סדקים במראה: ביקורת עונה 5- מראה שחורה

אחרי 4 עונות מצוינות שהביאו את הפחדים הכי גדולים של האנושות מהטכנולוגיה המשתלטת על חיינו- האם העונה החמישית של מראה שחורה עומדת בסטנדרט שהציבו לה קודמותיה?

העונה החדשה של "מראה שחורה" הגיעה עם הרבה הייפ- ושיווק דיי אגרסיבי מצידה של נטפליקס.
העסקה של כוכבים כמו אנתוני מאקי (פלקון מ"הנוקמים") ומיילי סיירוס, וחשיפת תקצירי הפרקים לפני עליית העונה ניסו להעלות את ההייפ והציפיה לקראת העונה החדשה, ודיי הצליחו (לדעתי) בכך.

אבל זה לא היה מספיק, ואפילו הרגיש כמו פיצוי יתר, על עונה שהייתה פחות בועטת, פחות מסקרנת, ופחות מעניינת מהעונות הקודמות.
השנה של "מראה שחורה" התחילה מצוין, עם הפרק האינטראקטיבי הראשון של Netflix- "באנדרסנאץ' ", שגם אם לא היה מושלם- הוא היה פרק של מראה שחורה במלוא מובן המילה.

אבל הפרק/ סרט האינטראקטיבי הזה לא היה חלק מהעונה אלא פרויקט נפרד, שגם לידו העונה החדשה מחווירה בבושה.
העונה החדשה מורכבת מ-3 פרקים (העונה הקצרה ביותר עד היום) המספרים סיפורים שונים:

• סטרייקינג וויפרס (Striking Vipers)
  שני חברי קולג' שהתרחקו אחד מהשני מתאחדים מאוחר יותר בחיים, מה שמביא לסדרה של אירועים שיכולים לשנות את חייהם לנצח.
• סמית'רינס (Smithereens)
  נהג מונית עם אג'נדה הופך למרכז תשומת הלב ביום שמשתולל במהירות אל מחוץ לשליטתו.
• רייצ'ל, ג'ק ואשלי טו (Rachel, Jack and Ashley Too)
  נערה בודדה מתחברת עם בובת AI בדמות כוכבת הפופ האהובה עליה – שחייה האמיתיים אינם ורודים כפי שהם נראים..

אז מה הבעיה בעונה הקצרה הזו?
כמעט בכל פרק בעונות הקודמות, ראינו עד כמה ההשפעה הרעילה של הטכנולוגיה מרעילה לנו את החיים והיחסים הבין אישיים,או לחלופין כיצד קפיצות טכנולוגיות יכולות לשנות את אותם יחסים- וזו הייתה בעיטה בבטן הרכה.

ובעונה החמישית של "מראה שחורה" הבעיטה הזו פשוט לא קיימת, אפילו לא דגדוג בחלק מהמקרים.
הפרקים צפויים, או מסתיימים בדיוק ברגע שהסיפור נהיה מעניין- ולא נותנים את ההבנה הזו שאנחנו רגילים לצאת ממנה בסוף כל פרק אחר.

מתוך 3 הפרקים, רק אחד הצליח באמת לסקרן אותי, וזה הפרק סמית'רינס, וזה כי הוא נגע בנושא הזה, של כמה הטכנולוגיה (במקרה הזה- רשתות חברתיות) פוגעת באנשים, הורסת חיים ומיועדת בעיקר לגרום לנו להתמכר אליה.

2 הפרקים האחרים של הסדרה לא ריגשו אותי והיו דיי צפויים, לא הרגשתי חצי מהאפקט אליו התרגלנו מסדרות כמו "מראה שחורה", ופחות או יותר ידעתי איך כל אחד מהם יסתיים.
העלילות היו משעממות לפרקים ואולי יכלו להצליח בסדרה אחרת, עם רקורד פחות מרשים ורף ציפיות נמוך יותר- כי הן בעיקר סיפרו סיפור (עם פוטנציאל מגניב, אבל משעמם), ושכחו את מוסר ההשכל בדרך.

האם הבעיה בנו? האם התרגלנו לסף ריגוש גבוה כלכך, שהסדרה הזו כבר לא מסוגלת לענות על הציפיות המוגזמות? האם התרגלנו לגרוטסקיות ואלימות שפרק עם סוף טוב פשוט לא מספק? לא, לדעתי לא.

אם תצפו שוב בפרקים אחרים של הסדרה, אלו עם סוף חיובי יותר כמו "סאן ג'וניפרו" ו-"Hang the DJ" , שהסתיימו בסוף שמח וטונים אופטימיים, אני בספק אם מישהו ממכם ירגיש לא מסופק.

העלילה של פרקי העונה האחרונה פשוט צפויים מדי, וברוב המקרים אנחנו גם לא רואים את ההשלכות השליליות של המעשים של הדמויות בפרקים.

רגע לפני שמישהו עומד לשלם על מעשיו, שנייה לפני שאנחנו מקבלים את מה שהפרק בנה לקראתו- אנחנו מגיעים במקום זה לרשימת הקרדיטים, עם הבלחים קצרים לסיפורים של הדמויות אחרי הפרק, בלי שזה ייראה שהיו בכלל השלכות למעשים שלהם בפרק.

הסדרה "מראה שחורה" נבנתה על זה שעל כל מעשה יש השלכות, שאת חלקן לא נוכל לצפות- והדבר הזה פשוט לא קרה בעונה החמישית.
הרי מי שראה את הפרק "המוזיאון השחור" יודע שלמרות שלהמצאות שאמורות להביא את האנושות בצעדים אדירים קדימה לעבר העתיד כמו העברת התודעה של אדם גוסס לאנשים אחרים לפני המוות יכולות להיות השלכות טרגיות.

במקום זה אנחנו מקבלים עלילה שטוחה על בני אדם קלישאתיים למדי, שהטכנולוגיה משמשת בה בעיקר כקישוט לסביבה ולא ככלי עלילתי משמעותי שעוזר לקדם או משנה את העלילה בעצם היותו טכנולוגי.

ב-2 הפרקים הפחות מוצלחים לדעתי (סטרייקינג וויפרז ו-רייצ'ל, ג'ק ואשלי טו), הטכנולוגיה יכלה להיות מוחלפת בדברים שיש לנו היום או אפילו דברים לפני עשור, והעלילה בעקרון הייתה מתנהלת כמעט אותו דבר, עם מעט שינויים.

העובדה שכל העונה החמישית של "מראה שחורה" היא בסך הכל 3 פרקים, לא נתנה לסדרה את האפשרות למנף רעיונות אחרים, ונראה שנטפליקס הלכו על הפתרון הכי קל, של ללכת על העלילות שהכי קל לקהל "לבלוע" ב-3 הפרקים.

בקלות אני יכולתי לראות את אותם פרקים, בלי השמות הגדולים ובלי השחקנים המוכרים, ושהכסף ששילמו להם היה הולך לטובת יצירת פרק נוסף, ברוח הסדרה "מראה שחורה", זו שאנחנו מכירים ואוהבים מהעונות הקודמות.

אבל אם אנחנו כבר עוסקים בשחקנים- כל השחקנים נותנים הופעה מצוינת פה, ועל זה יש מה לשבח.
אנתוני מאקי, מיילי סיירוס ואנדרו סקוט (המוכר ביותר בתפקידו כמוריארטי בסדרה "שרלוק") נותנים פה הופעות מצוינות, ואפשר בקלות להאמין שמיילי סיירוס בדיכאון, פאלקון מפקפק בחיים שבנה לעצמו עם אשתו וילדיו, ושסקוט הוא אדם שבור שרק רוצה שישמעו את קולו ואת הסיפור שלו.

ברוב המקרים האפקטים עומדים בציפיות, כשמדובר בסדרה בגודל של "מראה שחורה", זו בהחלט מחמאה, אבל זה עדיין עטיפה יפה לחבילה שדי ריקה מתוכן- ולמרות שלא סבלתי במהלך הפרקים- בהחלט השתעממתי.
זה לא משהו שצריך לקרות באף פרק של "מראה שחורה".