אין כמו משפחה – ביקורת לסרט "כולם יודעים"

סרט הפתיחה של פסטיבל קאן "כולם יודעים" בכיכובם של פנולפה קרוז וחוויאר בארדם הגיע לישראל

פסטיבל קאן הוא ככל הנראה הפסטיבל החשוב ביותר בקהילת חובבי הסרטים הבינלאומית. פסטיבל הסרטים תמיד היווה הפלטפורמה לסרטים מחוץ לארצות הברית לקבל את תגובות המבקרים ולמשוך את תשומת הלב של הצופה הממוצע לצפייה בסרט עם יציאתו העתידית בקולנוע, כך שאפשר להבין איזה כבוד זה עבור "כולם יודעים" שזכה לפתוח את הפסטיבל האחרון, הגיע הזמן לראות אם הוא היה ראוי לכבוד זה.

"כולם יודעים" מתחיל עם הכוכבת שלנו פנולפה קרוז, שמגלמת את לאורה, אמא שנסעה לספרד מארגנטינה עם בנה ובתה בשביל חתונה של בת דודתה. הסרט מתחיל לאט, בצורה טובה, ואנחנו מכירים את כל קרובי המשפחה של לאורה ומכירים את פאקו (חוויאר בארדם), חבר של המשפחה שמנהל כרם מחוץ לעיירה. בתה של לאורה היא הרפתקנית שנכנסת לכל מיני צרות ואפילו מכירה נער בכפר שממש נדלק עליה.

החתונה מתנהלת כמתוכנן וכל הקהילה ומשפחתה של לאורה מתאחדים לחגוג בגינה של בני משפחתה, וישנה אחווה נהדרת וחברות אמיתית בין כולם ובעיקר בין פאקו והמשפחה, בגלל שהם מכירים שנים ובין פאקו ולאיירין פעם היה משהו. כל אווירת הסרט זורמת נהדר ואיירין בתה של לאורה לא מרגישה טוב אז אמא שלה משכיבה אותה לישון לצד אחיה הקטן בזמן שהחתונה ממשיכה אל תוך הלילה, ואז אנחנו מקבלים את האירוע הדרמתי שחיכינו שיקרה מאז תחילת הסרט, איירין נעלמת מחדרה וישנם גזרי עיתון על חטיפות במקום שבו ישנה. לאורה ביחד עם כל המשפחה מתחילים לדאוג ולחפש את הנערה הצעירה ואפילו שוקלים שזו מתיחה שלה ובסוף מקבלים הודעה שהיא נחטפה וישנה דרישה לכסף. בעקבות הודעה זו, כל המשפחה מזדעזעת ומנסה לעזור להחזיר את הילדה ואנחנו מקבלים לא מעט קונפליקטים ואפילו תעלומה סביב החטיפה עצמה.

משהו שממש אהבתי ב"כולם יודעים" זה איך אנחנו לומדים להכיר את העירייה ואת מהמשפחה מאוד מהר. הסרט בצורה מאוד נעימה מכניס אותנו לאווירת הכפר והסביבה שבה נבלה במשך רוב הסרט באמצעות פס קול נהדר וצילום מדויק ויפה. ההכרה שאנחנו מקבלים למשפחה ומצבם הנוכחי רק תורם להמשך הסרט כשאנחנו מגלים קצת על ההיסטוריה של המשפחה ופאקו, וחלק מאנשי המשפחה מראים את הפנים האמיתיות שלהם במהלך טרגדיה זו, וזה משהו שהרגיש לי מאוד מציאותי וכתוב טוב בסרט זה.

"כולם יודעים" מראה משהו מאוד אמיתי לגבי משפחות וחברים, שאם אנחנו במאורע שמח כמו חתונה, הכל מושלם, אין לאף אחד בעיות כלליות, אף אחד לא שומר טינה לאף אחד והכל שמח ובאווירה טובה, אבל כשהצרות מגיעות, החברים האמיתיים והסודות יוצאים ואנחנו מגלים קצת יותר הסטוריה. זו דרך נהדרת לחשוף עבורנו את הרקע של המשפחה ולאט לאט לאפשר לנו לנחש מה באמת קרה ומה הולך לקרות, וכל הסכסוכים של העלילה עלולים להתפס כאופרת סבון, אבל אלו ויכוחים וסכסוכים אמיתיים שמתחוללים וקורים בלא מעט משפחות, ואני בטוח שמספר צופים יזדהו עם הסכסוכים שמתרחשים על המסך, גם מהצד של פאקו וגם מהצד של שאר המשפחה, ככה שלא משנה מאיזו עמדה אתם באים, ככל הנראה תמצאו זיקה כלשהי לסיפור.

כל שחקני הסרט עושים עבודה מצוינת על המסך בתפקידים שלהם וכוכבי הסרט, פנולפה קרוז וחוויאר בארדם נותנים הופעה מרגשת שפשוט גורמת לי להאמין שהדמויות שהם מגלמים הן אמיתיות. בנוסף, הם גורמים לנו הצופים בקלות להתעניין במה שקורה סביבם ובמצבם, בעיקר אחרי חטיפת הילדה. שבחים גם לבמאי זוכה האוסקר אסגאר פרהאדי שמראה את יכולתיו מאחורי המצלמה עם הבימוי הנהדר שלו בסצנות עמוסות שחקנים של הסרט, תשומת הלב שלו לפרטים והאופן שהוא ביים את שני השחקנים הצעירים של הסרט, הילדים של דמותה של קרוז, בצורה מאוד ריאלית וטובה, הבמאי האיראני הנודע ממשיך להוכיח למה בידו 2 פרסי אוסקר.

סיכום

"כולם יודעים" הוא סיפור פשוט עם הרבה דרמה ומתח בליבו. כל השחקנים נותנים הופעה מצוינת והסרט מצליח לבלוע אתכם אל תוך החיים הקטנים של האנשים שעל המסך לפני שהוא מוציא אתכם מאיזון וחושף לאט לאט את כל השלדים שבארון בצורה מציאותית ונהדרת. "כולם יודעים" זכה לפתוח את פסטיבל קאן ובצדק.