דמעות של דם – ביקורת לסדרה קאסלווניה

אחרי שתי עונות, הגיע הזמן להביע את דעתי על סדרת האנימציה "קאסלווניה" של Netflix

אחת מסדרות המשחקים האהובה עליי זו Castlevania. אחרי שניצחתי את Castlevania המקורי על ה-NES ואת Super Castlevania 4 על ה-Super Nintendo, פשוט התאהבתי בסדרת המשחקים ורציתי לחוות עוד ועוד מהעולם מלא האקשן של דרקולה, ואז הגיעה "קאסלווניה" על שירות הצפייה של נטפליקס.

אני חייב להודות שהיו לי חששות לגבי העיבוד של Netflix לסדרת המשחקים Castlevania, בעיקר בגלל שמדובר באדפטציה למשחק וידאו ואלו לעיתים רחוקות מצליחים לתפוס את הקסם של המשחק בצורה טובה על המסך, אבל "קאסלווניה" מאוד הפתיעה אותי.

העונה הראשונה מכירה לנו את דרקולה ואשתו, אשת מדע שמקבלת מדרקולה ספר עם מאות שנים של מידע רפואי על מנת לעזור לבני האדם. אבל בגלל שמדובר פה בתקופה החשוכה של האנושות, הכנסייה הנוצרית מאשימה אותה בכישוף וסגידה של השטן ומעלה אותה על המוקד, בזמן שהיא מתחננת שלא יעשו את זה כי דרקולה יהרוג את בני האדם כנקמה.

כבר הסדרה עושה משהו שהמשחקים לא עשו בעבר, להפוך את דרקולה לסימפטי, אנחנו לא חושבים שצריך להעניש את כל האנושות אבל אנחנו יכולים להבין את הכעס שלו נגד הכנסייה הקטולית בגלל שאנשי הכנסייה רצחו את אשתו ואנחנו רק ממשיכים להכיר אותו יותר לעומק ואת המניעים שלו בעונה השנייה.

הגיבור שלו, שאפשר להחשיב אותו אנטי-גיבור כמו דרקולה, הוא טרבור בלמונט, צייד ערפדים משושלת הציידים המכובדת והידועה. אבל במקום להפוך את טרבור לגיבור טיפוסי שכל העם עומד מאחוריו, שמועות מקיפות את משפחת בלמונט על כישוף וזה הופך את טרבור למנודה כמעט כמו דרקולה. אבל למרות שטרבור שונא את האנושות לא מעט בעצמו, הוא נשבע להגן עליה מפני דרקולה ויצורי האופל שלו, מה שהופך את צייד הערפדים של המשחק לדמות מעניינת ומאוד מורכבת.

העונה הראשונה בעיקר מכירה לנו את שתי הדמויות שכיכבו ברוב המשחקים של Castlevania, דרקולה וצייד הערפדים, ומתרכזת בנקמה של דרקולה והתחלת המלחמה על האנושות. רק לקראת סוף העונה הראשונה אנחנו מגלים שהסדרה לוקחת השראה ישירה מהמשחק השלישי בסדרת ה-NES בשם Castlevania III: Dracula’s Curse, בגלל שאנחנו מכירים את הקוסמת סייפה והבן של דרקולה, אלוקרד.

הסדרה באופן ברור מושפעת מהמשחק Symphony of the Night של ה-PlayStation, בגלל שאחרי שמכירים לנו את אלוקארד, הוא פחות או יותר נהפך לדמות המרכזית, עם רוב הדרמה מתרכזת בזה שהוא עוצר את דרקולה, אבא שלו, מלהרוג את האנושות, כמו שאמו הייתה רוצה שהוא יעשה וזה הגיוני שהסדרה תתרכז בזה, אבל עדיין מצאתי את טרבור דמות מעניינת יותר.

העונה השנייה מתחילה עם השלושה מנסים למצוא דרך להכנס לטירה של דרקולה ונעזרים בספרייה של משפחת בלמונט שכוללת מספר איזכורים לסדרת המשחקים האהובה. בו בזמן, המצביעים של דרקולה בעימותים אחד מול השני ורובם בעלי סיפור רקע ואישיות מאוד שונה. ישנם כמה ערפדים גנרים ביניהם עם מניעים קצת משעממים, אבל הם לרוב מאוד מעניינים ומדובבים בצורה מאוד טובה.

בכללי הדיבוב של הסדרה פשוט מצוין, בעיקר של שלושת גיבורינו שמצליחים להביא למסך את האישיות השונה של כל דמות בצורה נהדרת. טרבור הוא לוחם עצבני שתיין, סייפה היא טובת הלב שמאוהבת בקסם ואלוקרד הוא המלנקולי שרוצה לשים קץ לסבל שאביו גורם.

העונה השנייה מגיעה לסיומה עם קרב ענק בין דרקולה והצבא שלו ושלושת הגיבורים, אני לא אחשוף את הסוף של העונה, אבל הקרב עצמו של בלמונט, סייפה ואלוקרד מול הצבא של דרקולה הוא הרגע הטוב ביותר בסדרה ואחד הדברים הכי אדירים שראיתי ב"טלוויזיה" בעשור האחרון. לא רק בגלל אקשן האנימציה החלק ולא רק בגלל הדינמיקה הנהדרת בין הדמויות, אבל בגלל המוזיקה שמתנגנת במהלך הקרב- לאורך כל העונה הראשונה חיכיתי לשמוע את אחת מהמנגינות האייקוניות של סדרת המשחקים ובסצנת הקרב שבפרק שלפני האחרון של העונה השנייה, אני זוכה לשמוע את Bloody Tears מ-Castlevania II: Simon's Quest וזה פשוט מדהים. זו כמובן לא גרסת ה-8bit אבל זה עיבוד מצוין ומתאים לסדרה והופך את סצנת האקשן הזו למצוינת מכל בחינה (למרות שהייתי רוצה לראות את טרבור משתמש בחפצים המיוחדים מהמשחקים כמו המים הקדושים, הגרזן והסכין).

הקרב הסופי מול דרקולה הוא גם טוב ואני אוהב את הטון עליו נגמרת העונה והיחסים החדשים בין הדמויות, ואני רק יכול לצפות למה ש-Netflix יכולה לעשות בעונה הבאה.

מצד אחד, הייתי רוצה לראות עוד את הדמויות שלנו ואולי בעונה השלישית נזכה לראות את גראנט, הדמות הרביעית שאפשר לשחק ב-Dracula’s Curse, אבל הייתי מעדיף אם העונה השלישית הייתה פשוט קופצת כמה עשורים קדימה והיינו מגיעים כעת לתקופה של סיימון בלמונט, הבלמונט האהוב ביותר והמפורסם ביותר משני המשחקים הראשונים של הסדרה ומ-Super Castlevania 4.

סיכום

"קאסלווניה" היא אחת מהאדפטציות הטובות ביותר שראיתי לסדרת משחקי וידאו, אולי אפילו הכי טובה. הסדרה כוללת אנימציה יפיפיה, דיבוב ומשחק ממש טובים ודמויות אהובות.

שחקנים ותיקים שמכירים את היסטורית המשחקים אולי ימצאו דברים פה ושם לא לשביעות רצונם, כמו החוסר בנשקים המיוחדים של בלמונט שציינתי, אבל כל אחד שפשוט רצה לראות את Castlevania חוזר (בכל צורה שהיא) יהנה מכל רגע של הסדרה על המסך.