עז רצינית – ביקורת המשחק Catherine Full Body ל-Switch

Catherine Full Body מביא את משחק הפולחן מתחילת העשור הקודם לדור הנוכחי של הקונסולות. המשחק המקורי מגיע עם עוד פאזלים, עוד דמות ראשית ועם עוד הרבה הרבה מוזרויות

בדור הקודם של קונסולות זכינו לראות לא מעט משחקים מוזרים שהפכו עם הזמן למשחקי פולחן. רבים מהם נשארו בדור הקודם בנישה המצומצמת שלהם אבל חלק עשו את המעבר ונשארו איתנו גם בדור הנוכחי שעומד להסתיים בקרוב. וזה בדיוק מה שקורה עכשיו עם Catherine Full Body, מהדורה מיוחדת שלא סתם נותנת הזדמנות לשחקנים חדשים להכיר את המשחק, אלא גם הוסיפה הרבה מאוד תוכן חדש. מבחינה גרפית, לא תמצאו כאן שינוי משמעותי שנעשה בתשע השנים האחרונות, אבל בכל דבר אחר במשחק רואים את השיפור.

Catherine Full Body, בדיוק כמו הגרסה המקורית של המשחק הוא קודם כל סיפור, ורק אחר כך משחק. הסיפור עצמו הוא כמובן מאוד מוזר ולא מומלץ למי שלא התנסה עדיין בז'אנר של סימולטור דייטים. כי בעצם, בזה אנחנו משחקים. ליתר דיוק אנחנו משחקים בחיים של וינסנט ילד בן 30 פלוס שיוצא כבר חמש שנים עם Katherine, שאומרת לו שהגיע הזמן להתמסד. בתחילת המשחק וינסנט שלנו פוגש צעירה בלונדינית שמתיישבת לידו בבר. הוא הולך לישון עובר סיוטים מאוד מוזרים בהם הוא כבשה שצריכה לטפס על מגדל (וזו המשחקיות שלנו) ושהוא קם הוא מגלה שהוא בגד בחברה שלו איתה. השם של הצעירה הבלונדינית הוא Catherine. אנחנו גם פוגשים מישהי צעירה אחרת, עם שיער ורוד שקוראים לה Qatherine, היא לא הופיעה במשחק המקורי אבל גם היא אופציה רומנטית עבור הדמות הראשית. בתור שחקנים אין לנו יכולת פשוט להחליט עבור וינסנט מה הוא צריך לעשות. מה שאומר שאי אפשר פשוט לא לבגוד בחברה שלנו או להגיד לזאת שמתחילה ב-C שיש לך חברה שמתחילה ב-K, או בכלל להתנהג כמו מבוגר אחראי. אז מה אנחנו כן יכולים לעשות. אוקיי, אנחנו יכולים לבחור האם ואיך וינסנט יגיב להודעות טקסט שהוא מקבל. הפעולה הזו משפיעה על מד האישיות או קארמה של וינסנט. בסיוטים הליליים אנחנו שולטים בוינסנט בפאזל הייחודי של המשחק. בין שלב לשלב על וינסנט לעלות על שאלה על תפיסת העולם שלו, שגם היא משפיעה על המד.

אם עד עכשיו זה נשמע לכם מוזר, כדאי שתתכוננו כבר להמשך כי זה לא הולך להירגע. המשחק מתרחש במשך תשעה לילות (וגם קצת בימים שביניהם). כל לילה אתה יוצא עם או בלי החברים שלך לאותו פאב. מנהל שיחות, שולח הודעות ושותה אלכוהול. אחרי שוינסנט הולך לישון אותם צריכים להתמודד עם המגדל החדש שצריך לטפס עליו. המגדל עשוי מקוביות ואפשר לדחוף אותן לצדדים ולטפס או להיתלות עליהן. עם הזמן יופיעו קוביות מסוגים שונים. מקוביות כבדות שפשוט דורשות יותר זמן ומאמץ לדחוף, קוביות שנשברות אם עומדים עליהן יותר מדי פעמים, קוביות קופאות שגורמות להחלקה ואפילו קוביות מתפוצצות. בסוף כל שלב אפשר לפגוש גברים אחרים שתקועים בסיוט ולדבר איתם על טכניקות טיפוס או לעודד אותם. כשוינסט מוכן לעבור לשלב הבא הוא נכנס למעלית ושם שואלים אותו שאלות מהותיות על תפיסת העולם שלו (אן של השחקן) שישפיעו על ההתנהלות של וינסנט בעולם האמיתי, שם אין לשחקנים שליטה. וזו וכאן אנחנו מגיעים לנקודה מאוד משמעותית במשחק. בימים הראשונים, אני ממש הרגשתי תסכול מהחלק הסיפורי של המשחק, אפילו שלפני שהתחלתי לשחק התעניינתי בו הרבה יותר מאשר החלק עם הפאזל הלילות היו דווקא מאוד כיפים ומספקים, אבל אז הפעולות של וינסט במהלך היום היו ממש נוראיות ורציתי לצעוק עליו כל הזמן. אבל עם הזמן, הפעולות שלי בלילה השפיעו גם על מהלך היום, ובסופו של דבר גם על סיום המשחק. זה אולי היה מעצבן בהתחלה, אבל לפעמים בעולם האמיתי אנחנו באמת עושים דברים שאנחנו מתחרטים עליהם כמה דקות/שעות אחרי כשיש לנו יכולת להסתכל על המצב מרחוק. בלילות וינסנט היה דמות מרשימה שהייתי רוצה להיות כמוה, אבל בבקרים הוא היה דמות מעצבנת שבחיים לא הייתי נקלע לסיטואציה שלו. אבל כשמגיעים לשלבים בו וינסנט מתנהג יותר ויותר על פי ההחלטות של השחקן, הסיפור נהיה הרבה יותר טוב.

הסיבה ש-Catherine Full Body  הוא משחק טוב היא השילוב בין סיפור מוצלח לבין משחקיות מהנה. הייתה תקופה בה אנשים שיחקו בפאזלים של המשחק בצורה תחרותית, אבל זה לא שרד. זה משחק מחשבה כיף, אבל הוא לא יכול להחזיק משחק שלם בעצמו. וגם הסיפור הוא טוב, אבל יש בו הרבה חסרונות. וצריך לדבר על הבעיות בסיפור כי גם אחרי שהגעתי לסוף והתחברתי יותר, היו לא מעט דברים צורמים שאני חושב שחייבים להזכיר אותם בסיקור. אז זה אומר שמכאן ועד סוף הפסקה הזו אני הולך להיכנס לספוילרים. יש במשחק כמה מקרים בולטים של טרנספוביה. ומצד אחד, אני יודע שזה היה יותר גרוע בגרסה המקורית של המשחק אבל זה לא מעלים את הבעיה. שיהיה ברור, אני לא מדבר על שנאה יוקדת, אלא על דברים חסרי רגישות שפוגעים באנשים. יש שתי דמויות של נשים טרנס ושתיהן נכנסות בצורה זו או אחרת למה שנקרא בעולם האנימה/מנגה "Trap" – מלכודת עבור גברים. דמות אחת שוכבת עם אחד מהחברים של וינסנט שמתחרט על כך כשהוא מגלה שהיא הייתה בעבר אריק. באחד מהסופים האפשריים במשחק, אחת הדמויות חוזרת אחורה בזמן וכתוצאה מכך, אריק נשאר בארון, שזו החלטה ממש מוזרה ולא קשורה לכלום. בנוסף, בסוף המערכה השנייה וינסנט מגלה שקת'רין עם Q היא טרנס (למרות שאולי ההגדרה הזו לא מדויקת כאן) ודוחף את היד שלה באלימות. אם השחקן בחר באפשרויות המתאימות, וינסנט חוזר אל אליה ומתנצל והכל מסתדר, אבל זה קורה רק ברבע מהסיומים של המשחק. כל השחקנים רואים את התקרית האלימה, אבל רק רבע את הסיום שלה. ויש גם בעיות אחרות פחות בעייתיות, המשחק שונא את החברה הראשונה של וינסנט (קתרין עם K למי שלא עוקב) ומציג אותה בתור האישה השתלטנית הקלאסית, מה שמשאיר אותנו עם שדה מפתה ומלכודת. אין דמויות נשיות חיוביות במשחק.

מאוד חשוב כשמדברים על זוגיות ומיניות בצורה בוגרת שזה באמת יהיה בוגר ולא מה שילדים ובני נוער חושבים שהוא בוגר. סקס ועירום הם לא בגרות, דיונים על נאמנות והיחס למיניות וסקס (בניגוד לסתם סצנות מיניות) הם כן. בתחילת המשחק חשבתי שמדובר בפספוס מוחלט, אבל ככל שהמשכתי לשחק ראיתי שמדובר בהצלחה, עם כוכבית מאוד משמעותית. וזה גם נכון לגבי המשחקיות. כמו שכבר אמרתי, הפאזלים עצמם מאוד מהנים אבל יש כמה נקודות ממש קטנות ומעצבנות שפוגעות במשחק. כשוינסנט נכנס למעלית בין השלבים השונים הוא צריך לבחור להיכנס למעלית ואז לבחור להתיישב, למרות שאין שום דבר אחר לעשות במעלית. אז למה הוסיפו את השלב הלא נצרך הזה. כשמדברים עם דמויות אחרות, בין אם בעולם האמיתי או בחלום, הבחירה להתחיל שיחה מסומנת בוורוד ואם לוחצים עליה מספיק פעמים היא תהפוך לאפור כשאין עוד מה לומר והדיאלוג יחזור על עצמו. אבל בעצם השינוי מורוד לאפור מתרחש מאוחר מדי כי הפעם האחרונה בוורוד לא מחדשת שום דבר אלא חוזרת על חלק מהדיון הקודם. אני לא מבין איך הדברים האלו קורים ועוד בגרסה מחודשת ומשופרת של משחק. מבחינת גרפיקה, האנימציה המצויירת נראית מושלם, אין לי מילה רעה בנושא. אבל רוב המשחק לא מתרחש באנימציה אלא בגרפיקה דיגיטלית. אז בפאזל עצמו זה בכלל לא מפריע, אבל במהלך היום כשוינסנט מתהלך ומדבר עם דמויות אחרותזה נראה מיושן אפילו עבור משחק משנת 2010. הייתי ממש רוצה שיותר סצינות יהיו באנימציה, בעיקר כאלו שאין לשחקנים שום אפשרות להשפיע עליהן. וזו החוויה הכללית שלי מ-Catherine Full Body: המון דברים טובים עם כמה מגרעות שאי אפשר להתעלם מהן. אבל, דובר במשחק וחוויה ייחודיים כל כך, שזה מתעלה על החסרונות. יכול להיות שאם יהיה בעתיד משחק המשך, או יורש רוחני, שיטפל בבעיות האלו אני כבר לא אוכל לחזור למשחק הזה אבל כרגע מדובר במשחק ייחודי ומהנה שלא כדאי לפספס.

אם אתם רוצים לדעת מה חשבנו על גרסת ה-PlayStation 4 של המשחק תוכלו לקרוא את הביקורת של קובי רוזנטל בקישור כאן.

*עותק לביקורת סופק על ידי חברת עדלי.