דו, רה, איגון! – ביקורת לסרט "מכסחי השדים: החיים שאחרי"

הגיע הזמן, אחרי שנים על גבי שנים של המתנה, זה קורה- אש מהשמים, הים ונהרות רותחים, כלבים וחתולים חיים יחדיו, היסטריה המונית. אה, וסרט חדש של מכסחי השדים שנקרא "מכסחי השדים: החיים שאחרי"

סרטי המשך בהוליווד אפשר למצוא כמו פופקורן, כל רגע יצוץ אחד חדש ולא בטוח שהוא יהיה מהנה כמו אלו שבאו לפניו. זה היה הסיפור עם "מכסחי השדים 2" שסוג של מיחזר את הסיפור של הסרט הראשון האהוב אבל בצורה יותר ידידותית לילדים. למרות זאת, הכותר היווה הצלחה מטורפת עבור Colombia Pictures ורבים הניחו ואפילו ציפו שסרט שלישי יגיע בסופו של דבר לאקרנים.
ובכן, אחרי אינספור ספקולציות, עם דן אקרויד והרולד ראמיס מאשרים ומבטלים את הפרויקט בכל ראיון שני, נראה שלעולם לא נקבל "מכסחי השדים 3", בעיקר עם הסכסוך הבלתי פוסק בין ביל מארי וראמיס. אז רבים מאיתנו פשוט קיבלו את משחק הוידאו Ghostbusters: The Video Game כהסרט השלישי של הסדרה, בעיקר עם שובם של כל השחקנים לדובב את החבורה. אבל גם עם זה, הייתה עדיין תקווה שנקבל סרט שלישי אמיתי מהחבורה, זאת עד ליום מותו של התסריטאי והשחקן האהוב הרולד ראמיס, שחיסל כל סיכוי לסרט המשך.
לכן, זה די מתאים שהסרט החדש נקרא Ghostbusters: Afterlife ("מכסחי השדים: החיים שאחרי"). היות וכפי שראינו בטריילר, הוא בא להמשיך את הסיפור המת מזה 32 שנים ולהמשיך את המורשת של הרולד ראמיס אחרי מותו, עם ג'ייסון רייטמן, בנו של הבמאי המקורי, כעת בכסא הבמאי.

הסרט פותח עוצמתי מאוד, כמו שסרט של "מכסחי השדים" צריך לפתוח, עם תעלומה רוחנית. כפיל מעולה של הרולד ראמיס בתור איגון מבוגר בורח מאיזשהו כוח בלתי ידוע ומנסה לעצור אותו אחרי שלכד רוח באמצע שום מקום. אחרי סצנה מותחת עם צילום מעולה, אנחנו נשארים בתעלומה מסקרנת על איגון ספנגלר ומה הוא עשה שם, יותר מ-30 שנה אחרי אירועי הסרט הראשון. 

הסרט מיד קופץ לחבורה החדשה, בתו של ספנגלר, קיילי (קארי קון) ושני ילדיה, פיבי (מקנה גרייס) וטרבור (פין וולפהארד), כשהם מפונים מהבית שלהם ועוברים לעיירה הנידחת של איגון לבית שהוא הוריש להם. לאט, לאט, יותר ויותר דברים מוזרים מתחילים לקרות בבית ובעיירה, שסובלת מרעידות מוזרות כל רגע, כמו שחובב המדע גארי (פול ראד) מספר לנו, ובמרכז כל זה הר שהיה מכרה לשעבר עם השם שנדור בכניסה, חדשות רעות כמובן.

"מכסחי השדים: החיים שאחרי" אולי מתחיל טיפה לאט ומרגיש מזורז לקראת סופו, אבל אפשר להרגיש לאורך כל הדרך שיש בו הרבה לב וכשרון, בין אם זה במשחק הנהדר של השחקנים הצעירים, הסאונד המעולה (שממש מרעיד את אולם ה-IMAX), המחווה לסרט המקורי או האפקטים הממוחשבים שנראים כמעט פרקטים, כמו משהו מארון האביזרים של ריצ'ארד אדלונד. הסרט גם כולל מספר הופעות וליהוקים מפתיעים שללא ספק גרמו לי לגחך ואפילו טיפה לדמוע, וזה היה פשוט מהנה לשמוע את תגובות הקהל באותו הרגע, אז אל תפספסו את שתי סצנות הכתוביות בסוף הסרט.

הסאונד מעולה כמו שציינתי וכך גם הפסקול (בעיקר בסוף), אבל תכינו את עצמכם ללא מעט הבהלות (Jump Scares) במהלך הסרט, אפילו יותר מדי לטעמי. זה משהו שהיה בסרט המקורי אבל לא בכמות כזו ושם זה היה לרוב מטעמי קומדיה. מה שכן, הסרט באמת מצחיק עם הרבה בדיחות משעשעות מפול ראד ושאר השחקנים.

באשר לשחקנים, כולם עושים עבודה מאוד טובה עם דיאלוג מאוד מהנה. בתור מעריץ של פין וולפהארד מהמעורבות שלו במספר ערוצי יוטיוב ומ"דברים מוזרים", הייתי בטוח שהוא יהיה פוקוס הסרט, אבל רוב הפוקוס נוחת על מקנה גרייס שממש חביבה בתור חנונית מגושמת והיא ממש כובשת את המסך, בעיקר ביחד עם פול ראד שמשעשע כמו תמיד (אפילו שהוא עכשיו נחשב הגבר הסקסי ביותר בעולם). כמו כן, אהבתי שלמרות שהסרט בונה על הרבה מ"מכסחי השדים" המקורי, הוא מבין שבסופו של דבר, מה שעשה את הסרט מיוחד זה הדינמיקה בין הדמויות, ולמרות שהדינמיקה לא חזקה באותה מידה, הם עדיין מצליחים איכשהו לתת חלק מהתכונות המאופיינות של כל מכסח שדים לאחד הילדים וליצור דינמיקה מבדרת. וולפהארד הוא ונקמן של הסרט, פיבי היא איגון הגאון, פודקאסט (לוגאן קים) הוא ריי הנלהב ולאקי (סלסטה או'קונור) היא וינסטון עובד מעמד הביניים שנכנס לכל זה. הסרט לא אומר את זה במפורש, ואין ממש אינדיקציה חזקה לזה אבל זה סוג של הייחוס שאני עשיתי בסוף הסרט.

"מכסחי השדים: החיים שאחרי" לא מושלם מבחינת תסריט, כי במהלכו הוא כלל פה ושם קצת חוסר הגיון ועקביות על מנת להגיע לקליימקס המצופה ואפילו ישנה פגיעה קלה בסרט המקורי, כולל התעלמות טוטאלית מסרט ההמשך "מכסחי השדים 2", אבל הדרך לקליימקס והקליימקס עצמו כל כך מהנים ומלאים בנוסטלגיה ורגש שלא יהיה אכפת לכם. מדובר פה בסרט קטן יותר כמובן מהמקורי וכן, יש פה ניצול בוטה של הנוסטלגיה שלנו, אבל גם של כל מי שלקח חלק בסרט הזה ולכן אפשר להרגיש את הלב שהושקע בפרויקט, אפילו אם לעיתים הסרט סוחט ומותח את הנוסטלגיה יותר מדי שזה נהפך ל-Fan Service. 

אז אם אתם גדלתם (כמוני) על מכסחי השדים, "החיים שאחרי" הוא הסרט השלישי לו חיכיתם 32 שנים.

סיכום

"מכסחי השדים: החיים שאחרי" אולי מתבסס הרבה על הכותר לפניו, בוחר לשכוח את "מכסחי השדים 2", וכולל כמות משמעותית של Fan Service, אבל אפשר להרגיש שהושקע הרבה אהבה וחשיבות בסרט, בין אם זה בדמויות, האפקטים, הצילום והמשחק.

כשעושים סרט המשך כלשהו לכותר אהוב מהילדות שלנו, יש שתי דרכים לעשות זאת שיובילו לביקורת קשה ממעריצים- ניתוק גמור ואפילו בדיחה על חשבון הסרט המקורי כמו ב"מכסחות השדים" או מחזור טוטאלי של עלילת הסרט המקורי כמו שהיה עם "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר". לשמחתי הרבה, "מכסחי השדים: החיים שאחרי" הולך על הקו הדק שבין השניים ונוטה טיפה לכיוון השני, הוא לא לגמרי ממחזר הכל ולא לגמרי גם מתעלם מהמשכיות. הוא מספק בסופו של דבר חוויה נוסטלגית נהדרת שתספק כל מעריץ ותיק שחיכה לסרט השלישי המצופה ותשאיר אותו/ה עם חיוך על הפנים ועיניים דומעות.