גלקסיית המחשבים חדשות וביקורות משחקים, קולנוע, חומרה וטכנולוגיה
אניו מוריקונה, זוכה האוסקר שהביא לנו פסי קול בלתי נשכחים כמו "הטוב הרע והמכוער" ו"שמונת השנואים" מת בגיל 91
אניו מוריקונה נולד ב-1928 ברומא לאבא חצוצרן ואמא מעצבת טקסטיל. אחרי שאביו לימד אותו מוזיקה, לקרוא תווים ולנגן במספר כלים, הוא הצטרף בגיל 12 לאקדמיה למוזיקה לתוכנית בת 4 שנים שאותה השלים בחצי שנה בלבד. הוא קיבל תעודה בחצוצרנות וניצח במספר קונצרטים במהלך שנות הארבעים ועד אמצע שנות החמישים הוא כתב מספר גדול של יצירות והתחיל לחבר מנגינות לטלוויזיה, רדיו וקולנוע.
במהלך שנות השישים הוא חיבר את פסי הקול האגדיים של טרילוגיית הדולרים של סרג'ו לאונה- "בעבור חופן דולרים" (1964), "הצלפים" (1965) ו"הטוב, הרע והמכוער" (1966) עם רבים רואים את הפסקול של "הטוב, הרע והמכוער" כפס הקול הטוב ביותר בכל היסטוריית הקולנוע, עם מוזיקות בלתי נשכחות כמו The Good, the Bad and the Ugly, The Trio והמנגינה ש-Metallica תמיד אהבה לפתוח איתה את המופעים שלה The Ecstasy of Gold.
שיתוף הפעולה בין המפיק/הבמאי והמלחין המשיך לסרטים נוספים כמו "קוראים לי אף אחד", "היו זמנים במערב" וסרטו האחרון של לאונה "היו זמנים באמריקה". הוא הלחין גם מוזיקה לסרטי מערבוני ספגטי נוספים של הבמאי סרג'ו קורבוקי ולעשרות סרטים נוספים בז'אנר המערבונים לאורך כל שנות הששים והשבעים. לאורך השנים הוא כמובן הלחין עבור ז'אנרים אחרים תחת במאים איטלקים נוספים כמו מורו בולוגנני ואמן האימה דאריו ארג'נטו.
הוא המשיך בשנות השבעים והשמונים את הקריירה שלו בהוליווד עם סרטים כמו "חלונות" (1980), Red Sonja (1985) ו"הבלתי משוחדים" (1987). בשנות התשעים והאלפיים הוא לקח על עצמו פחות משימות, אחת מהן הייתה פס הקול של הסרט "המשימה: מאדים" (2000). למרות השפעתו על אינספור יוצרי סרטים ומלחינים, ומספר מועמדויות, אניו לא זכה אף פעם בפרס האוסקר, עד שאחד הבמאים המושפעים ביותר מהיצירות של המלחין קווינטון טרנטינו, שאפילו השתמש בחלקן לסרטי "להרוג את ביל" ו"חסין מוות", החליט להחזיר את מוריקונה מפרישה עבור שיר אחד בסרט "ג'אנגו ללא מעצורים" ולאחר מכן פס קול מלא עבור "שמונת השנואים", מה שהרוויח למלחין האגדי פרס אוסקר בגיל 87.
כעת, בגיל 91, הוא הלך לעולמו בבית החולים אחרי שסדק את עצם הירך שלו לפני מספר ימים. הוא השאיר מאחוריו אינספור מנגינות אייקוניות שנוגנו בסרטים, סדרות והופעות עוד היום, והיווה השפעה משמעותית על מאות יוצרי סרטים ומוזיקאים, ביניהם המלחין האנס זימר שאמר "הוא היה אייקון ויחיד במינו…המוזיקה שלו תמיד הייתה יוצאת מן הכלל ונעשתה עם עומק רגשי וחשיבה אינטילגנטית גדולה" והבמאי אדגר רייט שאמר "הוא יכול היה לקחת סרט ממוצע ולעשות אותו סרט חובה, להפוך סרט טוב לאומנות, וסרט נהדר לאגדי".
