גלקסיית המחשבים חדשות וביקורות משחקים, קולנוע, חומרה וטכנולוגיה
החורף הגיע, והלך, והמעריצים חלוקים בדעתם לגבי העונה האחרונה של הסדרה הכי גדולה שהייתה על מסכי הטלוויזיה.
אז מה היה פה בעצם? אני פה כדי לסכם לכם את הכיוון שהסדרה הלכה אליו בערוב ימיה (בלי ספוילרים לפרק האחרון).
הסדרה הייתה משב רוח מרענן מאז יציאתה- וחלק גדול מזה הגיע מחומר המקור: ספרי "שיר של אש ושל קרח" מאת ג'ורג' ר.ר. מרטין, אך ברגע ש"משחקי הכס" עקפה את הספרים והתחילה "להמציא את המשך העלילה" לבד- החלה הנפילה.
העונה השמינית של "משחקי הכס" הסתיימה אחרי 6 פרקים- העונה הכי קצרה בהיסטוריה שלה, והדבר ניכר.
בגלל שלא נשארו הרבה פרקים לסיום הסדרה- הכותבים דייוויד בניוף ו-ד.ב. וייס מיהרו וחתכו קווי עלילה בחצי, מיהרו אל קו הסיום וזירזו תהליכים והתפתחויות של הדמויות האהובות שלנו על מנת להביא אותנו אל קו הסיום.
הייתה מין תחושה שהם ידעו לאן הם רוצים להגיע, בלי מושג איך להגיע לשם.
ההזדרזות הזו אל קו הסיום הגיעה במחיר כבד- הידרדרות וירידה משמעותית ברמת הכתיבה, יציאה ממצבים בלתי אפשריים בגלל נוחות וצרכים עלילתיים, וחוסר עקביות נוראי בסדרה שהעולם בה היה מעניין לפעמים יותר מהדמויות שאת סיפורן באנו לשמוע.
יש סיבה שאחרי כל פרק, צצו ממים שונים ברחבי האינטרנט שיורדים על רמת הכתיבה של הכותבים, משווים אותה לרמתו של מרטין או אפילו לתיאוריות המעריצים הרבות שמסתובבות ברשת- והם לא יצאו טוב מההשוואה הזו.
בעוד המעריצים הפכו בראשם את הנבואה על "אזור-אהאי", הנסיך שהובטח/ נסיכה שהובטחה, שיצילו את ווסטרוז מהחורף הארוך, ניסו להתאים את התואר לכל אחת מהדמויות עד שאפילו ג'ורה מורמונט היה מועמד לתואר- היוצרים השליכו את כל הנבואות מהחלון- ועשו מה שהם רצו כדי להביא לנו סדרה שנראית מצוין אמנם, אבל כתובה הרבה פחות טוב ממה שלמדנו לצפות.
הבעיה העיקרית בסדרה נראתה בצורתה החריפה ביותר בפרק 3- "הסטארק האחרון".
כן כן, אתם יודעים על מה אני מדבר- הפרק החשוך ביותר בתולדות "משחקי הכס", ולא במובן הרגשי.
טקטיקת המלחמה של דינאריז וג'ון סנואו נגד ההלכים הלבנים הייתה בגדר בדיחה שאפילו מצפייה ראשונה בפרק הייתה לא מובנת ואפילו מפגרת.
אז נכון שדינאריז לא ידועה כמצביאה צבאית מהוללת, אבל באמת כל היועצים שלה, כל הבלתי טמאים וכל אנשי הצפון והפראים- לאף אחד הטקטיקה הזו לא נראתה כמו הפסד כמעט ודאי?
מי חשב שהסתערות מחוץ לחומות העיר נגד צבא של אל-מתים הוא טקטיקה טובה, כשיש לכם חומה חזקה?
ומי חשב שזה רעיון טוב להחביא את כל מי שלא יודעים להילחם ולהגן את עצמם- בקריפטות, מוקפים בגופות?
ואז הקרב מגיע אל ווינטרפל עצמה- וגם פה הבעיות בכתיבה צצות פעם אחרי פעם.
למה בראן יושב ולא עושה כלום כל הקרב, ולמה הוא לא משתמש בכוחות שלו שיכולים לעזור לא מעט בקרב מטורף כזה? איך סאם שרד גל אחרי גל של הלכים לבנים שתוקפים אותו? מאיפה אריה הגיעה אל מלך הלילה? איך אחרי שכל האש של הדות'ראקים כבתה בהסתערות- פרק אחרי זה מגלים שחצי מהם שרדו?
למה אריה בכלל זו שהורגת את מלך הלילה? בשביל מה לבנות את היריבות שלו מול ג'ון לאורך כל הסדרה אם בסוף אריה תהיה זו שתפוצץ אותו לחתיכות בסכין מפלדה ואלריאנית?
משם מתחילה סחרחורת של בעיות תסריט שאם היה לנו חומר מקור להסתמך עליו- כנראה שלא היו מגיעות.
איך פרק אחד יורון גרייג'וי מצליח לשפד 3 חניתות על ראיגל עם "עקרב" אחד ומפספס את דרוגון, אבל צי ספינות וחומות מבוצרות מלאות ב"עקרבים"- לא פוגעות בדרוגון? איך כאשר וסיריון נושף אש לעבר ג'ון בקרב על ווינטרפל- סלע אחד מגן עליו, ובקרב על מעלה המלך החומה מתפוצצת לחתיכות נגד נשימתו של דרוגון?
ואם כבר מדברים על הקרב במעלה מלך- שם בכלל כולם חטפו ג'ננה:
דינאריז- למרות ההתעקשות שלה לאורך כל העונות להגן על אזרחים חפים מפשע ולהמנע משפיכות דמים מיותרת על מנת למלוך בחמלה, אותה דינאריז שכלאה את הדרקונים שלה אחרי שהם שרפו ילד אחד- מתחילה במסע הרג ושורפת חצי ממעלה מלך- אחרי שהעיר נכנעה כניעה מלאה!
ג'יימי- הו ג'יימי, כל התפתחות הדמות שלו לאורך הסדרה, כל השינוי, ההתרחקות שלו מסרסיי, שמירת הקו המצפוני שלו, הגאולה שלו- הכל נזרק לפח, הוא חוזר לסרסיי רק כדי למות בזרועותיה תחת ההריסות של המבצר האדום.
אריה עושה את כל הדרך אל מעלה המלך יחד עם סנדור קלגיין, כדי להשלים את השם האחרון ברשימה שלה- סרסיי, רק כדי שבשיחה קצרה קלגיין יוריד אותה מהרעיון והיא תסתובב בעיר כמו ילדה שהלכה לאיבוד בקניון.
אם זה מה שהכותבים תכננו לה- שהייתה מגיעה כבר עם ג'ון ודאני.
אפילו לא זכינו לראות אותה משתמשת שוב בכישורי החלפת הפנים שכל-כך מייחדות את ההכשרה שלה מול שאר הדמויות בסדרה.
כל הבנייה לאורך העונות האחרונות לגבי פלוגות הזהב וכל הכוח הצבאי האדיר שלהם- נמחקו בשנייה שבה דרוגון הגיע ואפילו לא נתנו פייט לצבא התשוש של דינאריז.
וסרסיי- הקשוחה המטורפת ושיכורת הכוח הכי גדולה שראינו אי פעם, זו שפעם פוצצה את הספט של ביילור (בית המשפט הדתי של הדרור העליון) על ההשפלה שהעביר אותה, אותה סרסיי הסתכלה מהחלון עם עיניים עצובות ובקושי הניפה אצבע נגד הצבא הצועד לקראתה עד שהחליטה לברוח למרתפים למות.
כל קו העלילה של בראן, ההצצות שלו לעבר, יכולות ההשתלטות שלו על בני אדם וחיות, היותו "העורב בעל 3 העיניים"- כמעט שלא באו לידי ביטוי בעונה הזו וקיבלנו תחושה שכל קו העלילה ננטש לחלוטין בעונה הזו.
האם הייתה אפשרות לתרץ מבחינה תסריטאית את כל הדברים האלה? כנראה שכן.
הבעיה היא שבסדרה כמו "משחקי הכס" שינויים כאלה קורים בתהליך איטי, אלו תהליכים ואנחנו רואים אותם מתפתחים לאורך זמן- אבל מפאת קוצר העונה הזו הכותבים זירזו הכל ודחסו לנו שינויים שהיו לוקחים חצי עונה, לפרק וחצי.
האם למרות כל השחיטה הלא כשרה שהבאתי פה, הסדרה עדיין טובה בעיניי?
כן, ללא ספק.
אחרי כל מה שעברנו עם הדמויות האלו, אחרי כל התהליכים שראינו נבנים במהלך העונות הראשונות, ואחרי כל המהפכים שחלו במעלה המלך- העונה האחרונה אולי לא כתובה מצוין, אבל הבימוי שלה מדהים- בצורה יוצאת דופן.
הקרבות, גם אם לא הגיוניים מבחינת הכתיבה- מצולמים ונראים מדהים, כל רעיון לא הגיוני של התסריטאים הגיע בצורה מושלמת ומדהימה, שבאמת הסכמתי "להחליק" על חלק מהטעויות בתסריט.
הקרב של האחים קלגיין למשל היה מדהים, כשנשארנו עליו (ולא חזרנו לאריה כל שנייה וחצי).
הקרב על ווינטרפל והלחימה במעלה המלך היו נראות נהדר, עם כל הבעיות בכתיבה.
תכניות טלוויזיה, בינהן גם "משחקי הכס", הגיעו במטרה לבדר אנשים, הם מוצר בידורי שבא לסחוף אותנו לעולם פנטזיה מטורף עם חוקים משלו, ותופעות שלא קיימות בעולם שלנו- דבר שהסדרה בשלמותה הצליחה לספק, כולל גם העונה האחרונה.
מי שבא בשביל העלילה הסבוכה, הפוליטיקה והסיפור האנושי מאחורי הדרקונים והמכשפות- התאכזב מהעונה האחרונה שהביאה לנו הרבה פחות תככים, הרבה פחות ריבים פוליטיים ודיאלוגים חכמים בין הדמויות, והשטחה של חלק מהדמויות היותר טובות של הסדרה.
מי שבא בשביל לראות דרקונים שורפים אנשים בחיים, רצח ברוטאלי וקרבות מטורפים עם דרקונים וזומבים- קיבל הרבה מזה וכנראה שלא התנגד לעונה האחרונה של "משחקי הכס".
אמנם הסידרה קצת איבדה את מקור הכוח שלה בעונה האחרונה, אבל היא עדיין מוצר בידורי מצוין, סדרה שכיף לראות אם מניחים בצד חלק מהבעיות, היא יפיפייה, והיא עדיין הביאה טוויסטים מטורפים שלא ציפיתם להם ורכבת הרים רגשית.
משחקי הכס- עונה 8
ציון סופי - 7
7
התחלתי- ולכן אסיים
אכזבה לאוהבי הפוליטיקה, מצוין לאוהבי האקשן, אבל עדיין הסדרה המושקעת ביותר בטלוויזיה
