גלקסיית המחשבים חדשות וביקורות משחקים, קולנוע, חומרה וטכנולוגיה
Captain Tsubasa: Rise of the New Champion אשר משווק על ידי החברה המוכרת Namco Bandai הוא משחק הכדורגל הכי טוב על הסוויץ, אבל זה לא אומר הרבה. עם קצת יותר השקעה ותשומת לב לפרטים הקטנים הם היו יכולים להתחרות גם בשווקים יותר תחרותיים.
רוב משחקי האנימה הם לא טובים. או יותר נכון לומר, רוב משחקי האנימה לא מספיק טובים כדי ששחקנים שהם לא מעריצים אדוקים יוכלו להנות מהם. מדי פעם יש משחק אנימה שמצליח לפרוץ את גבולות הז'אנר שכל השחקנים יכולים ליהנות ממנו. הדוגמה הכי טובה לכך היא Dragonball FighterZ שהיה כל כך מוצלח שהיו שחקני מכות תחרותיים שהתחילו לראות את האנימה בעקבותיו. Captain Tsubasa: Rise of the New Champion כמעט מגיע לרמות האלו ומספק לנו את משחק הכדורגל הכי טוב שיש על ה-Nintendo Switch, אבל רק בגלל שאין לו תחרות אמיתית.
אז Captain Tsubasa זו מנגה שמדברת על ילד יפני שרוצה להפוך לכוכב כדורגל. כנראה שמדובר בסדרה פופולרית מספיק כדי לקבל משחק מחשב, אבל אני לא שמעתי עליה עד שראיתי את הטריילר. מדובר במשחק כדורגל 'רגיל' בסגנון אנימה. מה זה אומר? אם אחד השחקנים הראשיים של הקבוצה בועט בכדור עם מד הכוח עד הסוף, אנחנו נקבל סצנת מעבר בה רואים אותו בועט בעזרת רוח של חיה כלשהי (נשר, נמר וכו'…) ויכול להיות שהשוער יתפוס את הכדור בבטן ופשוט יעוף איתו לתוך השער כי מדובר בבעיטה כל כך חזקה. והשחקנים הם בגיל חטיבת ביניים. כי כמובן. לשחקנים יש אפשרות dribble על מנת לעקוף את ההגנה אבל הם עושים את זה באמצעות יכולות על אנושיות ושימוש מוצלח ביכולת הזו פעמיים ברצף יגרור גם הוא, איך לא, סצנת מעבר. כל משחק ספורט הוא גם משחק מחשב אבל יש משחקים, כמו המשחק הזה, שבהם זה יותר בולט מאחרים. מעל כל שחקן נראה את מד האנרגיה שיש לו. ריצה מהירה מורידה את המד לאט ופעילויות מיוחדות כמו התחמקות משחקנים או בעיטה חזקה תוריד את המד עוד יותר. גם לשוער יש מד כזה וכל עצירה של בעיטה תוריד את המד. בעיטה שלא הצליחה בדקה השנייה של המשחק תעבוד בזמן הפציעות של המחצית כי השוער פשוט התעייף. מי שבולטות בחסרונן הן העבירות. אמנם המשחק מכבד את חוקי הנבדל, אבל דחיפות לא משנות לאף אחד (ומדובר בילדים בני 14!).
אפשר לשחק משחק בודד או טורניר קצר של עד ארבע קבוצות מול המחשב, שחקנים אחרים ברשת מקומית או דרך האינטרנט. אבל הבשר של המשחק נמצא בשני הקמפיינים השונים שהוא מציע. הראשון הוא סיפור של טסובסה עצמו, שמתרחש כולו כפלאשבק. הסיפור מתרחש בשנה השלישית של גיבור המשחק בחטיבת הביניים. אחרי שתי זכיות רצופות באליפות, הקבוצה שלנו רוצה לזכות, לראשונה בהיסטוריה, באליפות שלישית ברצף. בסוף השנה, טסובסה מתכנן לעבור לברזיל וחשוב לו לנצל את ההזדמנות הזאת. קודם כל, כמות ההתרגשות שיש כאן מטורניר כדורגל של ילדים לפני תיכון היא יותר מוגזמת מהיכולות העל-אנושיות שלהם, אבל זה לגיטימי בגבולות הז'אנר. הדבר הכי טוב במשחק הזה הוא הדרך שבה המשחק דוחף עלילה למשחק הכדורגל עצמו. סצנות מיוחדות קורות כאשר תנאים מסוימים מתרחשים ולפעמים אי אפשר להימנע מהם. ואז אי אפשר למנוע מהקבוצה היריבה להבקיע גול בתחילת המשחק / מחצית שנייה. במשחק אחר, כל פעם שהקבוצה היריבה מקבלת את הכדור המשחק עובר לסצינה שמראה אקרובטיקה מטורפת ולוקח שלוש פעמים כאלו עד שהם מבקיעים. זה עשוי מעולה, זה הופך משחקים מסוימים למאתגרים במיוחד וזה ממש מכניס לאווירה. אבל יש גם כמה חסרונות. דבר ראשון, כל הקמפיין הוא טורניר נוק-אאוט כלומר שאין אפשרות להפסיד. בסיפור הקבוצה של טסובסה לא הפסידה פעם אחת כל השנה, זו אולי סטטיסטיקה טובה אבל זה סיפור גרוע. ואם אי אפשר להפסיד זה אומר שכל פעם שמפסידים צריך לשחק את המשחק מההתחלה, כולל כל סצנות המעבר הקבועות מראש וזה די מתיש. בכל מחצית נראה את השחקנים מדברים אחד עם השני בשני חדרי ההלבשה, ואם בהתחלה חשבתי שהמשחק מגיב לתוצאת המחצית, אחרי שהפסדתי והתחלתי מחדש את המשחק, גיליתי שטעיתי. אבל זה אומר שהכתיבה מספיק עמומה כדי שזה יתאים בכל מקרה. ואם כבר מדברים על כתיבה, הסיפור עצמו הוא נחמד מאוד ונותן מקום להרבה דמויות, שמי שקורא את המנגה וודאי ייהנה יותר מהן. בסוף כל משחק הקבוצה שהפסידה מאחלת בהצלחה למנצחים כי 'אם כבר להפסיד, שנפסיד לאלופה'. הרצון לתחרות של כל השחקנים מאוד הזכיר לי את דרגון בול.
אחרי הקמפיין הראשון הקמפיין השני נותן לך ליצור שחקן משלך, כולל מראה, תפקיד ושם, ולהצטרף לאחת מארבעה חטיבות ביניים. משם אתה מתחיל לבנות מסביבך אגדה חדשה. במצב המשחק הזה אתה גם יכול להשתמש בקלפים של שחקנים שיהיו השחקנים הנוספים בקבוצה. את הקלפים האלו קונים בחנות מנקודות שמרוויחים תוך כדי משחק או כל יום שמשחקים. למרות שלא צריך לשלם עבורם, זה נראה כמו תשלום במשחק מובייל (ואם נודה על האמת גם הרבה משחקים שעולים 60 דולר). עם הקלפים האלו אפשר גם לבנות קבוצות למשחק מול שחקנים אחרים, בקשת מקומית או באינטרנט. חבל מאוד שאין במשחק עוד קבוצות ואפשרות למצב ליגה כמו משחקי כדורגל 'רגילים'.
דברים אלו אינם הדברים היחידים שמונעים מ- Captain Tsubasa: Rise of the New Champion לשחק בליגה של הגדולים עם פיפ"א ו-PES. במהלך המשחק, רוב סצנות המעבר הם לא באנימציה אמיתית אלא כמה פריימים שחוזרים על עצמם (וככה שני שחקנים רצים במשך שלוש דקות עד שאני אואיל בטובי ללחוץ על כפתור שיעביר את הטקסט הלאה. לוקח כמה פעמים לשים לב אבל ברגע ששמתי לב זה מראה מאוד זול). ה-AI והשליטה הם אחלה, חוץ מכמה מקומות ובעיקר כשהכדור במעבר בין קבוצות או מחליף המון רגליים, ושם נראה שה-AI לא ממש יודע מה לעשות. חסר לי מגוון של אנימציות בסוף משחק (כל פעם אנחנו רואים את אותה האנימצייה של שחקנים שמחים מול עצובים רק עם דמויות אחרות שעושות את אותו הדבר). השידור החוזר לאחר הבקעת גול כולל בתוכו את סצנות המעבר ולא מרגיש כאילו צילמו אותו. כל הדברים האלו הם נקודות קטנות במשחק כדורגל מקורי ומהנה, אבל הן לחלוטין יכולות להוציא שחקנים מהחוויה והם בעיקר ישפיעו על מי שמחפשים משחק כדורגל ולא משחק אנימה. ובגלל כל הדברים האלו, Captain Tsubasa: Rise of the New Champion הוא אולי משחק הכדורגל הכי טוב על ה-Switch אבל הדמויות מתוך המשחק היו מאוכזבות מניצחון טכני כזה.
