ביקורת – Ben 10 ל-Nintendo Switch

המותג Ben 10 מגיע לקונסולת ה-Nintendo Switch. יצאנו למסע מצויר וחזרנו עם רשמים.

דבר ראשון שאני חייב להבהיר – אני לא מכיר את הסדרה Ben 10. יש מצב שאני… מבוגר מדי… מכדי להיות בחתך הגילאים שאליו התוכנית מכוונת. זאת אומרת, סיכוי סביר שאם הייתי צעיר ב-10 שנים כנראה שהייתי נכנס חזק לסדרה על ילד שיכול להפוך לחייזרים שונים ומשונים שמעניקים לו כוחות על. על פניו, נשמע כמו מלכודת מרצ'נדייז נהדרת שהמוח שלי בגיל 10 בטוח היה נתפס בה, וחזק. הבעיה היא שקצת איחרתי את הרכבת, ואני לא מכיר את התוכנית. מכאן, שהביקורת שלי על המשחק Ben 10 ל-Nintendo Switch היא טכנית לחלוטין. אין לי מושג אם המשחק נאמן לחומר המקור, אם הדמויות מדובבות על ידי השחקנים של הסדרה, האם העלילה היא חלק מהקאנון או אפילו על איזה דור של Ben 10 אנחנו מדברים (כי כנראה שיש כאלה? כמו שאמרתי, אני לא באמת יודע). הביקורת הזאת תהיה לעצם העניין, איך המשחק עצמו מרגיש כמשחק.

אז ככה – יש עלילה כלשהי, רשעים נבזיים מהיקום של Ben 10 עושים דברים מרושעים, ולכן אנחנו, ילד בן 10 (חה! בעברית השם עובד נהדר!) צריכים לעצור אותנו. לרשותנו מכשיר שנראה כמו שעון שיכול להפוך אותנו לחייזרים אימתניים בעלי כוחות על. כך יוצא שבמקום האגרוף החלוש של ילד בבית ספר יסודי אנחנו מכים באויבינו בעזרת שרירי על של חייזרים בעלי ארבע ידיים. בתחילת המשחק תהיה לנו גישה לשלושה חייזרים בלבד, אבל עם המעבר בין השלבים נפתחים בפנינו חייזרים נוספים בעלי כוחות יחודיים.

השליטה בכל הדמויות הללו די דומה. בגדול, תחשבו על מערכת קרבות שלוקחת את משחקי Arkham של באטמן, או את סדרת Middle Earth ומפשטת אותה. כפתור אחד להתקפה, כפתור שני למתקפת נגד, כפתור שלישי ליכולת מיוחדת וכפתור רביעי למתקפה אולטימטיבית. רוב הקרבות דורשים מהשחקן להשתמש באופן מאוד מדוד ושקול בקומבינציות כמו "התקפה-התקפה-התקפה" או "התקפה-התקפה-התקפה-התקפה". לפעמים, במקרה הצורך, גם לוחצים עם לחצן ה"התקפה" כדי לגוון. כמו שבוודאי הבנתם, עומק טקטי בהחלט לא חסר פה. מי שבכל זאת רוצה לנסות משהו שונה יכול להשתמש ביכולות המיוחדות של כל חייזר. כל אחד מהם יכול לפעול בצורה קצת שונה מאחרים, אבל בסופו של דבר לא הרגשתי מספיק הבדל בין החייזרים הגדולים שמרביצים חזק לחייזרים הקטנים שיורים מרחוק. ההבדל קיים, אבל לא מספיק כדי לעודד אותי לשנות.

האויבים עצמם מגוונים בערך כמו החייזרים. יש כאלה גדולים יותר וגדולים פחות. לחלק יש גימיק חמוד כך שהם מסתערים עלינו מהר או יורים מרחוק, אבל בגדול כולם גושים של בשר שפשוט צריך להתקיף-להתקיף-להתקיף. זה לא מתוחכם במיוחד, אבל שומר על רמת עניין מינימלית לאורך זמן. מי שרוצה להוסיף עוד עניין ימצא אותו במערכת השדרוגים הקטנה שיש למשחק להציע. לכל חייזר ישנם שלושה שדרוגים שאפשר לקנות, לפי סדר, והם מחזקים את היכולות המיוחדות שלו. הקניה היא אינדיבידואלית, כך שדי מהר תתקעו עם החייזר החזק התורן שלכם, עד שתשדרגו את האחד הבא שאתם רוצים.

המשחק עצמו נראה חביב. האנימציות נחמדות, גם אם חוזרות על עצמן, והעיצוב הכללי לוקח השראה ברורה מעולם הסרטים המצויירים. מצד שני, אי אפשר היה להרגיש שאפשר היה להשקיע יותר. עם טיפה מאמץ אני בטוח שאפשר היה לסחוט ממנוע המשחק עוד קצת מיץ כדי להביא את המשחק לרמה שהוא יראה באמת כאילו מדובר במשהו שקפץ ישר מלוח השידורים של Cartoon Network. כמו כן, היה אולי אפשר גם לגוון קצת יותר בעולם שמקיף אותנו. בשלב מסויים הארגזים בכל מקום קצת נמאסו עלי. גם עבודת הסאונד היא בסדר גמור, אבל שום דבר שיחרט בזיכרון. יש מצב שנעימות וקטעים מהסדרה המקורית מופיעים, אבל אני ממש לא האיש להגיד את זה. סך הכל מהבחינה הטכנית המשחק מספק את הסחורה, אבל באמת ברמת המינימום.

בסופו של יום, Ben 10 הוא משחק שמיועד לילדים. הם אלו שאוהבים וצופים בסדרה, וזה מרגיש שהמשחק מתאים את עצמו אליהם. הבעיה היא שאפשר יותר. גם לילדים מגיע משחק שמתאמץ קצת יותר. לא נראה לי שילדים, יצורים חכמים בסך הכל, היו מתבלבלים אם החייזר האהוב עליהם היה קצת יותר מיוחד ופחות מרגיש כמו העתק-הדבק מזה שלידו. לא מדובר פה במשחק רע במיוחד, אבל הוא פשוט לא מתאמץ להיות טוב מספיק. אם אתם אוהבים את הסדרה Ben 10 אולי תמצאו פה משהו לאהוב פה. כל השאר יכולים אולי לוותר.