קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים – סיקור סרט *ספויילרים בסוף*

קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים הגיע למסכים הגדולים ואיתו מלא התרגשות ומתח. מעריצים רעננו את דפי המכירות שעות אחרי שעות בתקווה למצוא כרטיס במקום טוב, ומכירות של בובות או מוצרים של הסרט התחילו חודשיים לפני ששוחרר, אך המדפים כבר ריקים.

לפני שאתחיל לדבר על הסרט, אני רוצה לדבר קצת על הסרטים הראשונים של מארוול. בהתחלה, קיבלנו מגוון סרטים שמבוססים על גיבור אחד בכל סרט. בהתחלה קיבלנו טרילוגיה על איירון מן, אחר כך על קפטן אמריקה וכו'. אלו היו סרטים טובים, אך למען הסר ספק, הקהל לא התייחס אליהם בחשיבות רבה. תור שיעמם את הקהל, הסרטים של האלק היו חסרי עניין ואולי נהנו קצת מקפטן אמריקה ואיירון מן, אך הם קיבלו ביקורות נמוכות יחסית.

מאז עברנו דרך ארוכה עם הדמויות האלה. הם המשיכו להוציא עוד סרטים, אך הפעם גם ביחד. כל סרט שהתמקד בגיבור על אחד כלל גם מספר נוספים עימו. בקפטן אמריקה קיבלנו גם את האלמנה השחורה ופאלקון, ובאנט מן גם את הצרעה. לאט לאט אנחנו, הצופים, נפתחנו אל עולמם. התקרבנו לחבורה הזאת, שמחנו איתם, התרגשנו איתם, ראינו אותם ברגעים קשים וחלקנו אפילו התחילו לקרוא את הקומיקס שלהם. התחברנו אל אותם גיבורים.

היום אחרי הסרט של קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים (שהיה אדיר ובהמשך נרחיב עליו), כצופה, הרגשתי את הלחץ שהדמויות עוברות והיה לי קשה לבחור צד. לשני הצדדים יש סיבות נכונות וטובות למעשים שלהם. בשני הצדדים יש דמויות אהובות שאני אוהב, למרות הצד שאני מעודד. קפצתי מצד לצד בעקבות המתח, והרעיונות שעלו לי לסיום טוב הופרכו בהמשך ככל שהעלילה נבנתה. הסרט גורם לך להבין את הדמויות.

אחת החששות שלי בעקבות ההכרזה על הסרט, הייתה על כמות הדמויות שיחלקו זמן מסך, וכיצד אפשר לבנות עלילה שכוללת כל כך הרבה דמויות? לשמחתי, טעיתי.

הסרט מצליח לאחד את כולם, וחלק את העלילה בין כולם. מספר הדמויות הרב בסרט נותן גוון אחר. כיף לראות אותן מתקשרות, פועלות ביחד, פועלות נגד ועוד על המסך.

כסרט אקשן, יש גם מקום להומור חכם. יש קלילות מסוימת שיושבת טוב יחד עם מתח ועלילה מעניינת ומקורית. ניתן גם להוריד את הכובע בפני היוצרים, על קרבות מושקעים במיוחד.

למרות שעד כה שיבחתי את הסרט, מארוול עדיין לא הצליחו לקלוע באופן מדויק את הרעיון מאחורי העלילה. העריכה מעט הפריעה וכמה הסברים חסרו לקהל, שנשאר מבולבל בעקבות כמה הערות.

הבעיה הראשונה של מארוול, היא הדרך בה היא לא מאפשרת לצופים להיכנס לסרט. בכל מספר סצנות בסרט, מופיע לך על המסך, בכיתוב ענק, את שם המקום שאנחנו הצופים נמצאים בו. לדוגמה – כאשר הדמויות במוסקבה, אז לפני הסצנה יהיה רשום על המסך MOSCOW בענק.

הבחירה לערוך את הסצנות ככה מוציאה את הצופים מריכוז. פתאום נדמה כי הדמויות רק משוחחות בערים שונות ולא מתמקדים בקרע הענק שנוצר. זה מרגיש שהסרט נותן לי תזכורת שאני רואה סרט, שהדמויות האלה לא אמתיות, למרות שזה מה שהקהל רוצה לשכוח.

הבעיה השנייה היא לגבי הנבל בסרט. מארוול לא מצליחה, שוב, לבנות פרופיל מספיק משכנע לנבל, ונותנת לקהל תחושה שהוא לא נחוץ להמשך העלילה. מבלי לפרט יותר מידי – הרי יש שני צדדים וברגע שבחרת צד אחד, אז הצד השני מספק את האנטגוניזם בסרט.

עוד בעיה נוספת, שעלתה במהלך הסרט, היא חוסר המידע שניתן לצופים. כקוראי קומיקס אולי יצא לכם להבין מה פשר האמירה של האלמנה השחורה לחייל החורף באחת הסצנות ("היית יכול לפחות לזכור אותי"). אך אם אינכם קראתם קומיקס של אחד הדמויות המרכזיות בזמן האחרון, כנראה תופתעו שתגלו שבין האלמנה השחורה, ולחייל החורף קיים קשר רומנטי משנים רחוקות, הוא עצמו היה המאמן שלה בשנים בהם התחילה לרגל. חוסר המידע הזה שניתן לצופים גורם לתחושת בלבול וחוסר מענה.

מלבד אותן בעיות, Civil War היה, לדעתי, הסרט הכי טוב של מארוול עד עכשיו. הוא נהדר, ואני ממליץ עליו בחום.

ספוילרים מהסרט Civil War בהמשך –

כפי שכנראה הבנתם, הסרט מדבר על המלחמה בין שני צדדים של גיבורי על. מי הם שני הצדדים בסרט? יש את הצוות של קפטן אמריקה והצוות של איירון מן. שניהם דמויות מרכזיות בייקום הקולנועי של מארוול, ואין ספק שלכל אחד קהל מעריצים גדול. העניין הוא שבכל פעם שהנוקמים מבצעים פעולה, כמו הצלה או מניעת ניסיונות פיגוע וכדומה, יש הרס מוחלט, ומספר רב של נפגעים. התושבים כבר לא בוטחים בנוקמים, והם לא גיבורים בעינם, הם יותר כנבלים.

איירון מן, בעקבות מפגש עם אם שאיבדה את בנה, מחליט שהגיע הזמן שהנוקמים יפסיקו להיות ארגון פרטי, ויחתמו תחת ארגון האו"ם, שיחליט את זמני הפעילות שלהם. לעומתו, קפטן אמריקה אומר שהם צריכים לקחת אחריות על מעשיהם, אך להישאר ארגון פרטי על מנת לשמור על הזכיות שלהם כגיבורים.

שני הצדדים במהלך הסרט נותנים נקודות טובות. כל צד מושך יותר ויותר מהרגע בו העלילה מתחילה, והקהל מתחיל לבחור צד. בהמשך, המצב מדרדר כאשר הנוקמים, תחת פיקוחו של איירון מן מוצאים את עצמם בכלא שמור. המצב הזה לא מותיר להם ברירה אלא לתעב את איירון מן, ובכך הוא יוצר לעצמו קבוצת התנגדות משלו בהמשך.

לנוקמים המקוריים נוספו שתי דמויות חדשות שלא נראו עד כה על המסך. ספיידרמן והפנטר השחור, שהיו אדירים.

ספיידרמן הוא כנראה הספיידרמן הכי טוב עד כה. הוא מצחיק ופלפלי, אך עדיין גיקי וקטן כפי שמתואר בקומיקסים. ההופעה שלו בסרט הייתה נהדרת ומפתיעה, אם לא זכרתם שהוא הופיע בטריילר.

הסרט עצמו כסרט שעומד לבד, חזק ומפתיע. הוא לוקה בחסר, ואין בו מספיק מידע כשזה נוגע לכלל הדמויות, אך אם תשומת הלב של הצופים הייתה בשיאה, אולי יכולתם לחבר את החתיכות החסרות. הדמויות נהדרות, אין ספק, הכתיבה מצחיקה ומרעננת, ומפתיעה לרעיון המדכא יותר מאחורי העלילה. הסוף הפתוח משאיר את הצופה המום ומעט טראומתי, שכן ללכת הביתה מרגיש כמשימה בלתי אפשרית אחרי סרט טוב כל כך.

בהחלט מומלץ!