תצוגת אופנה – ביקורת לסרט קרואלה

קרואלה, הנבלית המיוחדת והאופנתית נוחתת סוף סוף בישראל. האם הנבלית העתיקה יצאה מהאופנה? ומה חשבתי על הסרט? המשיכו לקרוא את הביקורת ותגלו את התשובה.

הסרט המקורי "101 כלבים וגנבים" של חברת Disney שוחרר ב-1961, וזכה לעיבוד לייב אקשן ב-1996 עם גלן קלוז בתור קרואלה, אך יש לציין ש"קרואלה" שונה מאוד מהמקור וזה דווקא דבר שאמור לסקרן אותנו יותר. "מליפיסנט" בכיכובה של אנג'לינה ג'ולי הוא דוגמא מצוינת לסרט שהפתיע אותנו וגרם לנו לצלול אל עברה העמוק של הנבלית ולהתאהב בה מחדש. אתחיל בכך ש"קרואלה" לא משתווה כלל וכלל ל"מליפיסנט" ולוקה בחסר מאינספור בחינות.

סיפור ילדים

הסיבה העיקרית היא העלילה. העלילה לא בשרנית מספיק ולא תמיד הגיונית. הסרט מתמקד בתהליך שעברה קרואלה מילדה יתומה בלונדון למעצבת אופנה מצליחה. התהליך בעיניי לא מספיק מעניין ומרגש כדי לעשות עליו סרט. הסרט לא כלל טוויסטים מעניינים בעלילה, למרות שהסרט כן השתפר לקראת הסוף. לעומת זאת, במליפיסנט המציאו עולם שלם שמורכב מממלכת הביצות וממלכת בני האדם וגם הייתה הפתעה בכך שהיו לה פעם כנפיים.

בנוסף, העלילה לא הייתה הגיונית והיה נראה שהסרט רצה לכסות את העלילה הלא הגיונית לעיתים באפקטים זולים. נתחיל בזה שזה לא הגיוני שכלב דלמטי מתנפל על מישהו ומעיף אותו מצוק. נכון שמדובר בסרט Disney שהוא סיפור אגדה אבל עדיין צריך היגיון בסיסי ושכנוע מוצדק עלילתית. העלילה של הסרט הייתה ילדותית מאוד, סתמית ואפילו מיותרת.

למעשה, גם בתור סרט Disney הוא לא כולל שום אלמנטים פנטסטיים, מלבד קטע שהיה לי מוזר מאוד בו קרואלה שרפה שמלה וכתוצאה מכך השמלה הפכה לאדומה. קרואלה לא ידועה בתור מכשפה שעושה קסמים ולכן לא הבנתי איך הקטע הזה קשור לסרט חוץ מכך שהוא נועד להרשים ויזואלית ללא כל היגיון.

נבלית

דבר בולט נוסף בסרט הוא משחק בינוני של אמה סטון. אנג'לינה ג'ולי הייתה מתאימה כמו כפפה ליד לגלם את מליפיסנט ואילו אמה סטון בעיניי פחות התאימה. היה ניכר שהיה קשה לה לגלם את דמות הנבלית והיא לאורך הסרט נכנסה לדמות. לעיתים היא השתמשה במבטא מעצבן או טון דיבור מוגזם ובעיניי יש שחקניות אחרות בנות גילה של אמה סטון שהיה תפור עליהן לגלם את קרואלה, כמו מרגו רובי.

הדמויות המשניות, של ג'ספר והוראס מספקות את הסחורה אבל לא מעבר. הן מצליחות להצחיק בכמה רגעים ואף להתעלות על אמה סטון אבל לא מוסיפים יותר מדי ערך מוסף לסרט בגלל התסריט המשעמם והקישטי. נוסף עליהן יש את דמותו של ארטי, דמות שהמציאו בסרט ששייכת לקהילה הגאה, שמהווה תוספת מעניינת לסרט ומשתלב בו בצורה מתאימה אבל הוא לא מצליח להתבלט בשל התסריט הדל שנתנו לו.

שחקנית שעשתה עבודה נפלאה בסרט היא הנבלית השנייה, אמה תומפסון שעשתה עבודה יותר טובה מהשחקנית הראשית בסרט. היא הייתה כריזמטית, מצחיקה, מפתיעה והתאימה מבחינה חיצונית וקול הדיבור שלה. מבחינת המראה בעיניי יש שחקנים שנועדו לגלם טובים, יש כאלה שנועדו לגלם רעים ויש מעטים שמסוגלים לגלם את שניהם ואמה סטון לא מביניהם.

למרות המגרעות והעלילה הרדודה זה סרט קליל ומהנה בין היתר. הפסקול יפה והתנגנו בסרט המון שירים מוכרים, בהם: "Feeling Good" ו-"One Way Or Another". למרות שהם אפילו שירים חרושים הם שובצו בצורה מושלמת בסרט וגם הושמעו ביצועי הקאבר שלהם ולא גרסת המקור, דבר שהיה מרענן וכיף לאוזן. נקודות נוספות שאציין לטובה הן התלבושות, התפאורה, הצילום והאפקטים. מבחינה ויזואלית זה סרט מרהיב ויש סיכוי שהוא יזכה באוסקר על תלבושות. קרואלה בהחלט עיצבה בגדים יפים לסרט והסרט מבחינתי היה כמו תצוגת אופנה, יפה מבחוץ אבל ריקני מבפנים.

לסיכום, הסרט מאכזב מהרבה בחינות. יש כמה דברים שמצילים את הסרט והם אמה תומפסון הנהדרת, הפסקול, הצילום והתלבושות. כל אלו הופכים את הסרט למהנה לצפייה. אם אתם מחפשים הסחת דעת או סתם התגעגעתם לקולנוע ובא לכם לצאת לראות סרט זה סרט משעשע ומבדר. תוכלו לראות למטה את המיץ עגבניות הנחמד שקיבלתי כמתנה בהקרנת הטרום בכורה של הסרט ב-Yes Planet איילון.