גלקסיית המחשבים חדשות וביקורות משחקים, קולנוע, חומרה וטכנולוגיה
אחרי שעזב את בימויו של מייקל ביי, האם כותר "רובוטריקים" יכול סוף סוף להביא לנו סרט איכותי עם "באמבלבי"? ברור שכן.
אני לא אשקר, היו לי ציפיות גבוהות מ"באמבלבי". סרט אקשן של הרובוטריקים עם העיצובים המקוריים, שמתרחש בשנות השמונים ובכיכובם של ג'ון סינה והיילי סטיינפלד? כן, בבקשה. אבל עדיין ניסיתי לצפות רק לסרט אקשן כייפי ולא איזשהו סיפור אפי, וזה בדיוק מה שקיבלתי.
"באמבלבי" מתחיל בפיצוץ, פשוטו כמשמעו, אנחנו נזרקים ישירות אל תוך סייברטרון והמלחמה המתמשכת בין הרובוטריקים והשקרניקים. כבר באותו רגע אתם מקבלים פיצוץ של נוסטלגיה ומבינים שהסרט מכבד את סדרת האנימציה האהובה של שנות השמונים, כי במהלך סצנת הקרב הקצרה הזו, אנחנו רואים את אופטימוס פריים במראה הקלאסי שלו, כמו שראינו בטריילר, ואנחנו זוכים לראות גם את ארסי (הרובוטית מסרט האנימציה של "רובוטריקים") ואת סאונד וייב, השקרניק האהוב על כולם, והם כולם נראים פשוט נהדר.
לרוב אני נכנס בביקורות הסרטים שלי ישר לעלילה, אבל בהתחשב בשינוי הדרסטי של הסרט הזה בבימוי, אני רוצה להתייחס קודם לאקשן של "באמבלבי". עד כה, כל סרטי הרובוטריקים בוימו בידי מייקל ביי, מה שאמר הרבה הילוך איטי, הרבה פיצוצים והרבה דגלים אמריקאים, אבל שני הדברים שהכי עיצבנו אותי כשראיתי את סרטי הרובוטריקים של מייקל ביי אלו היו התקריבים על האקשן וחוסר המשקל שהיה לרובוטים, לשמחתי הרבה, מאפיינים אלו לא פה והאקשן פשוט מושלם.
לא רק שהאפקטים מצוינים ויש הרבה אקשן שמשתמש ביכולות שינוי הצורה של הרובוטריקים במלואם, אבל כל סצנות הקרב בין הרובוטים מצולמות בעדשה רחבה שתופסת את כל האקשן, מאשר שאתם פשוט מסתכלים על קשקוש מתכת על המסך מקרוב, ולשמחתי הרבה כל הרובוטים ובעיקר באמבלבי נראים בעלי משקל, אז התנועה שלהם נראית אמיתית יותר ומתכתית יותר. אם אתם לא מבינים למה אני מתכוון שלאקשן יש משקל והוא מרגיש אמיתי יותר, פשוט תשוו בין האקשן של "פסיפיק רים" של גיירמו דל טורו ושל סרט ההמשך הנורא "פסיפיק רים: המרד" ותבינו.
בכל מקרה, אנחנו מתחילים עם סצנת קרב מגניבה שנותנת כבוד לסדרת האנימציה האהובה של שנות ה-80 (ישנם מספר רגעים שנותנים כבוד לסדרת האנימציה) ואנחנו רואים את באמבלבי עושה את דרכו אל כדור הארץ כדי לאבטח את הכוכב הקטן שלנו לבניית בסיס עבור הרובוטריקים, באמבלבי נכנס לקרב די מהר עם חיילי כדור הארץ ושקרניק ואנחנו רואים את הסיבה לאיבוד הקול של החיפושית הצהובה האהובה.
כמו שראיתם בטריילר, הכוכבת שלנו היילי סטיינפלד מוצאת את באמבלבי ויוצרת קשר עם הרובוטריק ועוזרת לו לעצור את מזימת השקרניקים הרשעים. דבר ראשון, אני מאוד אהבתי את הכימיה בין השניים, צ'רלי (היילי סטיינפלד) היא נערה מתבגרת שאיבדה את אביה והיא כעת גרה עם אמא שלה, בעלה החדש והילד שלהם יחדיו, אז היא מרגישה מנותקת מכולם ובעיקר מעצמה, אבודה, כמו שבאמבלבי אבוד- הוא מאבד את הקול שלו ואת הזכרונות שלו, והדמיון הזה בין השניים זה מה שיוצר את החיבור שלהם. ראינו כימיה דומה ומבדרת בסרטים כמו אי.טי. – "חבר מכוכב אחר" והיא עדיין מקסימה פה.
היילי סטיינפלד עושה עבודה מצוינת בתור צ'רלי, היא כל כך חביבה ובו בזמן חמודה שאנחנו פשוט נהנים לראות אותה על המסך. בנוסף, היא נותנת מספר הופעות מרגשות ומצחיקות על המסך שבאמת מדגישות את הטווח הנהדר שלה כשחקנית ולא היה לי ספק שהיא תצליח לגלם נערה מתבגרת בשנות ה-80.
צ'רלי ובאמבלבי הם כמובן הכוכבים של הסרט הזה כמו שהם אמורים להיות, הם מאוד חביבים, חמודים ואנחנו נקשרים אליהם לאורך כל הסרט. בזמן שרוב הדמויות סביב השניים הם קלישאות וצפויים, צ'רלי ובאמבלבי הם מעניינים, מורכבים ועוברים תהליך לאורך הסרט. זה לא אומר ששנאתי את הדמויות האחרות, הסרט מתרחש בשנות השמונים והוא מאמץ לגמרי את התקופה הזו והקלישאות של תקופה זו, אז זה מתאים שאנחנו מקבלים את האמא עם הלב טוב והחנון והאח המרגיז, הם כולם דמויות שראינו כבר בסרטים, אבל שהכרנו בפעם הראשונה בסרטים משנות השמונים, אז הם בהחלט תופסים את מקומם בסרט הזה.
אם כבר מדברים על שנות השמונים של הסרט, הם בכל מקום, מהלבוש המגניב של צ'רלי ועד התוכניות שמשודרות בטלוויזיה כמו "אלף", הסרט נבלע אל תוך שנות השמונים וזה ממלא אותו בנוסטלגיה שאני פשוט אוהב. מה שכן, אני חושב שלפעמים הסרט יותר מדי נשען על העניין של שנות ה-80 עם בחירות השירים שלו וההתייחסות לדברים שהיו פופולרים אז, אבל מה אכפת לי, כי אני זוכה לשמוע Save a Prayer של דוראן דוראן ו-The Touch של Stan Bush.
דיברתי על דמויות המשנה של הסרט, אבל לא דיברתי על דמות המשנה הגדולה ביותר, ג'ון סינה, שלצערי הרב לא מתאים כל כך לתפקיד הזה. זה לא שהוא משחק גרוע פה, אבל ג'ון סינה ממש כריזמטי ומבדר לראות על המסך והוא לרוב משחק בסרט הזה עם פרצוף זועף. הוא כן נותן לנו מספר רגעים מבדרים ומצחיקים, בעיקר בהתחלה, אבל לרוב הוא מגלם את איש הצבא הכועס שלא סומך על החייזרים ואני חושב שזה לא ניצול טוב של הכשרון שלו.
חוץ מזה, הסרט באמת מצוין ומלא בכיף. אני די בטוח שמצאתי את עצמי מספר פעמים עם חיוך גדול על הפנים בסרט ומאוד נרגש מההופעה של באמבלבי וצ'רלי. כמו כן, האקשן, הסאונד וההומור של הסרט היו ממש יוצאים מן הכלל ומקסימים בעיניי. בנוסף, אני מרגיש צורך להמליץ לראות את הסרט בתלת מימד- אני לרוב לא מתלהב מסרטי תלת מימד ומאמין שהרבה פעמים יוצרי סרטים שמים בסרט תלת מימד מינימלי רק בשביל למשוך עוד צופים אליו, אבל התלת מימד פה הרגיש מאוד טוב, בעיקר בסצנות האקשן. כמובן שזה לא תלת מימד מרשים כמו "אווטר" (אף סרט עוד לא הצליח להרשים כמו "אווטר" בתלת מימד) אבל אפקטי התלת מימד של הסרט הם מאוד טובים, בעיקר על IMAX, וגם עם משקפי התלת מימד הצלחתי לראות הכל בסרט בבהירות וזו הייתה חוויה נהדרת.
סיכום
"באמבלבי" הוא מה שסרט אדפטציה של הרובוטריקים אמור להיות, מלא בנוסטלגיה, כוכבים ראשיים אהובים ואקשן איכותי עם מוזיקה אדירה. הסרט אולי לא מנצל את ג'ון סינה כמו שצריך וישנם מספר דמויות קלישאות, אבל אלמנטים אלו פשוט נבלעים אל תוך אווירת שנות השמונים של הסרט ואני פשוט מת על זה.
אני מתפלל שהכותר ימשיך להיות מחוץ לידי הבימוי של מייקל ביי ואני מצפה בקוצר רוח ליקום המתוכנן של כוח המחץ עם הרובוטריקים, הולך להיות אפי.
באמבלבי
ציון סופי - 8.8
8.8
מעולה
באמבלבי הוא סרט אקשן מלא בכיף שמצליח לפוצץ באינספור רגעי נוסטלגיה.
