יותר מידי אבסטרקטי – ביקורת המשחק Cloud Gardens

האם משחק יכול להיקרא משחק בכל מחיר? מה מגדיר משחק? Cloud Gardens גרם לי לשאול את השאלות האלו

Cloud Gardens מגיע אלינו מאת Noio, אשר על פי מה שרשום בעמוד שלהם מפתחים משחקים וחוויות דמויות משחק, ואחרי זמן מה עם Cloud Gardens חוויה דמויית משחק זה בהחלט משהו שאני יכול להבין ולהתחבר אליו יותר. אני מתקשה להגיד שהוא משחק, אבל למה בעצם? יש לו מערכת שליטה, יש לו משחקיות, ויש לו יעד. יש לו אפילו שלבים בדרגת תחכום עולה. ובכל זאת, אני לא יכול להגיד בלב שלם ששיחקתי במשחק פה. בניגוד ל-Dreams ששוחרר ל-PlayStation 4, אשר אפשר ליוצרים שונים ליצור יצירות שונות דרך הכלים שלו, כולל יצירות אומנות, משחקים שונים, ועוד מגוון דברים, Cloud Gardens די מגביל את השחקן בדברים שהוא יכול לעשות.

ב-Cloud Gardens המטרה היא לגדל פרחים וצמחים שונים על דיורמות שונות של אזורים נטושים. הלוואי שזה היה נשמע טוב יותר, אבל זה באמת כל המשחק. בכל שלב במשחק זורקים צמחים על דיורמיות שונות, כאשר הם ידבקו למשטחים שהם נוחתים אליהם ויתחילו לצמוח משם. כל חפץ מלאכותי שנוסיף לדיורמה הוא בעל שטח השפעה, וכל צמח אשר בטווח ההשפעה כאשר חיברנו את העצמים המלאכותייים יקבל אנרגיה ויצמח יותר. צמחים שיצמחו מספיק יוציאו פרחים וזרעים שניתן לאסוף על מנת ליצור עוד צמחים לזרוק על ידי מכונה שנקבל בתחילת המשחק שיכולה לייצר סוגים שונים של צמחים. השאיפה בכל שלב זה ליצור איזון בין הצמחייה למלאכותי, אשר מסומן באמצעות מד קטן בפינה התחתונה. כאשר הוא מתמלא, אנחנו יכולים לעבור לשלב הבא. המשחק גם מכיל הדרכה קצרה ללא מילים אשר מכוונת אותנו לאט לאט למה שאנחנו צריכים לעשות ועל מה אנחנו יכולים ללחוץ. עד כה נשמע כמו משחק לכל דבר נכון? אבל Cloud Gardens פשוט לא הרגיש כמו משחק בזמן ששיחקתי בו, הוא פשוט שיעמם אותי. ואני לא בטוח למה…

יכול להיות שאני פשוט לא התחברתי לסוג החוויה שהמשחק הזה נותן, ויכול להיות שלא הייתה לי את הסבלנות לחפש תמיד איך אני ממלא את המפה בשביל להתקדם הלאה במקום להנות מהתהליך – מה שהמשחק מכוון אליו. הכיוון פה הוא בהחלט יותר להנות מהדרך מאשר להגיע ליעד, וזה אחלה. אם זאת גם כאשר פעלתי ביצירתיות, הסגנון הגרפי שהם משתמשים פה הרגיש כל כך מופשט, שזה לא נתן לי הרגשה שמה שאני יוצר זה איזשהו יצירה דוממת של טבע אשר משתלט בחזרה על הטכנולוגיה, אלא פשוט משהו מוזר כזה באוויר. אני מתנצל אם ההסבר שלי מרגיש לא ברור, קשה לי להסביר את החוויה הזאת במילים, היא משהו כל כך שונה ממה שחוויתי עד היום. לזכותו של המשחק יאמר שלמרות שאני אולי לא מתחבר לרעיונות שלו, אני בהחלט יכול לראות איך מישהו אחר כן יוכל להתחבר אליהם בקלות ולשאוב מספר שעות טובות של הנאה על ידי גידול צמחים בגינות מאולתרות מעל בניינים, רכבים, ושלטי חוצות הרוסים. יש לחוויה הזאת משהו להציע עבור אוהבי הרוגע ואנשים שבאופן טבעי אוהבים לגדל צמחים ולראות אותם צומחים. דרך המשחק "העלילתי", אנו גם נפתח עוד צמחים ועוד הריסות להשתמש בהם במצב המשחק החופשי, בו אנו יכולים ליצור מה שאנו רוצים ללא הגבלה ועם כל החופש שבה לנו. למי שיתחבר לקונספט של המשחק וירצה ליצור יצירות אישיות, זה המצב שהוא יגיע אליו בסופו של יום וימצא את עצמו משקיע זמן. זה כן קצת מבאס שמבלי לשחק דרך השלבים הרגילים המצב הזה מאוד מוגבל מבחינת חומרי גלם, מה שיכול לגרום הרגשה שהיוצרים "מכריחים" אותנו לשחק דרך השלבים כדי להרוויח את ההנאה ממצב המשחק החופשי באופן מלא.

מבחינה גרפית נראה שהמשחק משתמש בפיקסלים גדולים יחסית על מנת לשמור על האווירה המינימליסטית, אך למרות זאת כל חפץ וצמח במשחק ברורים מספיק על מנת שנדע מה הם במבט. המראה הכללי של המשחק הוא נקי וברור, ועם מצלמה שיכולה לזוז בחופשיות יחסית ושום דבר שמסתיר את המסך כמו אפקטים של עננים או גשם, תמיד ניתן להבין על מה אנחנו מסתכלים ומאיזה זווית. בשום שלב לא הרגשתי שאני מאבד היכן אני נמצא ביחס לעצמים שמולי, פלוס העובדה שעל כל חפץ שנרצה לזרוק על הדיורמה נקבל מין מטרה שתראה לנו היכן הוא ינחת במדוייק, דבר אשר מבטיח שאני תמיד בשליטה.

Cloud Gardens הוא יותר חוויה מאשר משחק בעיני, עם משחקיות, מטרה, וגרפיקה כל כך פשוטות ואבסטרקטיות שאני מצאתי את עצמי לא מצליח להישאב או ממש להנות ממנו. כפי שאמרתי, אם אתם חובבי הרעיון יש פה בהחלט משהו עבורכם כי אמנם יש מעט מאוד למשחק הזה, אבל המעט שיש פה מבוצע היטב ובאופן ברור לעין. אז אם תמיד חשבתם או חלמתם לנסות ליצור יופי מתוך הרס, אוהבים לגדל צמחים, ואוהבים לאתגר את עצמכם עם רעיונות יוצאי דופן, אולי הוא יתאים לכם. תנסו אותו ותראו.