גלקסיית המחשבים חדשות וביקורות משחקים, קולנוע, חומרה וטכנולוגיה
משחקי מחשב שמקבלים גרסה שולחנית אינם דבר חדש, אבל משחק הקופסא Bloodborne מתאים את עצמו דווקא לשחקנים שלאו בטוח אוהבים את משחק המחשב שעליו הוא מבוסס
כמעט בכל קבוצה של חברים שמשחקים ביחד משחקי קופסא יש את השחקן "ההוא". רוב הסיכויים שאתם יודעים על מי אני מדבר. ההוא שמעדיף להפסיד כל עוד הוא דופק או נוקם בשחקן אחר. אם אין לכם בעיה עם לשחק עם שחקנים כאלו, ובמיוחד אם אתם השחקן הזה, אז אתם הולכים ליהנות מ-Bloodborne The Card Game.
מטרת הקבוצה ב-Bloodborne היא לנצח את המפלצות, מיני בוסים ובוס סופי של המשחק בזמן שכל שחקן אמור להרוויח כמה שיותר נקודות על מנת להיות המנצח האמיתי של המשחק. בתחילת המשחק בוחרים בוס סופי ובוחרים בצורה אקראית 3 מיני בוסים ועוד שבע מפלצות להילחם בהן, לפני המפגש עם הבוס הסופי. לכל בוס סופי יש השפעה שמשנה את המשחק והם בעצם המקבילה של רמות קושי במשחק מחשב. בוס אחד יקל עליכם את המשחק, בוס אחר יאריך את כמות הזמן שתיקח לכם לנצח ובוס אחר יגרום לכם להפסיד. וזה העניין, כי בארבעה מתוך חמשת הבוסים, אי אפשר להפסיד בתור קבוצה בכלל. מה שלא מופרך כשחושבים שעיקר המשחק הוא לא מאבק בין קבוצת שחקנים ללוח (כמו המשחק Pandemic או דומיו)' אלא בין השחקנים עצמם והלוח הוא סתם זירת הקרבות. הדבר שהכי הפריע לי במשחק הוא השוני בינו לבין משחק המחשב. בזמן שהאווירה של המשחק, המפלצות והפריטים מתאימים מאוד לעולם הווירטואלי עליו מבוסס המשחק השולחני, האופי, רמת הקושי ומה שהמשחק דורש מהשחקנים נראים כהפוכים ממה שמקובל ב-Bloodborne ובסדרת Souls של אותה החברה.
את הנקודות במשחק מרוויחים על ידי גרימת נזק למפלצות ולקיחת חלק בהריגתן. אפשר להפסיד את הנקודות (אם כי לא את כולן) על ידי מוות. מוות במשחק הזה הוא לא כזה עניין גדול, ההשפעה שלו היא ששחקנים אחרים יכולים להתקדם יותר ולהרוויח עוד נקודות בזמן שאתם מפסידים. העובדה שמוות של שחקן לא משפיע יותר מדי, בנוסף לעובדה שרוב המפלצות נעלמות אחרי סיבוב אחד בין אם השחקנים הספיקו להרגן ובין אם לאו, אומרת שמדובר במשחק עם זמן קצוב וקצר. אז אם אתם מחפשים משחק מהיר – בעיקר עבור שחקנים חדשים בתחום – Bloodborne יכול להיות הפיתרון עבורכם. מדובר במשחק שהוא שילוב בין משחק קופסא למשחק קלפים. למרות שהקלפים מהווים חלק מהותי ונרחב במשחק, הפריטים הנוספים מרגישים כאילו אנחנו משחקים במשחק קופסא קלאסי, ממש ללכת בלי ולהרגיש עם.
בזמן שהפעולות של השחקן מושפעות מהפעולות של שאר השחקנים ושל המפלצות, המפלצות עצמן עושות נזק לשחקנים באמצעות קוביות וטכניקת "קוביות מתפוצצות". כאשר קובייה נופלת על צד עם פלוס עליו, יש לזרוק את הקובייה שוב ולחבר בין שתי, או יותר, התוצאות. כל מפלצת זורקת קובייה אחת מתוך שלוש; הקובייה הירוקה היא הכי חלשה, הצהובה היא הבינונית והקובייה האדומה תעשה הכי הרבה נזק. כמובן שיכול להיות שמפלצת חלשה עם קובייה ירוקה תהרוג את כל השחקנים באמצעות קובייה מתפוצצת, והבוס הסופי יזרוק כל סיבוב 0 בקובייה האדומה שלו. בעיניי, הרנדומאליות שיחקה תפקיד גדול מדי במשחק ואולי היה ראוי שבקובייה האדומה לא תהיה האפשרות של לזרוק 0. עיקר המשחק הוא התחרות בין השחקנים והאינטראקציה ביניכם היא זו שתקבע עד כמה המשחק יהיה מהנה עבורכם.
אמנם לא מדובר במשחק מדהים שאני אדחוף לכל גיימר משחקי קופסא שאני מכיר, אבל המשחק הוא ללא ספק אחלה דרך להעביר זמן (אבל לא יותר מדי זמן) עם חברים. בכל מקרה, הייתי ממליץ להגיע עם מצב רוח קרבי ומשועשע על מנת ליהנות באמת מהמשחק.
משחק מהנה ולא פורץ דרך
ערכי הפקה וחלקים - 90%
משחקיות - 80%
קושי - 70%
תחרותיות - 70%
78%
משחק קליל ומהנה, מה שמאוד מפתיע ביחס לשם על הקופסא
