גלקסיית המחשבים חדשות וביקורות משחקים, קולנוע, חומרה וטכנולוגיה
חלפה לה עוד שנה ולמרות הקורונה, מצאתי 10 סרטים לרשימה השנתית שלי
אם מסתכלים על לוח זמני יציאות הסרטים השנה, ישנה ירידה דרסטית בשחרורי הסרטים אחרי חודש מרץ, כפי שכולכם יודעים, זה בעקבות מגיפת הקורונה שעצרה את העולם מלכת. אז ליצור איזושהי רשימה של סרטי השנה לטובה ולרעה, זה אתגר לא קל, אבל כמובן שלא יכולתי לשבור מסורת ועדיין הצלחתי למצוא 10 סרטים שימלאו את רשימת הסרטים שהפתיעו לטובה ולרעה השנה. אז רגע לפני שנסיים שנה מאוד מבאסת, בואו נזכר בסרטים שחזקו את הבאוס ובסרטים שהפיגו אותו.
5. לרעה – ציפורי הטרף: והארלי קווין המהממת
כולם אוהבים את הארלי קווין, מרגו רובי הייתה ללא ספק החלק הטוב ביותר ב"יחידת המתאבדים", אז סרט בכיכובה של הנבלית נראה כמו רעיון ברור עבור חברת Warner Brothers ולמרות הכשלונות האחרונים של DC במסך הגדול, הייתה לי ציפייה רבה לראות את ציפורי הטרף על המסך הגדול, אפילו עם שינוי השם המגוחך.
אבל, לצערי הרב, ההייפ שהטריילר יצר לא השתווה כלל לסרט שקיבלנו. דמויות גנריות, עלילה לא לינארית וסיפור ממוחזר על גנב שבולע יהלום שווה ערך, היו רק חלק מהבעיות הרבות של הסרט.
רובי הייתה כרגיל מהנה, אבל הסרט היה צריך הרבה יותר השקעה וחדשנות בשביל לא להשכח מתודעת הצופים עד סוף השנה (אולי אתקן את הסרט בשובר קופות עתידי).
כשהדבר הכי טוב שאנשים זוכרים מהסרט שלך זה שהוא הראשון להראות את גותהם באור יום, אתה יודע שיש לך בעיה.
5. לטובה – בלתי נראה
אחרי הכשלון של "המומיה", לא נראה שנזכה לראות שוב את המפלצות של חברת Universal במסך הגדול, אבל להפתענו, חברת Blumehouse לקחה על עצמה להביא עיבוד מודרני לאיש הבלתי נראה והצליחה להביא לנו מותחן פסיכולוגי מצוין בכיכובה של אליזבת מוס ("סיפורה של שפחה").
מה שנראה בהתחלה כסרט מתח גנרי עם גימיק, נהפך להיות אחד מהסרטים הטובים של השנה.
4. לרעה – רבקה
עם הקורונה, נטפליקס הייתה המוקד המרכזי לסרטים חדשים בישראל אז לרוב ניסינו להיות מאוד גמישים עם הסרטים הממוצעים של החברה, כמו "אנולה הולמס" שהיה מבדר אבל שוב הראה את הוליווד דוחפת אג'נדה.
"365 ימים" היה די מזעזע וכמעט נכנס לרשימה, כמו גרסה ספרדית של "50 גוונים של אפור" רק יותר טיפשי, שאני ובת זוגתי כיבינו את הסרט תוך 20 דקות, אבל למישהו היה באמת ציפייה מסרט "אירוטי" של נטפליקס?
אז אני החלטתי לתת ספוט השנה ל"רבקה", שכלל צוות שחקנים מרשים ותקציב מכובד בניסיון לשחזר את יצירתו של היצ'קוק ולעבד את הספר בעל אותו השם יותר נאמנה, אבל כתיבה משעממת, כימיה די נוראית בין שני כוכבי הסרט (פשע שהאשמתי את לילי ג'יימס בו בעבר) ואווירה מדכאת מובילים לסרט די נשכח שנבלע אל תוך ספריית הסרטים הענקית של נטפליקס.
4. לטובה – בחורים רעים לתמיד
הסרט השלישי בסדרת סרטי "בחורים רעים" היה בדיבורים כל כך הרבה זמן, שהציפייה שלנו לסרט רק דעכה בדומה להזדקנות של צמד הכוכבים. אז כשהוכרז "בחורים רעים לתמיד", די גיחכנו מהרעיון וציפינו לסרט אקשן שמנסה לתפוס את תהילת העבר הנשכחת של הכותר שיצר מייקל ביי.
אבל להפתעתי, קיבלנו סרט אקשן מאוד מבדר, בדומה לסרטי "מהיר ועצבני" עם משחק לא רע מויל סמית', הרבה קשרים לשני הסרטים המקוריים ובנייה להמשך בכיכובם של שחקנים צעירים מאוד מבטיחים.
לא מדובר בסרט מושלם, ואפילו הייתי אומר ששני הסרטים הראשונים עדיין מתעלים בהרבה על "בחורים רעים לתמיד", אבל עדיין מדובר בסרט אקשן מבדר עם הרבה נוסטלגיה ששווה ציפייה.
3. לרעה – דוליטל
היי, בואו ניקח את אחד השחקנים הכריזמטים ביותר של הוליווד אחרי סופו של אחד התפקידים הגדולים ביותר בהיסטוריית הקולנוע ונשים אותו בסרט משעמם עם חיות מדברות ודיבוב נוראי.
כן, רוברט דאוני ג'וניור מקסים כמו תמיד, אבל "דוליטל" היה סרט ילדים נוראי עם עלילה שתרדים כל ילד תוך 10 דקות, מפוצץ באפקטים נוראים ודיאלוג מגוחך, ששכחתי שהוא יצא בכלל השנה.
3. לטובה – תחרות הזמר של האורוויזיון: סיפורה של Fire Saga
כשנחשף הטריילר לסרט האורוויזיון של נטפליקס, גלגלתי את העיניים כשראיתי את ויל פרל ממשיך עם השטויות שלו ונשבר לי הלב לראות את אחת השחקניות האהובות עליי, רייצ'ל מקאדמס יורדת לרמה הזו. אבל באופן מפתיע, עבור אנשים שהיו צופים בתחרות השירים האירופאית, "סיפורה של Fire Saga" הוא סרט די מצחיק עם הרבה לב שממש מבין את ההיסטוריה של תחרות השירים.
עם בדיחות נהדרות על המתמודדים השוודים, הרוסים והבריטים, בשילוב עם סצנה שכוללת מתמודדים מוכרים מכל השנים האחרונות כמו נטה ברזילאי שלנו, ויש לכם סרט מהנה ששווה צפייה בספרייה הנרחבת של נטפליקס.
2. לרעה – ארטמיס פאול
איזו שנה נוראית עבור Disney.
עם פרוץ הקורונה, "ארטמיס פאול" היה בין הסרטים שחברת Disney ביטלה את יציאתו לקולנוע ובמקום זאת שיחררה אותו לשירות הצפייה של Disney+ ובצדק. כולל עלילה משעממת, אפקטים מזעזעים ושחקני ענק בתפקידים מגוכחים, זה לא מפתיע למה רבים קוראים לזה "עלייתה של ג'ופיטר" רק עם ילדים.
כמו כן, עם עולמות כל כך עשירים מסדרת הספרים האהובה, סרט שפשוט התרכז בפריצה אל תוך בית כמו גרסת פנטזיה של "שכחו אותי בבית" או "הטיהור", היה גנרי ומשעמם בלשון המעטה.
אי אפשר לדעת כמה כסף החברה הייתה מפסידה אם הסרט היה יוצא לאקרנים כמו שתוכנן במקור.
2. לטובה – המוטנטים החדשים
אוקיי, אני הולך לקפוץ על הרימון פה- "המוטנטים החדשים" זה סרט טוב.
אחרי אינספור שכתובי תסריט, צילומים מחדש ודחיות, ציפיתי לסרט משעמם ונוראי, והמבקרים פחות או יותר אישרו זאת.
אבל כשסוף סוף זכיתי לצפות בסרט האחרון של האקס-מן תחת חברת 20th Century Fox, גיליתי סרט מעניין עם שחקנים מוכשרים, אפקטים מרשימים וקשרים חזקים לכותר הקומיקס המצליח של Marvel.
נכון שלא מדובר בסרט אקשני כמו מה שצופי סרטי קומיקס מצפים היום תודות ליקומים הסינמטים של Marvel ו-DC, אבל עדיין מדובר במותחן פסיכולוגי טוב בכיכובם של מוטנטים שנאלצים להתמודד עם כוחותיהם ההרסניים והשנאה האנושית כלפיהם, מה שתמיד היה החלק הפסיכולוגי המעניין ביותר בסדרת הקומיקס.
1. לרעה – מולאן
כשהטריילר הראשון של "מולאן" נחשף, רבים ציפו לסרט "לייב אקשן" גרוע נוסף מבית Disney, אבל אני דווקא בניתי ציפיות גבוהות עבור העיבוד המחודש של Disney לאגדה הסינית המוכרת.
בזמן שרבים התלוננו על החוסר בשירים, בן זוגה של מולאן ומושו, אני שמחתי לראות כיוון חדש ויותר אותנטי בסרט הלייב-אקשן החדש. אבל כצפוי מ-Disney, כשמדובר בסרט על העצמה נשית, הכתיבה העצלה גוברת.
כפי שציינתי בביקורת המלאה שלי לסרט, מולאן החדשה משעממת, חסרת רגש, חסרת מסע מעניין וכל ההחלטות והפעולות שנעשות סביבה חסרות משקל או הגיון, כי היא פשוט בלתי מנוצחת מלידה. מה שמוביל לסרט משעמם וגנרי שפעם נוספת מנסה לתפוס גל על האהבה לסרט המקורי כדי לסחוט את כספי הצופים, לפחות זה לא היה הרבה כסף בגלל שרוב בתי הקולנוע היו סגורים.
1. לטובה – סוניק
איך יכול להיות שהסרט הזה לא כישלון גמור?
ובכן, ההפקה התחילה אולי ברגל שמאל עם העיצוב הנוראי של סוניק, אבל עיצוב מחודש חידש את התקווה לסרט חמוד ומבדר בכיכובו של הקיפוד הכחול של Sega, וזה מה שקיבלנו.
סרט משפחה מאוד מבדר עם הרבה אקשן, הרבה בדיחות וג'ים קארי בתור הנבל הקורע של הסרט, ועם סצנת סוף כתוביות שמבטיחה להמשיך להוסיף את עולמו של סוניק למסך הגדול, הסרט מסתיים בהרגשה טובה וציפייה לעתיד של הכוכב על המסך הגדול.
ללא ספק מדובר באחד מסרטי משחקי הוידאו הטובים בכל הזמנים. זה אולי לא הישג מרשים בהתחשב בהיסטוריה של הז'אנר, אבל זה עדיין הישג.
בונוס – ממש לרעה – הקולנוע בישראל
עכשיו שציינתי את הסרטים המפתיעים לטובה ולרעה השנה, הגיע הזמן לדבר על האכזבה הגדולה ביותר והיא כמובן וירוס הקורונה, שמנע מסרטים חדשים לסיים את הפקתם או להגיע לארצנו, כמו "טננט", "המוטנטים החדשים", "ביל וטד מול המוזיקה" שיצאו באקרנים או שירותי צפייה פשוט לא בארץ.
הדבר המאכזב ביותר מכל העניין זה חוסר הניסיון בישראל להחזיר במתכונת מסוימת את בתי הקולנוע, גם אחרי חלוף הגל הראשון והתפיסה המוטעת שהקורונה חלפה.
כבוד לעיריות מסוימות, כמו עיריית תל אביב שהחזירה את הקולנוע באמצעות "סרט על המים" בפארק הירקון והדרייב אין החדש, אבל אחרי שרואים את המאבק להחזיר את המופעים וההצגות, זה מאכזב שאין מאבק על חזרתם של בתי הקולנוע. בין אם זה בגלל הרווח הנמוך שבתי קולנוע מצליחים להכניס עם העלויות המוגזמות של חברות ההפקה או בגלל שבתי הקולנוע בבעלות של ספקי שירותי הצפייה של ישראל שרואים עדיין הכנסה בתקופה זו ללא בתי הקולנוע, זה מרגיש שאין צמא אמיתי לשובו של הקולנוע ממי שצריך לקדם את זה.
אבל מחובב קולנוע כמוני, תמיד יש געגוע לשבת מול מסך ענק, בכסא מרופד ועם פופקורן ביד, ולצפות בסרט החדש ביותר. בואו נקווה שנזכה לחוות זאת שוב, בשנה הבאה.
