אין טוב ורע-ביקורת הסרט אוהב אותך צ'ארלי

"אוהב אותך צ'ארלי", סרטו החדש של שי כנות, מתמקד בגיא, במאי טלוויזיה צעיר ושאפתן, שנשלח לצלם ריאליטי יחד עם צוות צילום חריג ולא שגרתי בביתו של ראש משפחת פשע אכזרי. הצוות כולל צלם (אוראל צברי),איש סאונד חרדתי (משה פרסטר), צלם הלום קרב (אוראל צברי) ותאורן (ליאור דובדבני). לתמונה נכנסת זמרת פופ מצליחה בשם סאנשיין (נועה קירל) שאינה מודעת לזהותו של המארח שלה. אציין מראש שאני חובבת מאוד סרטים ישראליים ובסך הכל ניהנתי מהסרט למרות שהוא מבולגן ובינוני. לצפייה בטריילר:

אתחיל מהשחקנים שאת רובם אני מעריצה. יש את מיכאל אלוני ואלון אבוטבול שיכולים לגלם כל תפקיד, בין אם הוא דרמטי או קומי והלהטוט שלהם בין הסגנונות מרשים. הופתעתי לטובה מיכולות המשחק של עדי הימלבלוי ששיחקה תפקיד שונה ומצחיק בתור אשתו של צ'ארלי (אלון אבוטבול) שמציינת בכל הזדמנות שהיא פסיכולוגית ונורמלית. מגיעים שבחים מיוחדים למשה פרסטר ואוראל צברי שכיכבו והצחיקו בענק. עם זאת היה צריך לתת בעיניי לאוראל צברי יותר זמן מסך כדי לפתח את הדמות שלו לכדי תהליך.

זמרים ושחקנים

המכנה המשותף של אליעד נחום ונועה קירל הוא ששניהם זמרים ושחקנים. התרשמתי לטובה מהמשחק של אליעד נחום שהצליח במלוא הכוח להיכנס לנעליים של דמות מושיקו העבריין. מצד שני, הרגיש לי שנועה קירל משחקת את עצמה ולא מפגינה יכולות משחק יוצאות דופן. לעומת זאת, השירים שהיא שרה היו קלילים וכיפיים (אם אתם חובבי פופ כמוני). אציין גם את הילדים האחרים של צ'ארלי: הילד הראפר היה נהדר וגם אחותו הקטנה הייתה משעשעת וכריזמטית. יש גם את אשתו של גיא ואמה שהמשחק שלהן הרגיש לי מאוד טבעי וכל הדיאלוגים שלהן היו פשוט קצרים וקולעים.

בתחושה הכללית הרגשתי שהשקיעו יותר בדמויות המשניות. זה לא דבר רע, אך זה דבר שיכול להחריף את תחושת הבלאגן. בלאגן מבחינתי הוא לשבור את הכללים כדי להפגין מקוריות או להעביר מסר. אמנם "אוהב אותך צ'ארלי" לא משתייך לסרטים שיכולים להרשות את זה לעצמם. המינונים של זמני המסך של הדמויות מרגישים לא הגיוניים ואין אווירה ייחודית שהסרט מנסה ליצור בלקט הסצינות שלא תמיד מקדמות את העלילה.

אחת הסיבות המרכזיות שבגללן הלכתי לראות את "אוהב אותך צ'ארלי" היא השחקנים. אם הדמויות מפותחות ובנויות טוב, שחקנים יכולים להספיק על מנת שנוכל ליהנות מהסרט. במקרה הזה, הדמויות מגוונות ומעניינות ורוב הבדיחות מעלות חיוך גם אם הן לא שיא התחכום. הערכתי את המאמץ לנצל כל רגע קומי בהתאם לסוג הדמות ואת הבדיחות השונות, גם אם הן מתוחכמות וגם אם הן פשוטות.

מאכילים אותנו בכפית

העלילה לא מקורית וסובלת מלא מעט בעיות. לא קורים בה מספיק טוויסטים מעניינים והיא לא כזאת מותחת. יש פערים בין סצינות מותחות, מבריקות וקורעות לסצינות מרדימות, סתמיות ויבשות. חוץ מזה, יש תחושה שמאכילים אותנו בכפית. משדרים לנו רמזים נואשים שלא מתקבלים בטוב בגלל שהדמות אליה מתכוונים לא מספיק מעניינת. הדוגמא העיקרית לכך היא לין אשרוב שמגלמת את מיטל. לין אשרוב היא שחקנית נהדרת אבל הדמות של מיטל היא פשוט קישוט מעצבן.

לפעמים גם הסרט מצחיק רק בגלל שהוא מגוחך. זה לא דבר רע בעיניי גם ליהנות מטיפשות של סרט ולצחוק גם על זה. תמיד גם יהיו תגובות מצחיקות מהקהל שיחזקו את תחושת השותפות גורל. במגוחך אני מתכוונת לניסיונות כושלים להצחיק את הקהל, לרצון לחקות סרטים אחרים ולהשתבץ בתבנית מסוימת. תחושת המוזרות מלווה לרוב בפסקול ובתלבושות לא קשורות. ישר עולה לי לראש התמונה של התלבושת של בת הים של נועה קירל.

לסיום, כמו שאמרו ב"אוהב אותך צ'ארלי", אין באמת טוב או רע. בגלל הפגמים צריך להגדיר את הסרט כבינוני פלוס. אמנם בהסתכלות כוללת זה לא סותר את העובדה שניהנתי ממנו. היה בו גם הומור טוב, שירים נחמדים ושחקנים מצוינים. לכל סרט בסופו של דבר קהל יעד ספציפי. אם אתם לא אוהבים סרטים ישראליים, מעט מטופשים וחצופים תוותרו על הסרט. יכול להיות גם שבתור חובבת קומדיות וסרטים ישראליים, היה לי ברור מאוד לאיזה כיוון הסרט הולך וידעתי בדיוק לאן הכנסתי את עצמי.