שינוי צורה, מצב חמוד הופעל! – ביקורת המשחק Blue Reflection: Second Light

משחק התפקידים החדש מציב אותנו בליבה של תעלומה מסתורית, עולם לא מוכר, יישות בלתי נראית שעוזרת לנו, ומספר לא מבוטל של בנות חמודות שעוזרות לנו לשכוח מכל זה.

Blue Reflection: Second Light הוא משחק תפקידים די ייחודי שנחת על ה-Switch לאחרונה. הוא מספק חוויה מסוג אחר ממה שנהגנו לקבל ממשחקי תפקידים יפניים, כאשר הדרך בה הוא מעביר את החוויה של הדמויות, הפעילות והמטרה שלהם, ומערכת הקרב עצמה די שונות ממה שאנו רגילים לקבל עד היום. זה הופך את המשחק לחוויה שונה עבור השחקן, לפחות בחוויה האישית שלי. זאת תהיה ביקורת מעט יותר רגשית ממה שאני רגיל לכתוב, כי המשחק עצמו גרם לי לשחק בצורה שונה מהדרך בה אני רגיל לשחק.

עלילה

או (Ao) מוצאת את עצמה יום אחד בבית ספר מסתורי. מוקף בים, ללא שום דרך לחצות אותו, ובלי שום זיכרון איך היא הגיעה לשם, היא פוגשת בבנות נוספת אשר הגיעו אל בית הספר לפניה. ללא שום דרך ברורה לצאת ממנו ולחזור חזרה אל עולמם, הבנות מחליטות לחיות את חייהן כמיטב יכולתן בבית הספר. הם מבשלות, אוספות מזון, מטפלות בכביסה, ודואגות לחיי יום יום תקינים ככל האפשר. מעל כל זה תמיד מרחפת התעלומה של איך או מי הביא אותן לשם, ולמה רק Ao שמרה על הזיכרון שלה, בעוד ששאר הבנות איבדו את שלהן. יום אחד, אזור מסתורי אליו הן כן יכולות להגיע הופיע, והבנות מחליטות לחקור אותו בתקווה להבין טוב יותר את סביבתן ואולי לגלות את הזכרונות האבודים שלהן, בתקווה שהם יעזרו לבנות לחזור הבייתה.

אם התיאור הפשוט הזה נשמע לכם מוכר או כמו שילוב של אנימות שכבר ראיתם, אני מסכים. הפרמיס אינו מקורי במיוחד, אבל קשה ליצור היום מקוריות אמיתית בעולם שרווי אנימות שמתארות מצבים דומים. יחד עם זאת, הביצוע פה הוא פנמונלי. כל הבנות מרגישות חיות בתגובות שלהן, כולן חמודות ברמת הסכרת, והעובדה שהן מחליטות לעשות את המיטב שהן יכולות בסיטואציה שנכפתה עליהן גרם לי לחיוך אמיתי. הן היו יכולות להיות הדמויות המפוחדות בעולם זר שקופצות מכל צל וצליל, אבל הן לא. הן אנושיות ונחושות, לא רק לשרוד ולהבין את העולם השונה הזה, אלא גם לעשות זאת בצורה הכי טובה שהן יכולות.

כבר מתחילת המשחק אנחנו חווים את שגרת החיים של הבנות, מה הן נוהגות לעשות, מה התכניות היומיות שלהן, ומה התפקיד הכללי שכל אחת מהן מספקת במסגרת הקבוצה. זה עוזר לנו להבין מיידית את הדינמיקה ואת מערכות היחסים הכלליות ביניהן, וזה עוזר להפריד ביניהן כאשר המשחק מתחיל לצלול עמוק יותר אל הסיפורים והקשרים האישיים. הכל מתרחש באווירה רגועה בסך הכל, הבנות עצמן חמודות, הדיאלוגים נשארים קלילים ברובם, ולמרות שהסיפור כן נוגע בכמה נושאים יותר כבדים לאורך הדרך, הוא אף פעם לא מגיע לרמות כבדות כמו  של Persona לדוגמא. האווירה הכללית הקלה והחמודה הופכת את Blue Reflection: Second Light לאחד המשחקים הכי רגועים שחוויתי בחיי, ובהחלט למשחק התפקידים הכללי (יפני או מערבי) הכי חמוד ששיחקתי. הרגשתי סוג מסויים של שלווה בעת ששיחקתי בו, יכולתי לחוש את הגוף שלי נרגע יותר ונהנה יותר ממה שמתרחש על המסך. אני רוצה לציין שהמשחק הוא משחק המשך למשחק הראשון, Blue Reflection, ומספר דמויות מהראשון כן מופיעות פה, אך היוצרים עשו בחוכמה כאשר הרבה מהעלילה של המשחק הראשון לא רלוונטית למשחק הזה, הקאסט של הדמויות ברובו חדש, והיכרות עם המשחק הראשון אינה חיונית (למרות שהיא יכולה להפוך את החוויה ליותר מהנה ורגשית).

אנימציה ודיבוב

המשחק מגיע מחברה יחסית קטנה (Gust Co. Ltd), ולכן גם התקציב שלו הוא בהתאם. אין כאן סרטוני אנימציה באיכות גבוהה (גם לא לפתיחה), הרבה מהתנועות של הבנות היא מינימלית רק על מנת להעביר את המטרה הרצויה, שי לא מעט חזרתיות בתנועות הפנים והשפתיים, ובאופן כללי ברור שאין לנו חויית AAA. אני אגיד לכם אבל מה כן שי לנו פה שאפילו במשחקי AAA לא יצא לי לראות: תנועות פנים והבעות ברמה הכי גבוהה האפשרית. עוד מתחילת המשחק משהו בפנים של הדמויות היה לי שונה ממה שאני רגיל, ולקח לי זמן גם להבין מדוע ההבעות שלהן כל כך טובות. ההשערה שלי היא שהחברה בנתה את הפנים בתור מודלים תלת מימדיים מלאים, מה שמאפשר עומק וגמישות לתנועות השפתיים והפה ברמה שמזריקה המון חיים אל הדמויות. אני נהניתי תמיד לראות אותן מתקשרות אחת עם השנייה, והיופי הזה לא מוגבל רק למודלים של הדמויות. בית הספר בו הן חיות נראה טוב, הסביבות והמבוכים נראים מגוונים (גם אם די בסיסיים) והמשחק מצליח על ידי זוויות מצלמה שונות להעביר היטב הרגשה של גודל ומרחק, בין אם זה החוף או בית הספר, ובין אם זה מפלצות ובוסים שונים.

דיבוב המשחק מוגבל ליפנית בלבד, והייתי שמח לעשות השוואה קטנה בין היפנית לדיבוב אנגלי, אבל מה שיש לנו פה הוא בהחלט ברמה טובה. צופי אנימה או משחקי תפקידים יפניים יזהו בקלות רק על פי טון הדיבור איזה תפקיד משחקת פה כל דמות ומי היא הדמות הראשית, והדיבוב עצמו הוא אמין בהרגשה שלו בכלליות. אני מרגיש שחיי היום יום של הבנות מועבר היטב, אבל כשזה מגיע לרגעים יותר מלחיצים או מסוכנים הדיבוב לא בדיוק ממלא את מטרתו ולא מגיע למקומות או לגבהים שרציתי וציפיתי שהוא יגיע. פה האווירה הרגועה (אני מרגיש) מפריעה בדרך ופחות מתאימה.

משחקיות

המשחקיות של Blue Reflection: Second Light שונה למדי מכל משחק תפקידים אחר שחוויתי, במיוחד היפנים. לרב משחקים כאלו יאפשרו לנו המון זמן לחשוב על הפעולות שלנו, לקחת את הזמן ולחשב הכל, אבל לא זה פה המקרה. מערכת הקרב שאנו מתמודדים איתה מתחילה די מהירה, ורק צוברת יותר ויותר תאוצה ככל שהקרב מתקדם. אנו נילחם בקבוצה של 3 בנות במהלך הקרבות, ולכל בת יש לחצן שמותאם עבורה. לאורך מד פעילות הקרב, כאשר הבנות יחצו את רף הפעולה שלהן, נוכל ללחוץ על הלחצן שלהן על מנת לתקוף, להפעיל יכולת, או להשתמש בחפץ. הרעיון הוא שכל פעם שאנו משתמשים ביכולת של הבנות, כך המד שלה מתמלא מהר יותר לפעם הבאה. התמה הראשית של המשחק הוא Magical Girl, ולכל בת יש שינוי צורה שהיא יכולה לגשת אליו אם היא מצליחה להאיץ מספיק את המד שלה במהלך הקרב. שינויי הצורה מעניקים לבנות יכולות חדשות ומחזקות משמעותית יכולות קיימות. למשחק בעל אווירה כזאת רגועה, הופתעתי לראות מערכת קרב די אינטנסיבית במהות שלה, ואני מודה שיש פה יותר ממה שאני חשבתי שיהיה. מה שנראה על פני השטח כמערכת פשוטה, הוא בחירה אסטרטגית יותר עמוקה מהמצופה. לצערי אבל האוייבים בדרגת הקושי הרגילה לא ידרשו יותר מידי מאמץ או מחשבה טקטית, וגם קרבות הבוס עצמם הם די קלים.

 

בצד החברתי של המשחקיות, הבנות הולכות ובונות את בית הספר שלהן לאורך המשחק. זה אומר בניית מתקנים נוספים ודוכנים שונים שאנו נוכל ליצור, וצפייה גם בבנות משתמשות בהן אפילו תוך שאנו מתהלכים חופשי בבית הספר. בנוסף לכך, במה שמרגיש כמו רכיבה קלה על Persona, נוכל לצאת לדייטים עם הבנות על מנת ללמוד עליהן יותר ולשפר את הקשרים החברתיים איתן, מה שגם יפתח לנו יכולות עבורן שיכולות לעזור לנו בקרב. המערכת אינה רומנטית, והדייטים עצמם הם חבריים ולא זוגיים, אבל זה מוסיף להרגשה של עולם חי ולחמידות הכללית של המשחק בגדול.

לבסוף, Blue Reflection: Second Light הוא משחק תפקידים שונה, חמוד ורגוע, אך לא בלי הפגמים שלו. הוא קל מידי, ויהיו כאלו שירצו אנימציה ברמה גבוהה יותר ממה שיש לנו פה, או סיפור עמוק ואפל יותר. אבל למי שמחפש דווקא משהו קליל, חמוד ורגוע יותר, או פשוט רוצה לנסות משהו שהוא עוד לא חווה, יש פה הזדמנות טובה. ברוכים הבאים לבית הספר, מקווה שנהיה חברים.

*המשחק סוקר על פני קונסולת ה-Switch*

*עותק של המשחק סופק על ידי המפיצה*