סוד כמוס – ביקורת לסרט "סודות בחברה"

האם "סודות בחברה" הוא סוד כמוס לפרה ולסוס או סוד שצריך להפיץ לכל מי ששומע? קראו את הביקורת המלאה שלי לסרט והחליטו בעצמכם.

"סודות בחברה", סרט הקומדיה שהוקרן בפסטיבל קאן נוחת ברפרטואר האיכותי של קולנוע לב. הוא עוסק באלכסנדר, מובטל שנאלץ לטפל בילדיו בזמן שאשתו עזבה אותו לחודשיים כשהם מוגדרים כפרודים. הוא מוצא עבודה בחברת הייטק באמצעות ידיד טוב שהוא רוכש לעצמו, אך על מנת לעבוד בה ולרצות את הבוסים הקשוחים שלו, הוא צריך להסתיר את העובדה שיש לו ילדים. בתור גבר מבוגר בחברה מודרנית וטכנולוגית הוא חולם להוכיח שהוא מסוגל, לעצמו ולאשתו. לצפייה בטריילר הסרט:

"סודות בחברה" מתחיל בצורה מאוד ברורה ומערכת היחסים בין הדמויות מסתעפת ומתבהרת. הסרט מתרכז באלכסנדר, ידידו ארצ'ימבולדו וסלווי שמתבלטת אחר כך בנוף הסרט. אומנם, הבעיה המרכזית שהדמויות מאוד פשוטות ולא מספיק בשרניות. הסיטואציות שקורות עם הדמויות כמו הקושי לפרנס, למצוא עבודה ולגדל ילדים מעוררות הזדהות.

במיוחד, מעניין לראות את התמקדות הסרט בדמות גברית, מבוגרת ומוזרה, אבל לאור דמויות ראשיות חסרות עניין, הסרט לא מממש את הפוטנציאל שלו. הדמות של סלווי יותר פלפלית אבל די בנאלית. היא קרה, שקועה בפיתוח הטכנולוגיה ולא מספיק מעניינת, למרות שהיא הכי מעניינת מכל הסרט כולו. לעומתה, דניס פודלידס, כוכב הסרט, לא הצליח להאיר.

ילדים זה שמחה

בנוסף, הדרישה לא להביא ילדים לעבודה גוררת בפן החיובי סצינות משעשעות שבהן ההומור לא מאומץ, אך בשל הציווי לא להביא ילדים לעבודה ציפיתי שיהיו דרישות נוספות תובעניות הרבה יותר ולא היו בכלל. הסרט שם דגש על הניסיון לגדל ילדים אך אין מסר מיוחד שאני הרגשתי שהסרט רוצה להעביר, חוץ ממעט צחוק ואופטימיות.

אפשר לומר שהוא מתאים לרוח התקופה ומצליח לשלב סיטואציות מעוררות הזדהות אבל מעבר לשרטוט תמונת מצב משפחתית שחיה במאה ה-21 והומור דל, אין בו מאפיינים ייחודים ומרשימים. כפי שציינתי, יחסי הכוחות בסרט ברורים אך מאוד קל לאבד בו ריכוז והוא מידרדר בהדרגה. הסוף בכלל אכזב אותי וגרם לי להבין שמדובר בסרט שפחות היה לי צורך לצפות בו. הייתי אומרת שהוא סרט קליל לצפייה אבל בהחלט גדוש בפגמים.

צוחק מי שצוחק אחרון

אין ספק שאנשים מבוגרים יותר יתחברו לסוג ההומור מאשר הצעירים, אבל בעיניי זה פשוט סרט מיותר ומשעמם. אין טוויסטים מעניינים בעלילה, דמויות צבעוניות או משהו ייחודי כסרט קומדיה. הסטנדרטים לסרט קומדיה בעיניי גבוהים פי כמה וכמה, והסוד הוא להתפרע עם הדמיון, לעצב את הדמויות בצורה משכנעת והכי חשוב לאזן בין הומור מטופש למתוחכם והבעיה שחלק נכבד מהסרט כלל הומור מטופש ומאולץ.

יש מספר קטעים משעשעים שמורכבים מחוש הומור לא מספק ולא מתייחסות לדמויות חסרות קווי האופי. למרות שבתור סרט קומדיה הוא לא מצחיק לטעמי, ההומור פשוט, לא מתוחכם ומרגיש מאולץ למצבים שהוא מספק. הרגשתי ממש כאילו היה מסומן לי איפה מצופה ממני לצחוק וגם שם לא הרגשתי צורך לצחוק.

באשר לעניינים הטכניים של הסרט, מעבר לעלילתו, אני חושבת שיותר מוזיקה תוסיף לסרט, כי למרות שהוא לא ארוך מדי הוא מרגיש שהוא נע ממש לאט. המוזיקה התבלטה יותר בהתחלה ואין ספק שמוזיקה שומרת על עירנות. עובדה שההתחלה הייתה יותר טובה מאמצע וסוף הסרט וכנראה שגם המוזיקה תרמה לכך.

לסיכום

זהו סרט מאכזב שבעיניי לא שווה צפייה. החסרונות עולים פי כמה וכמה על היתרונות. למרות איכות השחקנים ומעט הצחוקים, הדמויות לא מאפשרות להם לזרוח. בעיניי הסרט מופנה יותר לקהל המבוגר שמתקשה בטכנולוגיה, הורות ובעל סבלנות לסרטים בצרפתית, אך עדיין לא מצאתי את עצמי נהנת מהסרט ואף השתעממתי לאורכו. לא נורא אם הסרט "סודות בחברה" יישאר בתור סוד כמוס.