שמרנות עד כדי טעות – סיקור המשחק Dragon Quest XI

גישתו השמרנית של Dragon Quest XI לא מצליחה להחזיר לסדרה הוותיקה את כתר מלוכת משחקי התפקידים

אני מודה יש לי יחסים אהבה-שנאה עם Dragon Quest XI. לפעמים זה בגלל הנוסטלגיה, הסיפור כתוב בקפידה והעיצוב הייחודי שלו מזכיר לי נשכחות, אבל לפעמים אני פשוט שונא את השמרנות שלו, את הממשק הבעייתי שלו, את העיצוב חסר החדשנות ואת העובדה הפשוטה שהוא אף פעם לא מעיז לנסות משהו חדש. אין צל של ספק שמדובר במשחק מאוד מלוטש, אבל נראה שהמפתחים שיחקו אותה בטוח מדי הפעם וזה פשוט לא מספיק בשנת 2018.

בדרך כלל כשכותבים משהו על Dragon Quest מקובל לדבר על הפופולריות העצומה שיש לסדרה ביפן ועל חוסר הפופולריות שלה במערב (למעט ציבור קטן של חובבי אנימה ומשחקים יפניים). אחת הסיבות לכך היא העובדה שחלק גדול ממשחקי הסדרה לא יצאו כלל במערב והשאר הגיעו למערב כיותר משנה לאחר יציאתם ביפן (כולל המשחק הנוכחי). לפי דעתי יש סיבה נוספת לחוסר הפופלריות שלהם במערב, העובדה שמדובר באחת בסדרת משחקי תפקידים יפניים שמרנית באופן קיצוני, כולל מערכת קרב בתורות שלא עברה שינויים משמעותיים במשך שלושה עשורים. סדרת Dragon Quest למעשה יצרה את התבנית הבסיסית לכל משחקי התפקידים היפניים עד היום. המשחקים הראשונים בסדרה זכו לפופולריות במערב, אך בעוד סדרות כמו Final Fantasy עברו שינויים משמעותיים לאורך השנים ושמרו על הפופולריות שלהן במערב, סדרת Dragon Quest לא הצליחה לעשות זאת. בדיוק מהסיבה הזאת סביר להניח ששחקנים ותיקים יהנו מאוד מ-Dragon Quest XI, לשחקנים חדשים יהיה קשה להתחבר אליו.

אם חושבים על השמרנות של המשחק קצת יותר לעומק אפשר אפילו לטעון שמדובר בנסיגה מבחינת הסדרה. Dragon Quest IX, שיצא לקונסולת ה-DS במערב שנת 2010 הציג שינוי משמעותי ביחס למשחקים הקודמים ו-Dragon Quest X היה בכלל משחק תפקידים המוני שיצא רק ביפן ולא הגיע בכלל למערב. נראה כי המפתחים חזרו בכוונה למקורות תחת השפעת הנוסטלגיה ומתחת לכל המראה החדש והנוצץ של המשחק מסתתרת מערכת משחקיות שמרנית מאוד.Dragon Quest VIII, שהושק לקונסולת ה-PlayStation 4 במערב בשנת 2005, הוא המשחק שהכי דומה ל- Dragon Quest XI מבחינת המראה, העיצוב והמשחקיות ולכן אני אשתמש בו כנקודת השוואה למשחק הנוכחי. כמובן שמעבר של שני דורות של קונסולות תורם משמעותית לשיפור בגרפיקה, אך בהרבה מובנים המשחק החדש מיושן יותר מ-Dragon Quest VIII.

עולם המשחק הפסטורלי של Dragon Quest XI נראה מדהים, בזכות הגרפיקה המרשימה שמספק Unreal Engine 4 שבאמצעותו פותח המשחק והעיצוב האומנותי הצבועני שלו, שיגרום למשחקים כמו The Legend of Zelda: Breath of the Wild להיראות כמו Fallout בהשוואה אליו. למרבה הצער עולם המשחק לא באמת פתוח כפי שהמפתחים הבטיחו והמשחק כל פעם חוסם בפניכם אזורים שונים כשהסיבה הפופולרית ביותר היא בגלל התקדמות העלילה, מה שבאופן לא מפתיע מזכיר את כל משחקים התפקידים הישנים שעשו בדיוק את אותו הדבר. אנימציות התנועה של הדמויות ממש יפות והן נעות די בטבעיות בהשוואה למשחקי תפקידים אחרים. למרבה צער הבעות הפנים של הדמויות די מוגבלות והתאמת השפתיים לדיבוב לוקה בחסר. עיצוב של הדמויות והאויבים עשוי בצורה טובה, אבל גם הוא סובל משמרנות בין השאר מכיוון שמי שאחראי עליו היה Akira Toriyama, יוצר סדרת Dragon Ball, ומי שהיה אחראי לעיצוב הדמויות בכל אחד משחקי סדרת Dragon Quest. גם פסקול המשחק, שהולחן על ידי Koichi Sugiyama שהלחין את כל המשחקים בסדרה, סובל מעודף מסורתיות והוא מכיל נעימות טיפוסיות למשחקי תפקידים מהסוג הזה. אני נשבע לכם שקשה לי מאוד להבדיל בינו לבין זה של שאר המשחקים בסדרה. לעומת זאת עיצוב הסאונד עומד בשורה אחת עם זה של המשחקים הטובים ביותר, כל צליל שנובע מהסביבה נשמע טוב, למרות שהוא לפעמים נבלע בפסקול המשחק.

העלילה של המשחק היא די גנרית וחסרת כל משמעות, אתם משחקים בתור הגיבור הנבחר ואתם צריך להציל את הממלכה מידיו של אדון האופל. יש כמה טוויסטים בעלילה, אבל לא במפתיע הם די צפויים. באופן די לא צפוי הכתיבה במשחק היא די מקופדת, הדמויות כתובות לא רע וכך גם התסריט, שמכיל לא מעט בדיחות טובות. למרבה הצער גם הפעם הדמות הראשית לא פוצה את פיה במשך כל הסיפור. שאר הדמויות הן די סטריאוטיפיות למשחקי תפקידים יפניים, כולל קוסמת חזקה וגנב חד לשון אך טוב לב. הדיבוב עצמו איום ונורא, כאילו חברת Square Enix בחרה בכוח את כל המדובבים הכי גרועים בבריטניה. זאת כמובן לא הבעיה היחידה, בדומה למשחק Ni no Kuni II: Revenant Kingdom (שאת הסיקור שכתבתי עליו תוכלו לקרוא בקישור כאן), גם ב- Dragon Quest IX יש קטעים שבהן הדמות מדברת אבל אין דיבוב.

השמרנות של Dragon Quest XI ניכרת גם במשחקיות שלו, מדובר במשחק זחילת מבוכים קלאסי.במשחק יש עולם "פתוח" בו אתם מסתובבים נכנסים למבוך שקשור להתקדמות בעלילה, יש בו אזורים נוספים אותם תוכלו לחקור אותו ואתם תוגמלו על כך בהתאם. מערכת הקרב של המשחק היא ללא צל של ספק החלק הכי ארכאי בו, יש פה מערכת קרב יפנית קלאסית בתורות בלי שום תחכום. החלק היחידי שעוד קצת חדשני בה זו היכולת של הדמויות לזוז בחופשיות על פני שדה הקרב, לא שזה משנה משהו כי אתם עדיין צריכים לחכות בנימוס עד שיהיה תורכם לתקוף. נו טוב לפחות הקרבות לא אקראיים ואתם פוגשים את המפלצת בה תלחמו בעולם המשחק. בניגוד למשחקי תפקידים אחרים בהם יש צורך בתכנון והתאמה, ב- Dragon Quest XI לא נוספים חוקים חדשים למערכת הקרב והיא לא נעשת מורכבת יותר ככל שהמשחק מתקדם. אתם תוכלו לצלוח את רוב הקרבות על טייס אוטומטי, ללא כל צורך בחשיבה כלשהי. למרבה המזל המגוון הרחב של המפלצות ושל המתקפות שלהן, יוסיפו עוד כמה שעות לעניין שלכם במשחק. הצוות שלכם כאמור מורכב מדמויות טיפוסיות לכל משחק תפקידים יפני וזה תקף גם ברמת המשחקיות. לכל אחת מהדמויות במשחק יש עץ פיתוח עם יכול גנריות וצפויות. למרבה הצער אין מערכת מקצועות שתשמש את לדמות הראשית ואין התמחויות שישמשו את דמויות המשנה.

קשה לי מאוד לכתוב את הסיקור הזה בין היתר משום שאני יודע שחלק גדול מהדברים שהצגתי פה נוצרו כתוצאה מהחלטה מושכלת של המפתחים ליצור משחק שמטרתו לרצות את המעריצים המושבעים של סדרת Dragon Quest, כאלה שחושבים שהסדרה מושלמת ולא רוצה לשנות שום דבר. אך יש נקודה אחת שיש לתת עליה את הדעת והיא הבסיס לכל הסיקור הזה, החזרה של Dragon Quest XI עמוק יותר לתוך הבוידעם אחרי ההתקדמות של Dragon Quest IX (שלהזכירכם זכה להצלחה ביקורתית וכלכלית גם במערב וגם ביפן) היא מעשה מעוות למרות כל ההשקעה בגרפיקה ובעיצוב האומנותי.

אני סבור שעומק ההתקדמות שלכם במשחק תהיה ביחס ישיר להיכרות שלכם עם המשחקים הקודמים בסדרה. הדמויות החביבות, מגוון המפלצות והגרפיקה המדהימה יהיו רק הדובדבן שבקצפת בעבור מעריצי הסדרה, אבל בעבורי הם מייצגים את המדדים היחידים בהם המשחק השתפר יחסית לקודמיו. Dragon Quest XI הוא בהחלט לא משחק שמתאים לכולם אלא בעיקר למעריצי הסדרה ואני בטוח שהם יהנו ממנו.