סיקור משחק הקופסה Giggling

משחק הקופסה הישראלי Giggling נע בין משחק מסיבות מהנה לחוויה חינוכית. האספקט החינוכי לא פוגע במשחק אבל הוא מצמצם את קהל היעד

תמיד משמח אותי לראות משחקי מחשב או קופסה ישראלים על המדף. אין מה לעשות, כשאנחנו משחקים משחק כלשהו, אנחנו אף לא מתייחסים רק אל המשחקיות אלא גם לדברים מסביב. לפעמים זה תמה – הסיפור או הז'אנר של המשחק. לפעמים אלו החוויות האישיות שלנו, לפעמים זה סגנון אומנותי. במקרה של Giggling, מבית 'טכנולוגיה מקרבת', אי אפשר להפריד בין המשחק לבין האידאלים שעמדו מאחורי היצירה שלו, אבל בעיניי זה לא פוגע בחוויה. המשחק הוא מה שנקרא משחק מסיבות (מונח שתקף גם למשחקי מחשב וגם למשחקי קופסא), האלמנט התחרותי והאלמנט האסטרטגי לוקחים את המושב האחורי. במושב הנהג אפשר למצוא את החוויה החברתית של המשחק.

Giggling הוא משחק שרוצה לעודד ולפתח יכולות תקשורתיות וחברתיות אצל ילדים וגם להראות מודל חיובי של שימוש במכשירי סמארטפון בתור כלי ליצירת קשרים אנושיים, במקום מכשיר שמוביל לבידוד. אז איך המשחק הולך? הלוח מאוד פשוט, מלבד חור באמצע המכוון עבור מכשיר טלפון. מתקינים על המכשיר את האפליקציה של המשחק, בוחרים כמה שחקנים משחקים ושמים חפיסת הקלפים במיקום הייעודי. כל שחקן ושחקנית לוקחים 3 קלפים ראשוניים ובזאת סיימנו את ההכנות למשחק, אפשר אפילו ללמוד את החוקים הבסיסיים בתוך דקה שתיים. כל זה קורה בגלל שהמכשיר הסלולרי שלנו הופך להיות מנהל המשחק. כל שחקן זורק את הקוביות ומתקדם על הלוח על פיהן. כל משבצת מסומנת בפעילות שמופיעה באפליקציה, לחיצה על הסימון הנכון מראה לשחקנים מה הפעילות שיש לבצע בתור הנוכחי.

אז מה הפעילויות שהמשחק מבקש מאיתנו לקיים? יש משבצות עם חתול שחור שמסמל מזל רע (לדלג על תור, לוותר על קלפים), נער עם ידיים על העיניים אומר שעל השחקן להסתובב ולתת לשאר המתחרים לראות את הדמות שהפלאפון מציג וכשהוא חוזר עליו לנחש באיזו דמות מדובר. ציפור צהובה מסמלת מזל טוב ובעיקר עוד נקודות. מי שנוחת על האות G (שנראית כמו בלוגו של המשחק) צריך לשלוף קלף דמות ולקרוא את המשפט שהפלאפון מראה על פי התיאור, ועל שאר השחקנים לנחש מה הדמות אותה הוא משחק. המשבצת האחרונה היא 'קלף גירוד' שהשחקנים 'מגרדים' על המסך ומקבלים משימה או פרס. חלק מהנקודות נספרות על ידי המכשיר וחלק נשמרות בתור קלפים עם מספר הנקודות עליהם. משך המשחק נקבע מראש על ידי השחקנים באפליקציה, אבל ניתן לשנותו בכל שלב של המשחק ולהוסיף או להוריד דקות ממשך המשחק. בסוף המשחק, מזינים את מספר הנקודות מהקלפים והאפליקציה מחשבת ומכריזה מי ניצח.

בעצם, משחקים עד שרוצים להפסיק. אין חשיבות לכמה זמן או כמה סיבובים משחקים. אין אסטרטגיה שמובילה שחקנים מנוסים להרוויח יותר נקודות. התחרות עצמה היא רק התפאורה של המשחק עצמו – משחקי תפקידים קצרים ומהירים. משחקי תפקידים פשוטים כמו לשחק דמות שמחה/עצובה הם חשובים מאוד עבור ילדים. הם יכולים לעזור להרחיב את המנעד הרגשי, או לפחות את היכולת שלנו לבטא אותו. יש ילדים שמתקשים עם רגשות שונים ומשחקים כאלו יכולים להיות אימונים מוצלחים בנושא. מהבחינה הזו, Giggling עומד באותה שורה עם המוני משחקים שפתיים/רגשיים שאפשר למצוא, בין השאר, אצל קלינאיות וקלינאי תקשורת.

אז מה המקום של הפלאפון בכל המשחק הזה? כמו במשחקים אחרים, גם כאן, כמו במשחקים אחרים הכוללים אפליקציה בסלולר, המכשיר עצמו מנהל את המשחק ודואג למידה מסוימת של אקראיות. אבל, זה מרגיש שהאפליקציה רק חוסכת לנו ערימות שונות של קלפים שהיו יכולים להחליף אותה. אז קודם כל, אפשר לומר שזה עדיין שיפור באיכות החיים של השחקנים (עבור משפחות דתיות שלא יכולות לשחק עם פלאפון בשבתות יש חוקים ייעודיים למשחק ללא האפליקציה בחוברת ההוראות). בנוסף, כל הרעיון הוא להפוך את המכשיר לכלי חיובי שלוקח חלק באינטראקציות חברתיות בין השחקנים. אבל, אני הייתי רוצה שיוצרי המשחק ישתמשו ביכולות נוספות של המכשירים החכמים שלנו. כרגע, ממה שראיתי מניסיונות שלי, אין הבדל מהותי בין שליפת קלף מחפיסה מעורבבת לבין לחיצה על כפתור שבוחר אקראית עבורנו, מלבד הנוחות כמובן. הייתי רוצה לראות מערכת יותר מתוחכמת. הייתי רוצה להגדיר שחקנים ברמות שונות או גילאים שונים, שיקבלו גם משימות ששחקנים אחרים לא יכולים לקבל. שחקנים יכולים לכתוב משפטים עבור שחקנים אחרים, בין אם מדובר בכלל השחקנים או 'לכוון' על אחד מהשחקנים.

אני חייב להודות, שהייתי צריך לקבל הערה מהמפתחים שפספסתי פרט משמעותי בחוקי המשחק. כל שחקן צריך לשלוף 3 קלפים בתחילת המשחק ואני פשוט לא עשיתי את זה, אחרי קריאה ראשונה פשוט לא חזרתי בשום נקודה לחוברת ההוראות. הוראות המשחק קיימות באפליקציה בתור צילום של חוברת ההוראות. חבל שבנוסף, הסיבוב הראשון של המשחק לא משמש בתור Toturial דיגיטלי לאיך לשחק. אם האפליקציה כבר מובילה אותנו ומחליפה את החוברת, אז אפשר לתת עוד דחיפה קטנה ושהיא תוביל אותנו עד הסוף. כרגע, האפליקציה מתרגמת משחק קופסה סטנדרטי, אבל היא לא יצירה שנועדה מראש עבור מכשיר חכם ואנחנו מפסידים מכך. היופי הוא, שאת כל הדברים האלו, ועדכונים נוספים, אפשר לעשות בעדכון פשוט, יחסית, עבור האפליקציה ללא צורך לשינוי בחלקים הפיזיים של המשחק.

ואם כבר הגענו לחלקים הפיזיים של המשחק בואו נדבר עליהם. הקלפים עצמם מאוד צבעוניים, מאוד מגוונים ומראים ילדים וילדות בצבעים שונים – אני מקווה שמיותר להסביר למה זה חשוב במשחקי ילדים. רק חבל שה-'חיילים' במשחק, או Meeple לדוברי הז'אנר, הם כולם אותה הדמות עם רקע שונה. הייתי שמח אם כל ילד וילדה היו יכולים לבחור את הדמות איתה הם מזדהים בתחילת המשחק, מעבר לצבע האהוב עליהם. הלוח עצמו הוא מאוד צבעוני ונראה מבולגן אבל מסתיר בעצם לוח פשוט שלא שונה מבחינה מהותית מהלוח של מונופול. מה שכן יש כאן, הוא הרעיון הפשוט והמוצלח של ה'חור' בלוח עבור הפלאפון. הוא הופך את המכשיר לחלק בלתי נפרד מהלוח ולא אביזר חיצוני. Giggling לא נועד עבור קבוצות שחקנים שרגילים למשחקים מורכבים וגם לא כתחליף ל-Mario Party או דומיו. מדובר במשחק שנועד לילדים, או יותר נכון למשפחות. הוא כיפי, אבל חוזר על עצמו ובלי המטרות האידיאליסטיות שלו (פיתוח יכולות חברתיות ושילוב הפלאפון בחיים שלנו בצורה חיובית), הוא לא עומד בפני עצמו. אבל בשום שלב המבוגרים לא ירגישו שהם סתם סובלים עבור אותם הערכים. גם אם בתור גיימר של משחקי קופסה כבר שנים רבות יש כמה דברים שצרמו לי במשחק, יש לו מטרה ברורה והוא קולע אליה בקלות.