המשחק של מילי – ביקורת לסרט אנולה הולמס

זוז הצידה שרלוק, יש בלשית חדשה בלונדון וקוראים לה אנולה הולמס

חברת נטפליקס ממשיכה להרחיב את ספריית הסרטים שלה עם סרטים חדשים ומעניינים, חלקם טובים כמו "סיפור נישואים" ו"יהלום לא מלוטש", וחלקם נוראים כמו "365 ימים" ו"אובססיה סודית", וכעת חברת נטפליקס החליטה לתת לכוכבת של סדרת הדגל שלה, "דברים מוזרים", לככב בסרט "אנולה הולמס". האם מילי בובי בראון מצליחה לעמוד במשימה? המשיכו לקרוא וגלו. 

הסרט פותח עם בראון מדברת אל הקהל כשהיא בדרכה לפגוש את שני אחיה ברכבת, שרלוק ומיינקרופט. אחרי הכרה אליה וחייה עם אמא שלמדה אותה בעצמה מגוון רחב של עיסוקים וכשרונות, אנחנו קופצים איתה לסיבה שאנחנו פה ולתעלומה, אמא שלה עזבה יום אחד בלי מילה. 

שני האחים שפוגשים את אנולה ברכבת מגולמים על ידי סם קלאפלין והנרי קאביל בתור מיינקרופט ושרלוק בהתאם. מיינקרופט קריר ולורד שרוצה הכל תחת שליטה, והוא זה שמשלם על חיי אנולה ואמא, ושרלוק הוא כמובן הבלש השרמנטי, קר הרוח והחכם שצמא לתעלומה חדשה. 

סכסוכים וחלוקות לגבי אמם והחינוך של אנולה מתחילים, מה שמוביל את הגיבורה שלנו לבריחה ללונדון כשהיא יוצאת לדרך למצוא את אמה. אז כמו ששרלוק (ובסרט זה גם אנולה) אוהב להגיד The Game is afoot. 

לא אכנס יותר מזה לעלילה, היות שזה סרט עם "הולמס" בשם, אז כמובן שיש תעלומה ומיסתורין, אז לא ארצה להרוס לכם. אבל התעלומה די מבדרת לאורך כל הסרט, אם כן, לא ממש מפוקסת והסרט קצת מאבד אותנו לקראת הסוף, ככה שאם קיוויתם לסיום מספק למה שהתחיל את הכל, אתם תתאכזבו. 

מה שכן, כל המסע לשם הוא נהדר ומבדר, עם דמויות מגוונות, פעלולים נהדרים, הומור חמוד ומילי בובי בראון גונבת כל סצנה על המסך. האישיות המתוקה שלה פשוט נהדרת, ולמרות שבסרט טיפה מגזימים עם הדיבור אל הקהל, היא פשוט מקסימה ובלתי צפויה שאנחנו לא יכולים שלא לרצות לראות אותה מצליחה, היא ללא ספק אחת השחקניות הצעירות הכריזמטיות שיש על המסך. 

שאר השחקנים גם עושים עבודה נהדרת על המסך, בעיקר משפחתה של אנולה- למרות תפקידה המצומצם הלנה בונהם קרטר נהדרת בתור אמא שלה, קלאפלין מצליח לגלם את הלורד הזחוח די טוב אפילו שהדמות מאוד מתרחקת ממיינקרופט של הספרים של ארתור קונן דויל, וקאביל כריזמטי כל כך על המסך והדמות שלו אפילו משתנה טיפה, שנשמח לקבל סרט ספין אוף מנטפליקס של קאביל בתור הבלש האהוב, אולי עיבוד לסיפור "הכלבים של בני בסקרוויל". 

עלילת הסרט כן הולכת בכיוון שנטפליקס (ו-Disney) הראתה חיבה רבה אליו בעבר וזה העצמה נשית. אבל פה, הנושא הוא כתוב בצורה די טובה ולא מרגיש דחוס סתם בלי התפתחות טובה של הסיפור. בנוסף, הסרט נותן לנו נשים חזקות בגלל מסען ואישיותן, ולא הקלישאה העצלנית של הן כל יכולות והגברים הם לא יוצלחים. הסרט מראה טוב מאוד שגם שרלוק וגם שותף צעיר למסע של אנולה, הם שניהם מאוד מוכשרים ואינטלגנטים, ובזמן שאנולה כן בעלת יכולות ואפילו לעיתים חכמה משניהם, היא לומדת להשתמש בכישוריה והיא מצליחה להתגבר על קשיים וסכנות לאורך הדרך באופן שהיא מכירה בעצמה ומהחינוך של אמא שלה, ובגלל זה אנחנו מריעים לה, בגלל שאנחנו מאמינים בה בדיוק כמו אמא שלה. 

באשר לדיוק ההיסטורי של התקופה, הסרט קצת לוקח ליברליות עם העניין, אבל בהתחשב שמדובר במשהו בדיוני ולא אירוע היסטורי כמו ב"מרי, מלכת הסקוטים", אני לא רואה בזה משהו בעייתי. להיפך, זה רק מוסיף לנו עוד שחקנים מבדרים אל המסך. 

הפקת הסרט עצמו היא מצוינת וברמה גבוהה כמו שאפשר לצפות מנטפליקס- הוא מצולם נהדר וערוך בקצב מהיר ומבדר, עם תפאורה מהממת ותלבושות יפות וצבעוניות, בעיקר עבור מילי בובי בראון שמראה לנו איך היא לאט לאט הופכת לאישה צעירה מלאת סטייל ונוכחות, ומראה שזה הסרט שלה.

סיכום 

אנולה הולמס אולי טיפה מתרחק מספרי המקור של ארתור קונן דויל וטיפה הולך לאיבוד לקראת סוף הסיפור, בעיקר עם איפה שהוא התחיל, אבל כל הדרך לשם היא נהדרת ומבדרת, וזה בעיקר תודות למילי בובי בראון שמנהיגה את הסרט ומראה את יכולת המשחק שלה, אין ספק שהיא כוכבת על.