שהכניס אותו לספינה).
אפשר להסיק מבחינתי שהפרק לא משתהה בסיבה שאהבה, ערכים, ילדים, חיות מחמד וכל אותם דברים שאנו תופסים כערכיים הם טובים, הוא פשוט אומר לנו 'סתום ת'פה הם טובים וככה, טוב?' והאמת מתאמץ ממש כדי להבהיר את זה בכך שלא מראה לנו שום סיבה לקבל זאת. הוא פשוט אומר לנו 'תאכלס, אם זה כסף או כלב, אתה תלך על כלב'. והוא צודק.
אם נחזור לסקירה משבוע שעבר של המטריקס (רואים? היא לא הייתה בזבוז זמן), הרבה מהפחד של העולם המודרני זה שנפספס את המטרה עבור האמצעים למטרה.
מכונות במקום העולם
הערכי.
כסף במקומו.
אבל מה שעושה אדם ערכי באמת, לפחות לפי התפיסה הרווחה, זה המיקוד במטרה גם אם לא נלווה אליה שום דבר טוב.
בהקשר זה, הכלב לא
גורם לספייק תחושה טובה (הדבר שהכי אינטואיטיבית נקשר לערכים), הוא לא מביא לו הצלחה, הוא פשוט טוב.
מזווית שפחות קשורה לסקירה הקודמת שלי ויותר לפרק, העולם הקדום יותר חשש שנחמיץ את המטרה למען מטרות משנה. דברים שעושים לנו טוב 'בקטנה'.
למעשה, העולם הנוצרי כל כך חשש מזה שעינה אנשים על כך וקידם ערכי צניעות וענווה.
הגות אקזיסטנציאלית של המאה ה18 וה19 – המיתוס של סיזיפוס, הנסיך הקטן, אפילו הרצון כעולם ודימוי של שופנהאואר באים להזכיר לנו שוב ושוב ושוב ושוב שתענוגות חומריים לעולם לא עושים אותנו מאושרים, רק שמחים רגעית, וזה הסבל והויתור שהופכים את העולם שלנו למשמעותי ומהנה.
ניתן להבין רעיון זה תחת קונספט קצת יותר משויף הנקרא Hedonic Treadmill שאני ממליץ לקורא היותר רציני לעיין בו.
אז מסתבר שהיה לי מה לכתוב לפרק הנוכחי ומסתבר שאני לא כזה מיותר, אז עד לפעם הבאה שאני אתמלא חרדת ביצוע,
See you space cowboys
