שעה אפלה – Darkest Hour – ביקורת הסרט

סרט הדרמה "שעה אפלה" מציג לנו את וינסטון צ'רצ'יל במהלך כהונתו כראש ממשלת בריטניה בזמן מאבקה עם גרמניה הנאצית

אני מכריזה בחגיגיות על מחילה רשמית לגארי אולדמן. זה לא שאני לא מעריכה את כישורי המשחק שלו, נהפוך הוא. אני חושבת שהוא אחד השחקנים הטובים ביותר שיש, אבל הרבה זמן לא הצלחתי להתגבר על הליהוק שלו לתפקיד של סיריוס בלק (ז"ל) בסרטי הארי פוטר. ובכן, זה הרגע שבו אני סולחת לו. אני לא אוהבת להשתמש בביטוי "תפקיד חייו", היות וכל שחקן, פוטנציאלית, יכול להתעלות על עצמו בתפקיד הבא, אבל יש סיכוי טוב שתפקידו ב"שעה אפלה" יביא לאולדמן פסלון או שניים.

צ'רצ'יל כפי שמעולם לא הכרנו אותו

אם גם אתם זוכרים במעומעם את שיעורי ההיסטוריה מהתיכון, רוב הסיכויים שהאסוציאציה שעולה בראשכם כאשר מזכירים את ראש ממשלת בריטניה, וינסטון צ'רצ'יל, היא של אהדה. צ'רצ'יל זכור בזיכרון הקולקטיבי כמושיע של הממלכה המאוחדת בימי מלחמת העולם השנייה. אך ייתכן כי לא רבים בקיאים באירועים אשר קדמו להיווצרותו של צ'רצ'יל הגיבור שכולנו אוהבים ומעריכים. את האירועים הללו בדיוק מבקש להציג הסרט "שעה אפלה" (Darkest Hour).

לאחר שנוויל צ'מברליין (רונלד פיקאפ), ראש ממשלת בריטניה בשנת 1940, לא מצליח להתמודד עם גרמניה הנאצית ומחליט לנקוט במדיניות פיוס כושלת, הוא מודח ומוחלף על ידי וינסטון צ'רצ'יל (גארי אולדמן). צ'רצ'יל, החל מיומו הראשון בתפקיד החדש והמאתגר, מקבל לידיו את ניהול המערכה כנגד היטלר והנאצים ונאלץ להכריע בשאלה המשמעותית ביותר וזו שתקבע את גורלה של האומה הבריטית – האם לחתור להסכם שלום עם גרמניה הנאצית או להילחם בכל הכוח ולנסות לשמור על חירותה של הממלכה. ללא תמיכה ניכרת מהמלך, מפלגתו של צ'רצ'יל היוצאת נגדו ומנסה לגרום להדחתו וגורל האזרחים המונח על כתפיו, צ'רצ'יל ניצב מול השעה האפלה ביותר בחייו ובחיי הממלכה כולה והוא נחוש לעשות את כל אשר ביכולתו כדי לא להפסיד בקרב החשוב ביותר.

משחק משובח

אין ספק כי גארי אולדמן הוא שחקן בחסד עליון. הקריירה שלו מלאה בדמויות שונות זו מזו, שאת כולן הוא מגלם בכישרון רב. אך בסרט הנוכחי הוא הצליח להתעלות על עצמו. עם כל הכבוד לשחקנים האחרים המקיפים אותו, אולדמן מחזיק את משקלו הכבד והניכר של הסרט על כתפיו והוא עושה זאת על ידי הפגנת תצוגת משחק מעוררת התפעלות. אולדמן מצליח להעביר בדיוק רב את כל אותם המאפיינים המגבשים יחד את דמותו המורכבת של וינסטון צ'רצ'יל.

אך המשחק המשובח מהווה רק צד אחד במכלול השלם של גילום דמותו של צ'רצ'יל. אני חייבת לציין את הטרנספורמציה המרשימה, אשר כללה בין היתר עבודת איפור יוצאת מן הכלל, כדי להפוך את אולדמן להעתק של צ'רצ'יל. ואכן, קשה מאוד לזהות את אולדמן מתחת לכל שכבות האיפור. ובכל זאת, לאלו מכם אשר מכירים את השחקן, אם תסתכלו מקרוב, עדיין תוכלו לשים לב לעיניים של אולדמן המתבוננות ומשתקפות אליכם מתוך דמותו של צ'רצ'יל. אני לא חושבת שהעניין מקרי ולדעתי, אף מכוון כדי שמידי פעם נקבל תזכורת לשחקן המגלם אותו בצורה כה ייחודית.

אנושיות במיטבה

ברור כשמש כי וינסטון צ'רצ'יל ראוי לכל ההערכה שהוא קיבל ואף ממשיך לקבל עד עצם היום הזה. עובדה, עשו עליו סרט. אך הסרט לאו דווקא מציג את צ'רצ'יל כגיבור גדול מהחיים או כמפקד מוכשר מהדקות הראשונות שלו, אלא להיפך. כשאנחנו פוגשים את צ'רצ'יל לראשונה, אנחנו רואים אדם זקן, עצלן, נהנתן ורגזן, אשר מעשן סיגרים ללא הפסקה ונהנה מארוחות בוקר המוגשות למיטתו. אכן, לא מדובר בדימוי הראשון שיעלה בראשנו כשאנחנו חושבים על האיש שהוביל את בריטניה לניצחון במלחמת העולם השנייה ועמד מול היטלר בצורה נחרצת. וכאן טמון היופי הגדול של הסרט.

במקום להציג לנו גיבור מרשים, פוליטיקאי ואיש צבא העשוי ללא חת, אנחנו מקבלים אדם שלא נראה מתאים במיוחד לתפקיד כמו ראש ממשלת בריטניה, בייחוד לא בתקופה רגישה שכזו. אנחנו מקבלים אדם החי את החיים הטובים, יש לו בית נאה, עוזרים, הוא מוקף במשפחה גדולה ובקיצור – הוא לא נראה כמו האדם שיהיה מוכן להסתכן וללכלך את הידיים שלו. לא. האדם הזה הולך להתפתח ולצמוח מול עינינו באחד מסרטי הדרמה הטובים ביותר שנעשו כאן בשנים האחרונות.

במאי הסרט, ג'ו רייט ("גאווה ודעה קדומה", "אנה קארנינה") משכיל לשלב בין דמות של מדינאי דגול לבין דמותו של אדם אשר נטל האומה והובלתה לניצחון מונח על כתפיו. כשאנו נחשפים לכל הפגמים, ההתלבטויות ואף הטעויות של צ'רצ'יל, רק אז אנו באמת יכולים להבין אותו ואת מניעיו ובסופו של דבר, להזדהות עמו ולהכיר בגדולתו. העובדה כי הוא אדם כמונו, לא מושלם ונעלה מאיתנו, היא שהופכת אותו לדמות אהודה ולמנהיג מוצלח.

יקירתי, קלמנטיין

צ'רצ'יל לא מוצג כאדם חביב במיוחד. למעשה, בתחילת הסרט הוא אף צועק ונוהג בגסות כלפי הקלדנית החדשה שלו, אליזבת (לילי ג'יימס, "בייבי דרייבר"). בהחלט לא אדם אשר ניתן לחבב אותו. אך מיד לאחר מכן, אנו מתוודעים לאשתו, קלמי, המגולמת על ידי קריסטין סקוט-תומאס ("המפתח של שרה"). קלמי היא התגלמות הביטוי – "מאחורי כל גבר מצליח עומדת אשה". היא הכוח המניע של וינסטון צ'רצ'יל וזו שמעודדת אותו להתמודד עם האתגרים הניצבים בדרכו. היא תמיד לצדו, תומכות בו, עוזרת לו ובמקרה הצורך – אף גוערת בו על התנהגותו הלא-נאותה.

מדובר באחד הייצוגים הנדירים והיפים ביותר של מערכת יחסים בין גבר לאשה. גם בהיותם בני שישים, וינסטון וקלמי משמרים את הניצוץ שהיה ביניהם לפני שנים כה רבות ועדיין מפגינים כבוד, הערכה ואהבה האחד כלפי השנייה. האינטימיות והחום השוררים ביניהם ראויים להערצה, להתפעלות ולכמיהה שקטה שגם אנחנו, כאשר נגיע לגילם המכובד, נצליח לשמר אפילו מעט ממה שיש ביניהם. קלמי מצליחה להראות את הצד הטוב והאנושי של צ'רצ'יל, את היותו בעל אוהב ואב מסור. וזאת הגדולה של הסרט – אשר מראה כי מאחורי כל מנהיג דגול ונערץ נמצאים האנשים שתומכים בו ומעודדים אותו לאורך כל הדרך ובעצם, מהווים את עמודי התווך שלו.

שעתיים של דרמה מרתקת

"שעה אפלה" היא דרמה מרתקת המספקת לנו הצצה אל מאחורי הקלעים של הפוליטיקה בבריטניה בשיאה של מלחמת העולם השנייה. לא אשקר, הסרט, שאורכו שעתיים, דורש מעט סבלנות. אך כמו שאומרים, הסבלנות משתלמת. אז אם אתם מצפים לראות סצנות מרהיבות ומזוויעות משדה הקרב, זה לא הסרט הנכון. אומנם אנו זוכים להצצות חטופות על החיילים הבריטים, אך לא יותר מכך. מה שכן תראו, זהו התהליך שצ'רצ'יל עובר מהרגע שנכנס לתפקידו כראש הממשלה ועד אשר מגבש את החלטתו, אשר תשפיע על העתיד של בריטניה ושל העולם כולו. והתהליך הזה פשוט מרתק.