גלקסיית המחשבים חדשות וביקורות משחקים, קולנוע, חומרה וטכנולוגיה
מה שמסביב:
מחסני חשמל – החנות (אופק שילינגר):
באזור החנות היה מבחר רב של דברים לקנות החל ממחשבים וקונסולות וכלה באוזניות, שלטים, ציוד נוסף לגיימרים ואפילו משחקים. האזור היה ענק והמחירים בו לרוב המוצרים היו ממוצעים לשוק ולא הראו הטבה טובה. אך ישנם כמו המוצרים שכן נמכרו במחיר טוב כמו משחקים אקסקלוסיביים ל-Xbox One שעלו כ-170 לאחד, עכברים מסוימים ועוד. סך הכל האזור היווה הצלחה והיה שווה לקנות ואפילו רק להסתכל.
עמדת המנטוס – הממתקים (שי כסיף):
חברת מנטוס השתתפה גם היא באירוע. נציגי החברה הציבו עמדה צהובה במיוחד הכוללת מיני משאית יחד עם שולחן הוקי. המטרה היתה לנצח את אחד הנציגים המיומנים של התחנה וכך לזכות בפרסים חמודים, שאחד מהם היה שקית מלאה במנטוס פופינס שזה המוצר החדש שהחברה משיקה. אני חייבת לציין שהפופינס החדשים היו טעימים באופן מפתיע ושונים לגמרי מהמנטוס הרגיל, אך לעומתי, יש שיגידו שזה פשוט חיקוי של סקיטלס רק פחות חמוץ ויותר גדול. המנטוס פופינס באים בטעמים של אוכמניות, לימון, תפוז ותפוח עם מעט מאוד ג'לי בפנים, כך שתוכלו לצפות לטוויסט מעניין בכל לעיסה. בנוסף, היתה אפשרות לשחק משחק שבו צריך לקלוע מנטוסים לפה, לצלם זאת באפליקציה ולהירשם להגרלה שבה אולי תוכלו לזכות בכרטיסי טיסה להולנד!
עמדת ה-DJ – המוזיקה (שי כסיף):
הכנס היה מדהים, ואחד הדברים העיקריים שהפך אותו לכזה, חוץ מהמשחקים כמובן, היו המוזיקה שניגנו הדיג'יים המקסימים אשר התחלפו במהלך הכנס. אותם דיג'יים הם בוגרים או סטודנטים של מכללת BPM בתל אביב אשר בה לומדים ליצור מוזיקה – מקלאסי ועד מוזיקה אלקטרונית. בתחילת הלימודים עוברים ראיון אישי וכך בונים לעצמכם מסלול אישי לפי המוזיקה שאתם אוהבים וההעדפה האישית שלכם. המוזיקה היתה כל כך טובה שאין אחד שלא רקד, שר או צעק את המילים של השירים שהתנגנו. הדיג'יים בהחלט הרימו את האווירה והכניסו את כולנו למצב רוח טוב ואנרגטי.
דומינו'ס פיצה – האוכל (תומר בראשי):
בכנס Game In השנה היה מתחם דומינו'ס פיצה בחלק החיצוני של הכנס, שם מכרו משולשי פיצה ופחיות שתייה (במחירים קצת מוגזמים לדעתי בהתחשב בעובדה שהם היו ספק האוכל היחיד ברדיוס של 200 מטר) סך הכל הפיצה הייתה טעימה והשתייה הייתה קרה וזה מה שמשנה בסופו של דבר אחרי הליכה של שעות בין משחק למשחק. בנוסף, היה ליד הפיצריה הקטנה דשא מוצל, שולחנות וסוכה (לחבר'ה הדתיים שרצו לאכול), כך שגם תוכלו להנות מחוויה מרגיעה עם הפיצה הטעימה שלכם.
עמדת הרטרו- הזכרונות (תומר חסד):
גולת הכותרת של כנס Game In ובעצם הרעיון שעמד מאחוריו היה להציג משחקים חדשים ולהראות שהתעשייה הזאת בארץ עדיין חייה ונושמת, אולי עכשיו יותר מתמיד, אבל באמצע כל הבלאגן העתידני הזה של מכשירי ה-VR, מסכים קעורים ואוזניות עם סאונד שלא יביכו מערכות סאונד של בתי קולנוע, עמדה לה עמדת הרטרו שהביאה לנו לנו יותר מעשר קונסולות משנות השמונים ועד שנות האלפיים. בין כל הקונסולות אני זיהיתי את ה-Nintendo 64 שנחשבת לאחד הקונסולות הכי טובות שיצאו שהריצה את המשחק הנודע Mario Kart, כמה מכונות ארקייד שהריצו משחקים כמו Pac-man ומשחק המכות של ה-X-Men ואפילו Crash Bandicoot קפץ לביקור על קונסולות ה-PlayStation המקורית, היו גם קונסולות כמו ה-GameCube שהריצה את המשחק Super Smash Bros Melee, וגם את ה-Xbox המקורי שהריץ את Forza. הקונסולה הכי ישנה שם הייתה ה-Atari 2600 שהחזירה אותנו כמעט 30 שנים אחורה בזמן (אם לא יותר) והביאה לנו את ה-Space Invaders, איזה משחק נהדר זה היה. אז אפשר להגיד שדקל אסולין והחנות שלו Gaming Land, הביאו קונסולות אדירות וממש כיפיות והראו עוד צד של תעשיית הגיימינג בארץ.
עמדות 4DV- התחרות (רפאל יקותיאל):
ארגון 4DV השתתף גם הוא בכנס, כאשר הוא הפעיל עמדות משחק של Overwatch, Rocket League, Battlefield 1 ו-League of Legends, כאשר בעמדה של League of Legends התקיימו משחקי ראווה כמו המשחקים שהיו בין האלופות הנוכחיות והקודמות של האליפות הישראלית במשחק ונבחרת ישראל, משחק בין הצוות של 4DV לצוות של Logitech, משחק בין בנים לבנות ועוד משחקי ראווה נוספים עם רעיונות ממש מגניבים. בנוסף לכך, היו גם עמדות משחק חופשיות שבהן כולם יכלו לשחק, כולל שחקנים חדשים, שקיבלו עזרה מהצוות לגבי המשחק, שלמעשה עזרו להם להבין את הרעיון של המשחק, ואולי גם לגרום להם לשחק בו בעתיד.
הזירה של Game In- הפרסים (לידור כלפון):
הזירה של Game In היוותה את המרכז הגדול של התחרויות והטורנירים נושאי הפרסים של הכנס. בכל רבע של הכנס התרחשו מספר טורנירים ותחרויות שונים, ביניהם טורניר FIFA, טורניר Forza ותחרות קוספליים, כאשר בכולן זכו חמשת המקומות הראשונים בפרסים מדליקים מהנהלת הכנס. כל מי שהשתתף, אם זכה ואם לא, נהנה מהכנס ומהתחרות עצמה, אבל אנחנו בטוחים שמי שזכה נהנה כבר עכשיו מהפרסים שלו.
Virtual World – חווית ארקייד יוקרתית ב-VR (כתבת דעה של יונדב צבקר):
כשראיתי את התור ל- Virtual World אמרתי לעצמי שאין מצב שאני אבזבז את זמני על גימיק אבל כשהתור התקצר החלטתי להתנסות ומזל שנתתי להם צ'אנס.
בתחילת הכנס GameIn אחזתי בדעה ש-VR, משחקי מציאות מדומה לשני האנשים היחידים בארץ שלא יודעים במה מדובר, היא הגימיק התורני של עולם הגיימינג והוא הולך למות מהר מאוד. הבטתי בהתנשאות מעל כל אותם ההוי פולוי (כינוי גנאי מתנשא מיוונית י.צ.) העומדים בתור הארוך ביותר בכנס עבור חוויה של חמש דקות בדוכנים של Gaming World. למזלי הרב, לקראת סוף הכנס, כשרוב כתבי האתר כבר הלכו לרכבת שלהם, התור התקצר ונראה לי סביר עבור חוויה שכן סיקרנה אותי – גם אם באתי בראש ביקורתי.
המשחק ששיחקתי היה משחק יריות פשוט מאוד העונה לשם "AR-10", שלמען האמת אם היה מופיע בסטים ללא VR היה נחשב לכישלון או אפילו ניסיון רמאות. חלליות מופיעות מסביב השחקן/ית מכל הצדדים ועליו לירות עליהם באמצעות 2 אקדחים ולהתחמק מלייזרים באמצעות תזוזה פיזית. מהתיאור הזה אפשר להבין את הביקורת העיקרית על ה-VR: לא מדובר במשחקים שפותחו עבור פיתוח הטכנולוגיה. אין ספק שזה המקרה הכאן ולכן לא רציתי לבזבז שעות בהמתנה עבור 4 דקות של הדגמה. אבל אני חייב להודות שההדגמה הזו היתה כיפית מאוד ואומנם לקח לי כמעט שעה לסדר את המחשבות שלי בראש אבל הגעתי לבסוף למסקנה המתבקשת: משחקי VR יכולים וצריכים להיות הדור הבא של הארקייד ולמזלנו, זה בדיוק מה ש- Virtual World עושים.
כשהגיע תורי ליווה אותי אחד מהאחראים בדוכן והסביר לי איך להניח את משקפי ה-HTC VIVE כראוי ואז את חוקי המשחק הפשוטים' ואיך אני מתפעל את הבקרים שלי. המכשיר הזה יקר אבל עוד לפני שהנחתי את הצג על ראשי ורק החזקתי בבקרים היה מובן מאוד למה. מאוד נהניתי אבל לא ראיתי את עצמי מוציא סכום עתק על המכשיר. מה עוד שגם צריך מקום בבית עבור חלל המשחק. את הדירה הקטנה שלי חולקים חוץ ממני אשתי, הבן הקטן שלי וארבעה חתולים, ומכיוון שאף אחד מאיתנו לא הולך לעזוב בזמן הקרוב – ה-VIVE לא הולכת להיכנס. אבל עדיין, זה יהיה מבאס לחשוב שזו הפעם האחרונה שאני הולך לחוות את המשחק והמכשיר הזה. מזל שתמיד נוכל לקפוץ לנתניה ולשכור לנו חדר למשחק ביחיד או בקבוצה. בתור חובב ארקייד מושבע, אני גם מכיר את מה שהביא לעליית מכוני המשחקים האלו (וכמובן למה הם נפלו) וקשה שלא לראות את קווי הדמיון.
דבר ראשון, הארקייד הציעו חוויות שהגרסאות של הקונסולות הביתיות לא יכלו לעמוד בהם, על אחת כמה וכמה המחשבים האישיים (זוכרים שפעם הקונסולות היו יותר חזקות מה-PC, טירוף). המכשירים האלו היו יקרים והמכשיר היחידי שהציע את אותה חוויה בבית – ה-NeoGeo – עלה בערך פי שניים מהקונסולות המתחרות. עכשיו לרוב הילדים (והמבוגרים כמובן) לא היה את החמש מאות דולר עבור המכשיר אבל היה להם מלא מטבעות… אין לי כרגע כסף להוציא על מכשיר VR טוב, ואני לא הולך לזרוק גם מאה שקל על מכשיר רע או אפילו בינוני, אבל אני יכול להוציא אפילו 150 ש"ח על שעה קבועה מראש של משחק בתור חוויה ייחודית (המחיר לכל אדם יורד כבר כשמגיעים בתור זוג).
במיוחד בתקופה הזו, בה חדרי בריחה פורחים אין שום סיבה שלא נראה ארקייד VR צצים להם אבל בשביל זה צריך שמפתחי המשחקים לא ידמו בנפשם שה-VR הם ההמשך של הקונסולות הביתיות ושהם המקום לגיימינג "אמיתי", כלומר, משחקים עמוקים של 40 שעות ומעלה. ה-VR היא חוויה אחרת שעומדת בפני עצמה. גם משחקי ארקייד קלאסיים היו שונים בצורה מהותית ממשחקים ביתיים, הרי ככל שהמשחקים היו קשים יותר הרווח עלה כי השחקנים שילמו עוד ועוד על מנת להמשיך (ה-Pay 2 Win הראשון למען האמת) עד שהמשחקים היו ממש בלתי אפשריים אלא אם כן היו לכם מלא מטבעות. לא רק הטכנולוגיה משנה את האופי של המשחקים אלא גם התוכנית העסקית של כיצד מוכרים אותם. תוסיפו לכך את העובדה שעל פי הרבה עדויות אחרי מעל חצי שעה מתחילים לחטוף כאבי ראש או בחילה ותבינו שהמשחקים כאן חייבים להיות קצרים וחזקים. מה עוד המפתחים והיצרנים צריכים לעשות על מנת שנראה את ה-VR צומח? קודם כל מגוון, ישנם מלא משחקי יריות שונים אבל יש עוד זאנרים שצריכים להתפתח, למשל חוויות מבוססות נראטיב יכולות להצליח בפורמט הזה. הדבר האחרון ובעיני חשוב לא פחות הוא המשחק המשותף ויכולת הצפייה במשחקים. בזמן שעמדתי בתור לחוויה של Virtual World ראיתי את האחרים משחקים מה שמאוד עזר לי לא לבזבז את 4 הדקות שעמדו לרשותי. אחד הדברים הכי כיפים בארקייד היה לראות את השחקנים שכן מצליחים להתקדם למרות שהם הכניסו הרבה פחות מטבעות ממך. עוד יותר כיף היה לראות שני שחקנים אחד נגד השני. משחקי מכות הביאו הרבה קהל לארקייד, קהל שבסופו של דבר הוציא גם הוא כסף על משחקים. ברגע שנוכל לראות אחרים משחקים וזה יהיה מספיק מעניין, אז נוכל להיות בטוחים שלפחות לטווח הקצר ה-VR לא ילך לשום מקום.
זה מה שראינו בתמיכה השנה, אבל מה באמת "ראינו" בכנס? איך הכל נראה ומסתדר בביתן הגדול והענק הזה?
כתבה מעולה, הצלחתם לגרום למי שלא היה שם להבין איך זה הרגיש ולרצות להגיע לכנס הבא!
סיקור מושלם. תותחים.