גלקסיית המחשבים חדשות וביקורות משחקים, קולנוע, חומרה וטכנולוגיה
יצא לי לראות הרבה סרטים שונים ומשונים לאורך השנים, אבל כבר הרבה זמן שלא נתקלתי בסרט מציק ומעצבן כמו הסרט הזה.
עלילה הגיונית – לא אצלנו
עלילת הסרט המגשר מתחילה בביירות בשנת 1972 ומציגה בפנינו את מייסון סקיילס (ג'ון האם, "בייבי דרייבר"), דיפלומט אמריקאי אשר חי את החיים הטובים יחד עם אשתו הלבנונית נדיה (ליילה בקטי) ונער לבנוני מתבגר אשר הם הצילו ואימצו. שלוותו של מייסון מופרת כאשר קבוצת טרוריסטים מתפרצת אל ביתו, חוטפת את הנער והורגת את אשתו תוך כדי חילופי הירי.
לאחר עשר שנים מהתקרית, אנו פוגשים את מייסון בארצות הברית, כאשר הוא עובד כמגשר פרטי באיגודי עובדים ובשאר הזמן משתכר ושוקע בדיכאון. חייו של מייסון מתהפכים פעם נוספת כאשר הוא נקרא לביירות במסגרת תפקידו הקודם במטרה לסייע להציל את חברו, סוכן ה-CIA קאל (מארק פלגרינו, "על טבעי"), מידי תא הטרור אשר חטף אותו. רוזמונד פייק ("נעלמת"), המגלמת סוכנת שטח של ה-CIA, מצטרפת למייסון כדי להבטיח את שלומו ולוודא את הצלחת המשימה.
אז, איך אפשר לדעת שהסרט הולך להיות גרוע? כאשר לאחר עשר דקות של צפייה אתם יודעים בדיוק מה הולך לקרות ואיך כל הסיפור הולך להסתיים. וכך אכן היה. ואם זה לא מספיק, לא משנה מאיזו זווית ניסיתי להסתכל על זה, לא מצאתי כל היגיון בעלילה הביזארית של הסרט. לא הבנתי מדוע אשתו של מייסון הייתה צריכה למות; כיצד הדבר קידם את העלילה מלבד הפיכתו לאלכוהוליסט; מדוע הפיכתו לאלכוהוליסט נחוצה וכן הלאה.
גם השם של הסרט באנגלית – ביירות – הוא תמוה בעיני. שכן, הסרט לא עוסק בהיסטוריה של העיר, אלא לכל היותר אומר שפעם היה טוב ואחר כך נהיה רע. זהו. זאת כנראה תהיה הפעם הראשונה (ואולי אף האחרונה) שאציין זאת, אך הפעם, מתרגמי הסרט עשו עבודה טובה כאשר החליטו לשנות את השם ל-"המגשר", אשר מעביר בדיוק רב יותר את מהות הסרט. לא שזה ממש משנה, הסרט גרוע כך או כך.
בחזרה להוליווד הישנה וה(לא כל כך) טובה
בדיוק כשחשבנו שהתקדמנו מעט בייצוג של גברים ונשים בהוליווד, מגיע הסרט הזה ומחזיר אותנו כמה שנים טובות אחורה. אז מה בעצם היה לנו כאן? אשה לבנונית טובה מתה; גבר אמריקאי לבן בתור השחקן הראשי המיוסר; אשה אמריקאית לבנה בתור השוליה שלו, אשר כל מהותה להיות "בחורה יפה בחצאית", למרות שהיא סוכנת CIA מיומנת והוא רק דיפלומט לשעבר; הרבה גברים מבוגרים בתפקידים של מקבלי החלטות; וכמובן, חברי המוסד הישראלי, בראשות אלון אבוטבול. ברצינות, הדבר הטוב היחיד שיצא מהסרט הזה, זוהי העובדה שאבוטבול סוף סוף זוכה לגלם ישראלי ולא ערבי או טרוריסט. או טרוריסט ערבי. וואלה, חבל שלא בחרתם לצלם את הסרט בשחור-לבן, זה באמת היה מספק את האפקט השלם של הייצוגים הקלאסיים והסטריאוטיפיים שניסיתם להעביר כאן.
הטובים יהיו טובים והרעים יהיו רעים
ואם בהחלטות גרועות עסקינן, אז כן, גם להראות סרט חד-צדדי שבו האמריקאים הם בהכרח הטובים וכל השאר הם בהכרח הרעים, זה לא הדבר החכם ביותר לעשות. כפי שמצוין בסרט אינספור פעמים, האמריקאים טובי הלב רק רוצים לשמור על השקט והם יעשו את כל מה שיידרש לשם כך. הם יקריבו את חייהם (או חיי החטוף האמריקאי), אך לא ייתנו למצב להסלים ובשום פנים ואופן לא ייתנו לישראלים החצופים את המפתחות לעיר.
כמובן שמהצד השני עומדים הערבים הרעים, אשר הביאו את ביירות תוך עשור למצב של חורבן מוחלט. כאילו שלפני זה הכל היה דבש בבירה הלבנונית ולא היו סכסוכים, לא היו עימותים, בוודאי שלא היו מלחמות והכל צמח ופרח. תעשו לי טובה. זה לא עוד סרט על מלחמת העולם הראשונה או השנייה שצולם אי שם במחצית הראשונה של המאה העשרים. הייתי בטוחה שהתקדמנו מעט מאז, אבל אולי לא. אז מסתבר שיש טוב מוחלט ורע מוחלט ויש גם את הישראלים איפשהו באמצע, לא במקום מחמיא במיוחד.
בגדול, כל הסרט מבוסס על דמויות שטוחות, חסרות כל עומק וכאלו, המהוות קלישאה מהלכת. הבמאי בראד אנדרסון עשה עבודה כל כך גרועה עם השחקנים, עד שאני שוקלת להפסיק לשמור לו חסד נעורים, אשר הוא זכה לו ביושר בעקבות הסרט "המכונאי" (The Machinist) בכיכובו של כריסטיאן בייל משנת 2004.
סרט שלא מכבד אף אחד
אני לא יודעת מי חשב שזה יהיה תזמון טוב לשחרר את הסרט ביום השואה, אבל החלטה כזו חסרת טקט עוד לא ראיתי. מדוע? בגלל ייצוג הישראלים בסרט. אני לא אומרת שקיים יום מתאים כלשהו שבו הסרט הזה יכול לצאת (כי לגנוז ולשכוח זאת אופציה טובה), אבל להוציא סרט שמראה את המוסד הישראלי כחבורה של אנשים אינטרסנטיים, מניפולטיביים ושקרנים ביום שבו אנו מציינים את האסון הגדול ביותר של העם היהודי, אשר התרחש על רקע של גזענות ובורות אירופאית, ובכן, אולי זאת לא הייתה החלטה נבונה כל כך. בקיצור, אמריקאים חביבים, אם רציתם להסתכסך איתנו ולהיות חסרי רגש לחלוטין, הצלחתם. אני לא הולכת לשכוח ולסלוח לכם על הסרט הזה כל כך בקלות.
בסופו של דבר, מדובר בסרט שדיי מזלזל בכל אלו שהם לא אמריקאים טובים ושומרי חוק ונוהג בהם באופן סטריאוטיפי ושגוי להחריד. נראה כאילו כל התסריט נכתב במוחו הקודח של התסריטאי טוני גילרוי ללא ביצוע מחקר מעמיק כלשהו לפני, במהלך או אחרי הכתיבה. העלילה סובלת מחוסר הזדהות או מורכבות רגשית מצד אחד, בעוד שהיא עמוסה במורכבות של מיליון פרטים מיותרים מבחינת תוכן וקושי אמיתי לעקוב אחריה ולהבין אותה כראוי. מדובר בסרט שלא ראוי להיות מוקרן בבתי הקולנוע בעולם ובפרט בישראל. במיוחד לא בתקופה הנוכחית.
המגשר
ציון סופי - 4
4
לא טוב
סרט מייגע ומביך בכל כך הרבה רמות.
