הוא קוסם! – סיקור הסרט דוקטור סטריינג'

הסרט החדש מיקום Marvel העונה לשם Doctor Strange סוף סוף הגיע בכיכובו של בנדיקט קמברבאץ' האגדי, והוא מלווה בשלל ענק של הבטחות (שתכל'ס, אנו כל כך רגילים לשמוע) על סרט קומיקס שממציא מחדש את הז'אנר. האם סוף סוף נחזה במופע קסמים שמגיע לו סיבוב בלאס ווגאס או קוסם שלא הייתם מזמינים למסיבת יום ההולדת של הילד הזה שאתם שונאים?
אז תבחרו קלף ובואו נגלה.

בעולם הקולנוע יש 2 ז'אנרים שקשה למצוא שם סרטים שהם באמת טובים: משחקי המחשב והקומיקס. הז'אנרים הללו מגיעים עם רקע של המון דימיון ופנטזיה שחוטפים לא פעם בעיטה לאשכים כאשר מתרגמים אותם לסרטים, למה? בגלל הרצון העז לתת לכל דבר סיבה הגיונית, מדעית ולוגית למה דבר זה או אחר קרו, משהו שבאופן אישי קצת הורס את חוויית הקומיקס בין אם הוא דין הדפים המצוירים או על גבי מסך ענק עם כמה אנשים הזויים שיושבים לידך באולם חשוך. אבל לא תמיד צריך שיהיה הגיון, לפעמים אפשר ליהנות מהפנטסטי מבלי לנסות להסביר אותו, אז אחרי שעברנו לא מעט סרטי קומיקס שחלקם היו טובים וחלקם מביכים, מגיע הד"ר שמשנה בגדול את חוקי המשחק.

נתחיל בטריילר שתבינו על מה אנחנו הולכים לדבר:

הסיפור שלנו עוסק בד"ר סטיבן סטריינג', מנתח בעל שם עולמי וידיים סופר יציבות שמסוגגל להציל כמעט כל אחד שנמצא מתחת לסכין המנתחים שלו. כמעט כמו כל דמות שאנו לומדים להכיר מההתחלה שלה, אנו מגלים מישהו יהיר, גאוותן, בטוח בעצמו, עושה מה שבא לו בכל רגע נתון, עם אוסף מטורף של שעונים, רכבים וכל מה שיש לרופא סופר מצליח שלא מככב ב"אנטומיה של גריי". ד"ר סטריינג (המשוחק כאמור ע"י שרלוק הולמס בכבודו ובעצמו – בנדיקט קמברבאץ') הוא כמו כל סרטי הקומיקס עד כה, מאמין רק למה שהוא רואה מול העיניים, חייב הסבר מאוד משכנע לכל דבר ובגדול – תמיד בוחר במוחשי והגשמי על פני הרוחני, כל זאת עד שהוא עובר תאונה שמרסקת לו את הידיים (כלי העבודה שלו) ואת הקריירה שלו ומשאירה שבור בערך כמו…העצמות שלו, אחרי שניסה כמעט כל תהליך אפשרי בשביל להחזיר את הגלגל אחורה הוא שומע על מנזר טיבטי שמלמד איך לתעל את האנרגיה של הגוף לטובת ריפוי. הד"ר שכבר נואש מכל דבר, עושה מה שכל ישראלי עושה אחרי הצבא או אחרי משבר גיל ה-40 וטס למזרח.
אחרי שהגיע למזרח הרחוק הוא פוגש קבוצה של אנשים מיוחדים הניחנים בכוחות יחודיים ובראשם: מורדו (Chiwetel Ejiofor המוכר לנו מ-12 שנים של עבדות), וונג (Benedict Wong) ששיחק בפרומיתיאוס ובסדרה "מרקו פולו") ובראשם – העתיקה, The Ancient one (המשחוקת ע"י טילדה סווינטון ששיחקה בכל כך הרבה סרטים) שמלמדים אותו שיש דבר כזה שנקרא קסם בעולם (כן, יש דבר כה אז תתמודדו) ושאפשר לעשות איתו דברים נפלאים וקסומים. וגם… דברים קצת פחות קסומים כמו להשמיד את האנושות, משהו שקאסיליוס (המשוחק ע"י חניבעל לקטר או בשמו האמיתי מאדס מיקלסן) מנסה לעשות. לצד כל הדמויות מלאות הקסם אנו נפגוש עוד כמה שחקנים מוכרים שתומכים בעלילה בכלל ובדמויות שלנו בפרט ובהם רייצ'ל מקאדאמס המשחקת את החבר של הד"ר – קריסטין פאלמר, בנג'מין בראט שמשחק את פאנבורן (שמספר לד"ר על המנזר) וכמובן סטן לי שצץ לו במהלך הסרט כמו תמיד.

כשקוראים את העלילה ככה זה נשמע אולי מעט יבש ומשהו שפגשנו בעבר, אבל כאן מתחיל כל הקסם, לצד ביצוע ויזואלי מדהים שגורם לנו להרגיש שנפלנו לתוך קליידסקופ עירוני או מהדורה מלאת אסיד של הסרט "התחלה" או "Inception" אנו מקבלים סיפור עלילה טוב (ואפילו טוב מאוד) שמועבר בדרך קלילה, מהנה ובלא מעט מקומות אפילו מצחיקה, עד עכשיו התרגלנו לסרטי התחלה עם עלילות קודרות שנמתחות ורק לקראת אמצע/סוף הסרט סוף סוף אנו מקבלים את הגיבור או לפחות את הסממנים הראשונים לזה שהוא הסופר גיבור, כאן חתיכות הפאזל מתחברות מהר ובצורה מושלמת וכשאנחנו נחפשים סוף סוף לדמות המתורגמת לקולנוע שאנו מכירים מעולם הקומיקס, אין לנו את התחושה הזאת שמשכו אותנו והעמיסו עלינו מידע שלפעמים קצת מיותר, הכל קורה בקצב מהיר, מדויק, מסופר היטב והכי חשוב – זורם! לא נכנסים לדיכאון עד שמתחיל השגעון. או הקסם (הייתי חייב בשביל החרוז). כל אחד מהשחקנים הצליח להעביר בצורה מאוד משכנעת את הדמות שלו תוך שמירה על הייחודיות לטוב ולרע, לא היה כאן מקום של יצירת רחמים אל הדמויות ה"רעות" שאולי בשלב מסוים יחזרו להיות טובות, אלא הפרדה טוטאלית כמו שצריך להיות! עד עכשיו כל הדמויות שפגשנו היו "חייבות" להיות מעורבות עם צד אפל וצד מואר, כי ככה זה פוליטיקלי קורקט וזה משהו שמאוד פוגע במה שמיוחד בעולם הקומיקס ולדוגמא – אפשר לחזות בזה בצורה הכי מובהקת בקטסטרופה שעונה לשם "יחדית המתאבדים".
הדמויות משני צדי הקסם לפעמים נופלות מעט אל תוך הקלישאות של עצמן, אך בעזרת הסיפור שמוגש לנו בצורה נפלאה הן מחפות על זה באין ספור דרכים וזאת לצד יכולות משחק של שחקנים כה טובים! בנדיקט קאמברפאץ' פשוט חי את דמות הד"ר, כאילו נכתבה במיוחד למידותיו, הוא נכנס אל הדמות ומגיש לנו מצד אחד הצצה קטנה למשהו שמזכיר את שרלוק הולמס עם הפדנטיות וההתנשאות ומצד שני, את יכולות המשחק שלו שגורמות לצופה להאמין מאוד בדמות ולהרגיש שזאת דמות הקומיקס האהובה עליו מאז ומתמיד.
דמות נוספת שבולטת במיוחד ביכולות שלה היא "העתיקה" שמשוחקת ע"י טילדה שגם היא משהו אחר ומרענן בדמויות הקומיקס המופיעות על המסך, אתם תראו. ד"א, במקור היינו אמורים לפגוש איש זקן במיוחד אך הבמאי החליט לקחת את זה לכיוון אחר. בעיניי, החלטה חכמה לאללה.
גם דמות הנבל בסרט, קסליוס, מוגשת לנו במיטבה ע"י מאדס מיקלסן לא נכנעת ליצירת הרחמים העצמיים וה"תבינו אותי יש לי עבר קשה", אלא שומרת על קור רוחה, רשעותה ואמנותה השלמה בצד האפל שיביא את הגאולה.

אל כל זה תוסיפו גם נראות ויזואלית מטורפת (כמו שציינתי מקודם) שמפילה את הלסת! המחשבה הראשונה שעברה לי בראש הייתה "צללתי לתוך טריפ אסיד", הכל שם התהפך, השתנה, הסתובב וזז בכל ולכל כיוון, ותוך כדי עדיין מצליח לשמור על הגיון כנגד מה שקורה בעולם הרגיל, בלי הסברים מדעיים שמוציאים את כל הקסם מהקומיקס, אלא פשוט… קסם וזהו. נפלא! מעבר ל"מסביב" שתופס לנו זווית גם האקשן בסרט שבסופו של דבר כולם מחכים לו מגיע ובענק, סצנות יפיפייות ומתוזמנות בצורה כל כך מדויקת שמשאירה כל אחד בהלם, הקרבות בין הדמויות נראים כמו שילוב של הארי פוטר עם ברוס לי אחרי פטריית הזייה!!! פשוט נהדר.
על כל היופי הזה שולט סקוט דריקסון, במאי חדש בביצה ההוליוודית שעד עכשיו התעסק יותר בז'אנר האימה, שמעריץ את סדרת הקומיקס וכאשר הוא שמע שדבר כזה קורה הוא עשה הכל בשביל לשכנע את הגדולים לקבל את כסא הבמאי, מהלך שעבד טוב מאוד בשביל כולם ועל הדרך גם מוכיח שבמאי סרטים שעומד מאחורי פרויקט שכזה חייב להיות עם זיקה אמיתית לקומיקס בכדי להביא לנו משהו באמת טוב.

שימו לב! בסוף הסרט יש 2 אקסטרה סצנות, אחת אחרי חלק קטן של כתוביות (שמות שחקנים ראשיים וכו') ואחת ממש בסוף. אל תגידו שלא ידעתם.