הצד האפל של הרשת – ביקורת המשחק Digimon Story Cyber Sleuth Complete Edition

עולם ומפלצות דיגיטליות, במיוחד עבורי? זה מה ש-Digimon Story Cyber Sleuth Complete Edition מציע, ואפילו קצת יותר מזה. אחרי הכל מי מאיתנו לא חלם להפוך לנבחר שיצא להרפתקאה באותו עולם דיגיטלי, וחבר מפלצתי חמוד, שבשניות יכול להפוך ליצור הכי אימתני במרחב הדיגיטלי? אז בואו יחד נגלוש להרפתקאה ישנה חדשה!

Digimon Story Cyber Sleuth Complete Edition ללאספק מחזיר אותי אחורה, אי שם לקראת סוף שנות ה-90. שם הופיע לה סדרה העונה לשם Pokemon, וללא ספק הייתה אחת הסדרות היותר מצליחות (עד עצם היום הזה למעשה). אך במהרה הגיע לארץ בזמנו עוד סדרת אנימציה יפנית, וגם בה הפלא ופלא הופיעו מפלצות, אבל קצת שונות. היו אלו המלפצות הדיגיטליות ששינו את הכל, כן חברים אני מדברת על הסדרה Digimon. בין שתי הסדרות הללו הייתה יריבות די קשה, ואף היו כאלו שכינו את הסדרה Digimon כחיקוי לא מוצלח במיוחד למפלצות הכיס האוהובות בכל העולם. אבל כן היה בסדרה הזו קסם, שבשניה לא היה, ובכל זאת החלטתי להמשיך ולראות אותה. אני חושבת שמאז לא עבר יום אחד שבו פיספתי פרק בה, ככה גדלתי לאהוב גם את המפלצות הדיגיטליות, שרק התפתחו עם השנים. והסיפור הקטן הזה הוא מה שהוביל אותי ל-Digimon Story Cyber Sleuth complete edition. אחרי הכל, נורא רציתי לרכוש את אחד משני המשחקים הללו בזמנו עבור ה-PS4 שלי, אבל הזמן חלף, ולי לא יצא. כעת כשהגיע הגרסה הזו הכוללת את שני המשחקים, לא יכולתי לוותר על ההזדמנות מלשחק אותם על המחשב החדש שלי (כן גם אני הצטרפתי ל-PC Master Race הדגול). אז אם אתם עדיין קוראים את השורות הללו, אתם בוודאי רוצים לדעת מה אני חושבת על המשחק (או ליתר דיוק שני המשחקים הללו), לא?

עלילה

אוקי נתחיל בזה ששני המשחקים העומדים לרשותינו מתרחשים באותה נקודת זמן, ולמעשה מספרים סיפור משתי זיוויות שונות לחלוטין.

ברוכים הבאים לטוקיו (הדי זהה לשלנו), אלא שכאן אנשים המתחברים לרשת החברתית, עושים זאת באמצעות EDEN. מדובר בסוג של רשת חברתית המשולבת עם מציאות מדומה, אליה לכל אחד יש גישה. הבעיה המרכזית של אותה רשת היא ההאקרים השרויים בה בכל פינה, המנצלים את המפלצות הדיגיטליות, על מנת לגנוב משתמשים. הדמות שלנו תעבור מהעולם האמיתי לדיגיטלי, זאת בשל השחטה של המשתמש שלנו. יהיה עלינו לבוא ולחקור את הסיבה לכך, היות וכעת אנחנו משמשים כמעין חוקרים של פשעי סייבר. יהיה עלינו לגלות עבור מי עובדים אותם יצורים.

הסיפור של Digimon Story: Cyber Sleuth – Hacker’s Memory (אותו סיקר לראשונה כתבנו קובי) מתחיל בכך שהדמות הראשית שלנו Keisuke, מואשם בפשע שלא הוא ביצע. הוא מחליט להצתרף לקבוצת האקרים, באמצעות הוא יוכל לרדוף אחר האשם האמיתי בכל אותם פשעים, ולהחזיר לעצמו את הזהות שלו.

כל זה בעיקר מעלה שאלות חשובות האם כל שימוש באותן מפלצות דיגיטליות הוא אכן רצוי ותקין? או שמא היצורים הללו שכביכול אמורים להיות פיסה של מידע, אכן הרבה יותר מכך? הייתכן ואותה תוכנה התפתחה ליצורים מפותחים, עד שגם להם מגיע זכויות משלהם?

משחקיות

בשני בהכותרים אנחנו זוכים לקבל משחקי JRPG, לטוב ולרע. הכמה שעות הראשונות של המשחק זה המון הסברים, ודיבורים, שמכינים אותך למה שיבוא לאחר מכן. רק אחרי כל זה, הכיף האמיתי מתחיל לו.

מי שאוהב ומכיר משחקים בסגנון הזה יודע כי הקרבות מתנהלים בתצורה של תורות. לכל דמות על גבי שדה הקרב יש את התור שלה. לפני התחלה של כל סבב קרב, יהיה עלינו לבחור את המהלכים של הדמויות שלנו. החוכמה כמובן היא לבחור את הדברים הכי יעילים מכל מפלצת, על מנת שנוכל לנטרל את היריב בקלות יתר.

החלק הכיפי והמרכזי בשני המשחקים הללו זו האופציה ללכוד דיגימונים ולאמן אותם (כן מזכיר מאוד סדרת משחקים אחרת הבוניה על מפלצות, אני יודעת). אבל באמת הכמות העצומה של אותם מפלצות דיגיטליות שניתן ללכוד ולהילחם בהן מתעלה על עצמה. ב-Digimon Story: Cyber Sleuth כ-200 סוגים שונים של דיג'ימונים. וב-Digimon Story: Cyber Sleuth – Hacker’s Memory עוד כ-100 נוספים. כמובן שככל שהדיג'ימון שלנו (או זה העומד מולנו) יהיה מפותח יותר, כך גם הרמה שלו תהיה גבוהה יותר.

דבר נוסף שיכול לסייע לנו לגידול דיג'ימונים במעבדה, היא כמות הסריקות שאותו זן מסויים של מפלצת דיגיטלית עוברת. ככל שניתק בה יותר, כך יגדל אחוז הסריקה שלנו. כשמגיעים ל-100% אז נפתחת לנו האפשרות לגדל את אותו הזן במעבדה שלנו. באופן הזה גדל לנו מלאי הדיג'ימונים העומדים לרשותינו.

קחו בחשבון שבמידה ואתם משחקים בגרסת המשחק על גבי ה-PC, ככל הנראה תרצו לחבר שלט של קונסולה או משהו בסגנון. המשחקים הללו נבנו במיוחד עבור קונסולות. משמע המקשים של המחשב קצת מעיקים על קצב ההתקדמות במשחק. שלא לדבר על זה שאי אפשר לשנות זוויות של מצלמה במסך, גם אם הדמות ממוקמות על גביו בצורה הכי לא נוחה ואידאלית. אז לפני שאתם מתחילים לשחק, פשוט תחברו שלט חביב.

גרפיקה ואווירה

בהתחשב בעובדה שבין המשחקים האחרונים של Digimon שיצא לי לשחק בהם, שני אלו ככל הנראה מתעלים בהרבה מבחינה גרפית על כולם. נכון שהזמנים השתנו מאז, אבל נורא שמחתי לראות את שלל המלפצות הססגוניות במלוא הדהרתם על גבי המסך שלי. שני המשחקים פשוט מביאים לנו שפע של דוג'ימונים שונים, צבעוניים וכל אחד מהם בעל יכולות מגניבות אחרות.

להבדיל מכך, עיצוב השלבים והעולם בו הדמויות שלנו מתהלכות קצת חסר עומק בעיני, אפילו די חוזר על עצמו בכמה מהמקרים.

דבר נוסף שהפריע לי, בעיקר מהכיוון של Digimon Story: Cyber Sleuth, זו העובדה שהדמויות הלוקחות חלק בסיפור שם מאוד שיטחיות, צפויות ומלאות בקילשאות מעולם האנימה. אבל אני מניחה שזה חלק קצת בלתי נפרד מכל זה, אחרי הכל כל זה קיים הודות לאנימה בעלת אותה שם.

שורה תחתונה

Digimon Story Cyber Sleuth – Complete Edition הוא ללא ספק חוויה צרופה, הן לנשמה והן לעיניים. משחקיות מהנה וכיפית הודות למערכת הקרב הדי פשוטה והלא מסובכת של שני הכותרים. מגוון גדול ורחב של דיג'ימונים הניתן לאסוף ולהילחם בהם. וכל אלו נעשים בחינניות בצל עלילה לא פשוטה ואף די חשוכה המובאת לנו כאן. מרגיש לי שקהל היעד של שני המשחקים הללו הוא אכן עבור הקהל הבוגר יותר, זה שגדל על סדרות האנימציה היפניות של Digimon. השימוש באותו קו סיפורי, עבור שתי חזיתות בשני משחקים מהווה חוויה כיפית עוד יותר, כי אתה מסוגל לראות עוד פרטים מזווית אחרת.

כל זה גורם לי לגמרי להעלים עין מכמה דברים קטנים כמו דמויות צפויות ומלאות בקלישאות, וזוויות מצלמה לא נחמדות במיוחד.

מה שכן, במידה ואתם בוחרים לרכוש את הגרסה עבור  ה-PC, תזכרו להביא איתכם שלט.