סוג של קסם – ביקורת הסרט רפסודיה בוהמית | Bohemian Rhapsody

אחרי המתנה ארוכה מאז שעלה הרעיון לפני 10 שנים להפיק סרט על להקת Queen ועד השלב שאתם יושבים בבית הקולנוע ונהנים מההופעה הטובה ביותר שיש התחלפו המון אנשים ויוצרים בשביל שהתוצאה תהיה מושלמת. אז כאן נשאלת השאלה, האם הסרט "רפסודיה בוהמית" שמספר את סיפור העלייה לגדולה של פרדי מרקורי ולהקת Queen יגיע לראש מצעד הפזמונים או שיסתכם בעוד גרסת כיסוי מביכה. חממו את הקול וכולם ביחד – Weeeee are the champions.

כמה להקות אתם מכירים לאורך ההיסטוריה המוזיקלית שהצליחו להתברג כאייקוניות, משנות סדרי עולם וכמייצרות שירים שהופכים להמנונים שפוגשים אותנו פחות או יותר בכל מקום, ולא משנה אם זה ברגעי גמר בתוכניות ריאליטי, בטקסים, במאבקים פוליטיים, בתחרויות ספורט, באירועים וחתונות ואפילו במשחק מחשב שנבנה סביב היצירות שלהן?
הצלחתם לחשוב על כמה או רק על אחת ספציפית? רוב הסיכויים שרק להקה אחת עלתה לכם לראש שמצליחה לענות על כל הקריטריונים הללו ומוכרת בזכות הלהיטים העצומים שלה We Are The Champions, Radio GA GA, Bohemian rhapsody, Love of My Life, I'm in Love With My Car שהם חלק קטנטן מרפרטואר השירים העצום פרי יצירתם של פרדי מרקורי, בראיין מיי, רוג׳ר טיילור וג׳ון דיקון חברי להקת Queen, להקה שמצד אחד יש לה היסטוריה מלאה ברגעים מדהימים מפוצצי אושר וגלאם וגם ברגעים של משבר ועצב סוחט דמעות ש״תמיד תמיד נזכור לנצח״.

אחרי 10 שנים של מפיקים, במאים, שחקנים ותסריטאים שבאו והלכו בקצב מטורף מגיע אלינו "עוד" סרט Biopic שמצטרף לרשימה ארוכה ומכובדת של סרטים העוסקים בלהקות, יוצרים, זמרים וזמרות אייקונים כדוגמת The doors, ריי צ'ארלס, מוצארט, בטהובן, הנדריקס, בוב דילן ועוד, בהם גילינו דברים שטרם ידענו או נחשפנו אליהם בגלל שהיינו שבויים בהילה המיוחדת של אותה להקה או זמר, או שדאגו להסתיר את זה היטב, אבל בשונה מהאחרים הפעם הסרט מתמקד ב-2 סיפורים ששזורים אחד בשני באופן אבסלוטי (מן הסתם…) האחד של להקת Queen בימיה הראשונים – איך היא נולדה, צמחה, מה עומד מאחורי חלק מהשירים הגדולים ביותר שלה, מה היא הייתה צריכה לעבור בשביל להגיע להכרה ועד רגע השיא של הלהקה במופע העצום –Live aid, והסיפור השני והיותר מרכזי הוא בעצם סיפור חייו של פארוק בולסרה על איך הוא הפך לאגדה ולאייקון העצום והמוכר בתור פרדי מרקורי.

הסרט "רפסודיה בוהמית" מסתמן כשונה לחלוטין מכל סרטי ה-Biopic שהכרנו מכמה סיבות:
קודם כל מורגש כאן שהסרט הרבה פחות "עלילת דרמה" והרבה יותר נצמד למציאות ולאירועים שקרו, פרדי ולהקת Queen היו כבר בפני עצמם מוחצנים מאוד ובאותה תקופה כל אירוע קטנטן היה מקבל כותרות עצומות שדאגו לשמור על הלהבה העצומה בחיים, כך שלא היה צריך להוסיף עוד אלמנטים עלילתיים בשביל לנפח, בין אם זה בנושא יצירת השירים, הדרך הקשה לחשיפה, האקסטרווגנזיות של פרדי, היציאה מהארון, מסיבות החשק והסמים, הבגידה שפרדי חווה וכמובן – נושא האיידס. דבר נוסף זה פס הקול שהיה מורכב ברובו מביצועים מקוריים של פרדי ולא של השחקן, אחרי הכל להגיע למנעד שלו זה כמעט בלתי אפשרי לא משנה עד כמה השחקן מוכשר (ע"ע ואל קילמר ששר את כל השירים בסרט The Doors) ובחלקים מסוימים בשביל לשמור על אותנטיות נעשה סימפול שירה של ראמי מאליק (הכוכב הראשי) עם הזמר\חקיין המוביל בעולם של פרדי מרקורי – מארק מארטל (Marc Martel) שנשמע כמעט כמו פרדי עצמו. כמעט.

וכאן אנחנו מגיעים לנקודה האמיתית של הסרט, מצד אחד אנחנו נחשפים לדרך שבה הופך פארוק המופנם לפרדי האגדה עם כל הטוב והרע שהיה לצד העלייה המדהימה של הלהקה, יחד עם זה שלא פעם קטלו באכזריות את הלהיטים שהיום כל אחד ואחת מאתנו מזמזמים בלי הפסקה ושהפכו לאבני יסוד בסגנונות המוזיקליים של הרוק, פופ, גלאם ואפילו מטאל ומצד שני אנו רואים איך ראמי מאליק הופך אל מול העיניים שלנו לפרדי מרקורי עם כל הניואנסים הקטנטנים שכמעט חמקו מעיננו וזה הודות לתשומת לב מטורפת של ההפקה לדברים ולבחירה של מאליק לוותר על כוריאוגרף ובמקום זה לקחת מאמנת למימיקה ושפת גוף בשביל שתהיה התאמה מדויקת לשפת הגוף והתנועות של פרדי, דבר שבא לידי ביטוי בהמון שוטים שצולמו במיוחד להעברת הרגש והרגע, בין אם זה בהליכה, בהנפות היד, הדיבור, שפת הגוף, הנגינה ואפילו כשהוא עישן. לא פחות ממדהים.

השוואה –  https://vimeo.com/233607326

מלבד ראמי שעשה עבודה לא פחות ממצוינת בגילום פרדי, גם שאר השחקנים שעמדו לצידו רק חיזקו את היכולות שלו ואת הסרט עצמו עם דגש שאי אפשר לפספס באף רגע – הדמיון לצוות המקורי שהיה לא פחות ממטורף: בן הארדי בתור רוג'ר טיילור מתופף הלהקה שמוכר גם בתור ארכאנג'ל מסרטי אקס-מן, גווילם לי שדומה ברמה מפחידה לבריאן מיי גיטריסט הלהקה, ג'וזף מאזלו בתור ג'ון דיקון בסיסט הלהקה המוכר כילד המציק מפארק היורה הראשון ומעוד לא מעט סרטים.
בנוסף מככבים גם אלן ליץ' בתור פול פרנטר האמרגן של מרקיורי, מייק מאיירס בתור ריי פוסטר מנהל הלהקה (שסוג של סוגר מעגל שם ומי שראה בטח הבין), לוסי בוינטון בתור מרי אוסטין חברתו הטובה ובת הזוג של פרדי לפני היציאה מהארון, איידן גיליאן הענק בתור ג'ון ריד אמרגן הלהקה וזה רק על קצה המיקרופון.
על הבימוי אחראי בראיין סינגר, תסריט מפי אנת'וני מק'ארטן ובהפקה ישבו גם בראיין מיי ורוג'ר טיילור שוידאו שלא עושים קרקס מיותר מעבר למה שהלקה סיפקה לבד בין שנות ה-70 ועד יום מותו של פרדי.

שורה תחתונה, בין אם אתם מעריצים שרופים (כמוני) של להקת Queen, חובבי מוזיקה או סתם כאלה שעדיין נושמים מחכה לכם חוויה מוזיקלית בת שעתיים ורבע שאולי בהתחלה לוקח לה קצת זמן להניע ולהכניס אתכם לקצב המטורף של הלהקה, אבל ברגע שזה פורץ אז עד הסוף, אתם תשירו עם השירים, תתרגשו ברגעים, תצחקו כשצריך ובסוף גם תמחאו כפיים.