הזדקנת! – סיקור המשחק Final Fantasy XII: The Zodiac Age

לסדרת Final Fantasy נוספו לאורך השנים הרבה מאוד משחקים, חלקם זכו לשבחים וחלקם שנויים במחלוקת. אחד המשחקים השנויים ביותר במחלוקת הוא Final Fantasy XII, מעריצים רבים לא ידעו כיצד לעכל את מערכת הקרב המוזרה ואת הסיפור המאוד פוליטי שבבסיס המשחק. Final Fantasy XII: The Zodiac Age הוא למעשה חידוש של גרסת International Zodiac Job System, מעין "גרסת במאי" למשחק המקורי שהושקה רק ביפן. הגרסה הזו מביא איתה שינויים למערכת המקצועות ופיתוח הדמות במשחק כך שגם לאנשים ששיחקו במשחק המקורי יש סיבה לשחק ב- Final Fantasy XII: The Zodiac Age.

העלילה במשחק היא טיפוסית למדי לסדרת Final Fantasy, למעט המימד הפוליטי שהיא מביאה איתה. הדמות הראשית במשחק היא יתום בשם ואן, במהלך המשחק המשחק הוא יפגוש דמויות כמו הפיראט בלת'ייר ופראן, והם יצאו למסע שכולל פריצה לבתי כלא ובסיסים צבאיים, חטיפת נסיכה, הצלת העולם והשכנת שלום. הבעיה היא שלמרות שהעקרונות שעומדים בבסיס העלילה פשוטים למדי, הוא איכשהו מצליח להפוך אותה העלילה ליותר מדי מסובכת. התוצאה היא  בנאלית ואזוטרית כך שהדמויות נבלעות בתוכה ולא יכול להיווצר קשר רגשי בינן לבין השחקן.

כשמגיעים לקרבות הראשונים במשחק קל לראות למה המפתחים בחברת Square Enix  לא השתמשו במערכת הקרב המוזרה של המשחק במשחקים נוספים בסדרה. בכל פעם תוכלו לשלוט רק בדמות אחת. כל פעולה שאחד מחברי הצוות שלכם יעשה גוררת תקופת צינון שבמהלכה הוא לא יכול לעשות כלום. בנוסף פיתוח הדמות בהחלט השתפר ביחס למשחק המקורי, הוא גם פשוט יותר וגם עמוק יותר, בהחלט מדובר בהישג משמעותי עבור צוות הפיתוח.

יש לכם אפשרות ליצור לכל אחד מחברי הצוות מעין מערכת בשם "Gambit" שיכולה לשלוט באילו פעולות חברי הצוות שלכם יעשו ובאיזה סדר הם יבצעו אותן. המערכת הזאת נראית קצת מסורבלת בהתחלה, אך בהמשך המשחק תתרגלו אליה. גם השחקן בו תשלטו יכול להשתמש במערכת הזאת, אבל זה יוצר מצב קצת ביזארי שבו המשחק משחק את עצמו. כל מה שאתם צריכים לעשות הוא להשתמש במערכת נכון, להיכנס לקרב והשאר כבר יקרה לבד. היתרון הגדול של The Zodiac Age ביחס למשחק המקורי הוא מצב חדש שמאפשר לכם לשלוט על מהירות הקרבות, כך שלא תצטרכו לבזבז זמן מיותר על טחינה כמו ברוב משחקי התפקידים היפניים. לטקיטה הזו יש כמובן חסרון משמעותי – אתם לא באמת משחקים במשחק. ההנאה היחידה שתפיקו מכך היא העובדה שתהיו גאים בעצמכם על שילובי הפעולות וההתקפות שהזנתם לתוך מערכת ה-"Gambit". אתם יכולים לכבות את המערכת ולא להשתמש בה, אבל למה שתעשו את זה. זה לא ישנה הרבה, גם ככה מדובר במשחק משעמם שהאתגר היחידי בו הוא כמות החיים האינסופית של חלק מהאויבים.

ברגע שמשחקים במשחק במהירות מוגברת בשילוב עם מערכת ה-"Gambit", הוא הופך להיות כמו סרט, שזה מה שנראה לי היוצרים של המשחק ניסו לעשות. כששיחקתי במשחק המקורי אי שם בשנת 2007 כל הדברים האלה לא כל כך הפריעו, הייתי ילד צעיר בן 13 עם הרבה יותר סבלנות. כשהמשחק משוחק ככה קל להבין איך המשחק הבא אחריו בסדרה, Final Fantasy XIII, היה כל גרוע.

הגרפיקה במשחק בהחלט עברה שדרוג משמעותי. המשחק נראה מצוין גם מבחינת הגרפיקה וגם מבחינת העיצוב. הדמויות נראות חדות יותר וכך גם סביבת המשחק. האזורים במשחק גדולים ומגוונים והם בהחלט עומדים בסטנדרטים של משחקי התפקידים העכשוויים. הבעיה עם הסביבות היא שהן לא מפורטות במיוחד והם מרגישות קצת ריקות. זמני הטעינה במשחק ארוכים במיוחד, אך הם מופיעים במרווחי זמן מספיק גדולים אחד מהשני כך שזה לא מפריע במיוחד. גולת הכותרת של המשחק היא כמובן הפסקול המצוין שלו שהוקלט מחדש לרגל הגרסה המחודשת. גם ברמה הטכנית מדובר בחידוש מעולה, הוא רץ חלק ובשעות המשחק הרבות שביליתי איתו לא נתקלתי בבעיות משמעותיות.

מעבר לכך יש דברים שבהחלט חבל שהמפתחים לא חידשו. היה נחמד עם הם היו מדבבים מחדש את המשחק, הדיבוב נלקח ישירות מהגרסה המקורית והוא נשמע ממש גרוע בהשוואה למשחקים כמו Final Fantasy XV.

זו בדיוק הבעיה במשחק הוא מרגיש כמו משחק זקן שנתקע בשנת 2007 ולא מתאים לסביבת המשחקים של שנת 2017. ספק גדול עם המשחק מצדיק השקעה של 40 דולר (במקרה הטוב, בארץ הוא עולה יותר) מצד שחקנים. בשורה התחתונה Final Fantasy XII: The Zodiac Age הוא משחק שמתאים בעיקר לחובבי המשחק המקורי. אם לא שיחקתם בו או שישחקתם בו ולא אהבתם אותו אין לכם מה לחפש פה.