אלוהים ישמור – סיקור המשחק Doodle God Ultimate Edition

כולנו מכירים את המשחק Doodle God. הוא הגיע לחיינו לפני מספר שנים ומאז ממלא את זמננו בשירותים, בהפסקות, בפקקים או סתם כשמשעמם.

המשחק חווה הצלחה אדירה, ובגלל כל ההצלחה הזו, המפתחים החליטו להביא את המשחק אל המסך הגדול. אז מה חשבתי על גרסת המשחק שהגיעה ל-Xbox One? המשיכו לקרוא כדי לגלות…

הבעיה בהתאמת משחקי מובייל לקונסולה היא שכאשר המשחק נמצא על המכשיר הנייד, הוא יכול להיות מדהים ולהיחשב יצירת מופת, אך ברגע שהוא מגיע לטלוויזיה בסלון הוא הופך למשחק בינוני ומטה. זה בדיוק המקרה עם Doodle God, משחק המובייל המצליח שעבר התאמה ל-Xbox One וקיבל גם את התואר Ultimate Edition, מכיוון שהוא כולל בקונסולה את כל ההרחבות של המשחק.

אז כעיקרון, Doodle God Ultimate Edition הוא משחק פאזל שמאתגר את השחקן ליצור יקום שלם על ידי שילוב אלמנטים מוכרים על מנת ליצור חדשים. המשחק יכול להיות מתואר גם בתור משחק היגיון אבל נגיע לזה עוד רגע. המשחקיות של המשחק פשוטה למדי, רק לשלב פריט אחד מצד שמאל של המסך עם פריט אחד מהצד הימני ולקבל אלמנט חדש שיופיע ברשימת האלמנטים הניתנים לשילוב.

נתחיל עם מה שכן אהבתי במשחק:
תצוגה יפה – Doodle God היה מלכתחילה משחק יפה במובייל ולמרבה המזל, היופי והחן שבו עברו גם אל המסך הגדול. הגרפיקה בהירה ויפה מאוד ותפריטי המגע שהיו במובייל עברו הסבה נהדרת לקונסולה והשליטה מרגישה נהדרת. ברגע שמגלים אלמנט כלשהו, הוא מופיע בגלובוס של המשחק (אם התגלה דשא אז מופיע אחו) וזו גם כן תוספת נחמדה מאוד.

וכמובן, הנה מה שלא אהבתי:
משחק היגיון לא כמו שאנו אוהבים או רוצים – יצירת אלמנטים מתחילה כמלאכה פשוטה: שילוב של אדמה ואש יוצר לבה, שילוב של לבה ואוויר יוצר אבן. למרות זאת, לאחר סיום השילובים הבסיסיים, זה רק מתדרדר. לאחר זמן מה, מצאתי את עצמי פשוט מחפש שילובים אקראיים מרוב תסכול וחוסר מציאת אלמנטים חדשים. כמובן שרמז זו לא אופציה מכיוון שכל רמז הכי קטן במשחק עולה כסף אמיתי, אז רוב האנשים פשוט יחפשו תשובות בדפדפן האינטרנט של הסמארטפון הקרוב, בו המשחק היה אמור להישאר. בנוסף, שילובים כמו פלנקטון + דג = לווייתן פשוט נראו לא הגיוניים. אני לא יודע איזה שיעור ביולוגיה מפתחי המשחק לקחו, אבל המדע עזב את הבניין חמש דקות לאחר תחילת המשחק.

בנוסף, מחוץ למצב המשחק הראשי, יש מספר משימות צדדיות ו-Quests כמו להציל נסיכה או לברוח מאי בודד. הם די מגניבים אבל בסופו של דבר הם כולם אותו הדבר בדיוק: חסרי כל היגיון או אסטרטגיה ובסוף כל אחד הרגשתי כמו ילד בן 3 שדופק קוביות משחק אחת בשנייה.

דבר נוסף שממש שיגע אותי הוא שהמשחק ייתן לכם להגיע לאותו אלמנט שוב עם שילוב אחר. לדוגמה, אם שילוב של לבה ואוויר יצר אבן וכבר חשבתם שיש לכם אבן ברשימת האלמנטים, גם כאשר תשלבו לבה ומים המשחק שוב יראה לכם את האנימציה של כדור הארץ עם היסוד כאילו שגיליתם אותו שוב בפעם הראשונה. ממש הייתי רוצה שפשוט לא יקרה כלום במקום שיהיו מספר שילובים לכל אלמנט. אבל אולי זה רק אני…

שורה תחתונה
בסופו של דבר, Doddle God הוא בין משחקי המובייל היותר מהנים שיש. בין אם אתם מחכים לאוטובוס או מחכים לחבר שמאחר לפגישה. אבל ברגע שלוקחים את המשחק הזה, מוסיפים לו המון תוכן צדדי משעמם ודומה, מעבירים אותו למסך הגדול של הסלון ומדביקים לו תג מחיר ממש לא הולם ($10 כמחיר התחלתי בנוסף לרכישות הפנימיות), הוא הופך לדבר לא כזה מהנה. יש משחקי אינדי יותר טובים שתוכלו לקנות במחיר של המשחק הזה אבל אם אתם רוצים נקודות achievements קלות, זה המקום.

במשפט אחד? מי שממש אהב את המשחק במובייל לא יאהב אותו בקונסולה, ומי שלא הכיר אותו עד היום ימות עליו בקונסולה.

Doodle God Ultimate Edition פותח ופורסם על ידי JoyBits עבור ה-Xbox One, ושוחרר ב-27 בינואר.