תנו כבוד – סיקור המשחק For Honor

Ubisoft ידועה לרוב באהבה הבלתי ניתנת להכלה שלה למשחקי עולם פתוח, ועם המכניקה המסוימת שמסתירה חלקים מהמפה אלא אם תגיעו למקום מסוים ותלחצו על כפתור כלשהו. השנה, קיבלנו משחק חדש מהחברה הצרפתית, ולהפתעתנו הרבה, הוא לא משחק עולם פתוח – For Honor, אך האם המשחק הספציפי הזה יכול לשנות את הגישה שלנו אל החברה לגמרי, או שמדובר בעוד משחק ממוצע שקיבל קצת יותר מידי התלהבות תקשורתית? המשיכו לקרוא.

נתחיל קודם עם ההבטחה של המשחק – להכניס אותנו לעולם בו שלושת האומות ההיסטוריות הגדולות של האנושות, הלא הם האבירים, הויקינגים והסמוראים, נמצאים בתוך יבשת אחת גדולה. כמובן שמצב שכזה יגרום למלחמה, וב-For Honor מדובר במלחמת "כולם על כולם" ענקית לגבי מי ישלוט בשטח היבשת. את המלחמה הזאת תוכלו לחוות בשני מצבים עיקריים – ה-Multiplayer והקמפיין לשחקן יחיד.

הקמפיין והעלילה הראשית

נתחיל עם החלק שאולי רובכם לא מחכים לו. במצב זה, המשחק יציג לכם שלושה חלקים, כשכל חלק מלא בשש משימות המציגות חלק אחד של סיפור המלחמה. החלק הראשון יציג לכם את האבירים, בו האבירה Apolloyon תפסה את השליטה על ה-Blackstone Legion לאחר שרצחה את אויביה, שלחמו כדי להציל את אנשי Ashfeld. במהלך מסע הכבישה שלה לתפוס חלק נוסף מהליגיונות השונים ברחבי הממלכה הבריטית לכאורה, יד ימינו חסר השם של Hervis Daubeny, לורד שהפך לשכיר חרב, מצטרף ללגיונה.

כל משימות חלק זה של הסיפור מביאות אותנו לבסוף למשימה הראשונה של החלק השני, בו נשלוט על הוויקנגים, ודרך אותו תהליך נוכל להגיע לחלק השלישי, בו נשלוט על הסמוראים. משום שכל החלקים מתחברים יחדיו, לא אכביר במילים לגבי שני החלקים האחרים, אך משום שהרגשתי שהסיפור כל כך חסר משמעות למהלך המשחק שלי, פשוט דילגתי על הסצנות הסיפוריות כדי להגיע לאקשן. אין שום דבר שמושך אתכם להמשיך ולהקשיב לבלבולים הארוכים בשיחת האבירים/ויקינגים/סמוראים או מה שזה לא יהיה, כי קשה להקשר לאנשים שהדמות הרדודה שלהם רק מאפשרת להם להתפתח בכיוון התפתחות העלילה, ולהפוך ל"אבירים הכי טובים בממלכה".

את כל זה תצטרכו לעשות באחת ממספר רמות קושי שונות, שיקבעו את נקודות "ההתקדמות בסיפור" שיינתנו לכם. נקודות אלו יעלו אתכם לשלבים שונים במהלך המשחק שלכם, שיפתחו יכולות שונות, ואפשרויות התאמה אישית לדמויות מצב ה-Multiplayer.

אפשרות נחמדה שדווקא כן אהבתי בקמפיין לשחקן היחיד הייתה האפשרות לשחק עם חבריכם בכל אחת מהמשימות יחדיו, מבלי לפגוע בעלילה הראשית ובהתקדמות של שני השחקנים בסיפור הראשי.

בשבילי, מצב זה היה רק למקרים שבהם האינטרנט שלי הפסיק לעבוד, או שהשרתים של מצב ה-Multiplayer הפסיקו לעבוד.

ה-Multiplayer והמשחקיות

אם לא הבנתם למה עד עכשיו לא דיברתי על המשחקיות, אז זו הסיבה – אין בה שום דבר שמייחד אותה יותר מידי מהמשחקיות של מצב ה-Multiplayer (חוץ מחוסר האפשרות לבחור את הדמות שלכם, והאפשרות להשיג מספר יכולות שונות לכלל הדמויות), אבל זה לא אומר שהיא רעה.

אם לא הספקתם ללמוד מההתלהבות התקשורתית ש-For Honor הספיק לקבל גם מאיתנו, המשחק הוא משחק אקשן בו תוכלו לבחור להלחם בתור אחת מתוך אוסף של 12 דמויות שמתחלקות לשלושת הקבוצות השונות של המשחק. לכל קבוצה יש Vanguard, דמות המאוזנת היטב בין מהירות, הגנה והתקפה, Assassin, דמות מהירה במיוחד עם התקפה חלשה יחסית, Heavies, האיטיים ביותר מבין כל הסוגים, אך בעלי יכולת הגנה והתקפה חזקים במיוחד. לכל קבוצה יש גם את הדמות ההיברדית שלה, שמשלבת את שלושת הכשרונות השונים של שלושת סוגי הדמויות בדרך ייחודית, ומוסיפה יכולות מיוחדות שלא נמצאות באף סוג אחר.

עם דמויות אלה תשחקו נגד שחקנים שבחרו כמותכם דמות מתוך הרשימה, דרך מערכת מאוד מעניינת שנקראת "Art of Battle", שתופעל על ידי לחיצה ארוכה וקבועה על כפתור מסויים, כשאתם נתקלים באויב: בעזרת הסטיק הימני על הקונטרולר או העכבר של המחשב תבחרו באחד מתוך 3 כיווני התקפה/הגנה (ימינה, שמאלה ולמעלה) עם החרב שלכם. כל כיוון שתבחרו יתקיף כמובן את הדמות שמולכם בכיוון זה, אך במצב זה גם תהיו חשופים למתקפת האויב, שיכול להגיע מכל אחד משלושת הכיוונים. כדי לדעת מאיזה כיוון בדיוק מגיעה מתקפת האויב, תוכלו לראות את גלגל הכיוונים שמופיע לצד הדמות שלכם גם על גבי דמותו של האויב, כך שתוכלו לכוון בהתאם למתקפותיו והוא, בהתאם למתקפותיכם. בנוסף להגנה בעזרת גלגל הכיוונים תוכלו להתחמק בלחיצת כפתור, או לנטרל את הגנות האויב בלחיצה על כפתור שונה, כך שיהיה חשוף למתקפה אחת, או אפילו ללעוג לאויב שלכם בלחיצת כפתור שתפעיל אנימציה מיוחדת לכל דמות. כשתתקיפו תוכלו להתקיף בשתי תצורות שונות – מכה חזקה אך איטית, ומכה חלשה אך מהירה, יחסית לכל דמות והיכולות המיוחדות שלה.

כשלא תלחמו באנשים אחרים, כנראה תרוצו ברחבי המפה או שתדללו את מספרי "הניצבים" השונים של הקבוצה הנגדית. "ניצבים" אלו הם דמויות של חיילים הנשלטות על ידי מחשב, אותם תוכלו להרוג על ידי מכה קלה אחת קטנה, אך הם אלו שיעסיקו את האויב שלכם בזמן שאתם מתגנבים מאחוריו.

כל זה אולי נשמע טיפה מסובך, אבל המשחק מצליח להציג ולגרום לנו להשתמש ב-Art of Battle בצורה כל כך פשוטה ונוחה שהופכת את המשחקיות לכיפית, בעיקר בגלל הייחודיות שלה.

לכל דמות גם תקבלו מספר אפשרויות התאמה אישית שונות במסך שונה לכל דמות, שם תוכלו להוסיף סמלים שונים בצבעים שונים, להחליף את הצבעים של התלבושת של הדמות שלכם בהתאם לצבעי הקבוצות השונות, להשתמש בחומרים שונים לשיריון של הדמות שלכם, לשנות את מין הדמות, ועוד המון אפשרויות מאוד מפורטות שמוסיפות המון להתחברות שלכם עם הדמות האהובה עליכם.

במצב ה-Multiplayer, תוכלו להשתמש בדמויות אלו באחד משישה מצבי משחק שונים:

• Dominion – מצב משחק בו שתי קבוצות של ארבעה שחקנים בכל אחת נלחמות על גבי שליטה בשלוש נקודות קבועות המפוזרות ברחבי המפה. הקבוצה המנצחת היא זו שתצליח להחזיק בנקודות למשך הזמן הארוך ביותר.
• Brawl – מצב משחק בו שתי קבוצות של שני שחקנים בכל אחת, כאשר כל קבוצה צריכה להרוג את כל השחקנים בקבוצה היריבה כדי לנצח.
• Duel – מצב משחק בו שני שחקנים מתמודדים אחד עד השני בקרב עד המוות.
• Skirmish – מצב משחק הדומה ל-Team Deathmatch, בו שתי קבוצות של ארבעה שחקנים נלחמות עד סוף המשחק, כשכל הריגה מהקבוצה השניה מוסיפה לניקוד של הקבוצה. הקבוצה המנצחת היא זו שצברה יותר נקודות בסוף המשחק.
• Elimination – מצב משחק בו שתי קבוצות של ארבעה שחקנים כל אחת נלחמת עד המוות. הקבוצה המנצחת היא היחידה שנשארו בה שחקנים בסוף המשחק.
• Blood Bath – מצב משחק בו שתי קבוצות של ארבעה שחקנים כל אחת נלחמת במצב דומה ל-Skirmish, אך עם טוויסט: כל היכולות של הדמויות זמינות כל הזמן מבלי לחכות, מצב ה-Revenge מושג תוך 25% מהזמן המקורי הצריך, הדמויות לא יכולות להתעייף, ולכל הגיבורים כמות חיים כפולה ממצבי המשחק הקודמים. הקבוצה המנצחת היא זו שהצליחה להרוג יותר שחקנים בתום 3 דקות.

לכל מצב תוכלו לראות תיאור מלא גם לפני כל משחק שתחלו, יחד עם אייקון קטן המודיע לכם כמה פעיל מצב המשחק הספציפי הזה. למרות האייקון, בכל מצבי המשחק תאלצו לסבול זמני המתנה ארוכים מאוד עד שתמצאו משחק, וכשכן תצליחו למצוא תאולצו לחכות לפחות דקה או שתיים עד שכל השחקנים יבחרו את הדמויות שלהן, ועד שהמשחק יחליט להטען.

בסופו של דבר, כל המצבים האלו כיפיים למדי, ולדעתי ששת המצבים הללו הם די והותר לחווית ה-Multiplayer, שיכולה להספיק לכם להרבה שעות טובות עם חברים, או עם סתם אנשים אקראיים.

אל כל חווית ה-Multiplayer מצטרף גם ה-Faction War, שהוא בעצם המשחק הגדול שמכיל את מצבי ה-Multiplayer – במסך הבחירה של מצבי המשחק מופיעה מפה גדולה, המכילה את האזורים של שלושת הקבוצות של המשחק. אזורים אלו נקבעים על פי חיילים המוצבים על ידי השחקנים במשחק, על גבי כל הפלטפורמות עליהן המשחק זמין, ששייכו עצמם כשהפעילו את המשחק לראשונה לאחת מהקבוצות. ה-Faction War מתפרס בכל "עונה" על גבי עשרה שבועות, כאשר כל סיבוב אורך שבועיים שלמים, כלומר, המשחק יגמר לאחר 5 סיבובים. לאחר כל משחק במצב ה-Multiplayer, תקבלו הזדמנות לשים את מספר החיילים שקיבלתם על קצוות האזורים ששיחקתם עליהם, אם זה על אדמת האויב או על אדמתכם, המופרדים על ידי אזורים קטנים שונים. כל שש שעות שדה הקרב יתעדכן ויחשב מי כבש איזה שטח, ותוכלו לראות את שדה הקרב החדש על המפה שלכם, ולהתנהג בהתאם.

ה-Faction War די יושב לו ברקע ברוב המשחק, והאינטרקציה היחידה שלכם איתו תהיה מאוד קטנה, אולי כמה דקות בשבוע, אבל זה עדיין מאוד מגניב לראות את המפה משתנה בהתאם ליכולות של שלושת הקבוצות.

הגרפיקה והפסקול

הגרפיקה במשחק עשויה בצורה מעולה. המודלים של הדמויות ושאר החיילים "הניצבים" פשוט מעולים ומלאים בהמון פרטים, מהשריטות על שיריון החייל שלכם ועד לשערות הבודדות של השחקן הויקינגי שמולכם, אפשר לראות שמדובר בהרבה השקעה. גם סביבת המשחק נראית נהדר, אם זה בשלג, בחול, בדשא או במבנים השונים, הכל נראה מפורט, נהדר, וכמובן באיכות גבוהה גם על הקונסולות.

הפסקול של המשחק לעומת זאת די שכיח, אבל היא לפחות מתאימה לתקופה עם שלל מנגינות ונעימות שנעשים באופי עתיק עם כלים אקוסטיים שונים. אני בטוח שתמצאו אולי נעימה אחת אהובה במשחק, וכמובן את מנגינת הפתיחה שתתנגן בתפריט הראשי ובכל פעם שתפתחו את המשחק.

השורה התחתונה

For Honor הוא לא משחק רע, ואפילו משחק מעולה, אבל כן הייתה פה איזו שהיא טעות בהפצצת המשחק בבאז תקשורתי מלא. אני בטוח שאלו מכם שדווקא לא ציפו למשחק יוכלו להנות ממנו מאוד, אם זה עם חברים או בלי חברים, אך אלו מכם שציפו בקוצר רוח למשחק כנראה יתאכזבו קצת מהמשחקיות שאולי לא עמדה בציפיות.