העכביש והדרקון – ביקורת לסרט "הנערה ברשת העכביש"

הסרט החדש בסדרת המילניום של סטיג לרסון הגיע, אבל ישנה בעיה אחת, זה לא בדיוק שלו. אז, זה הזמן לחזור לסיפורה של הנערה השוודית האהובה עלינו בעולם קצת שונה הפעם, לטובה או לרעה? את זה עוד נבדוק ב"הנערה ברשת העכביש".

2005, שנה שזכורה לנו בעיקר בזכות "ההתנתקות", הוריקן קתרינה ופיגועים, אבל לקוראים שבנינו, זכור זמן זה כהשנה שבה יצא הספר הראשון בסדרת- "מילניום", או בשמו הנפוץ יותר- "נערה עם קעקוע דרקון". הספר שהאיר את עיני העולם לאפילה הריאליסטית והמותחת של החיים הכביכול שקטים בשוודיה, ביחד עם אינטיליגנציה כתובה ברמה מאוד גבוהה. אני יכול להמשיך לדבר על הספר שעות, באמת, אבל התכנסנו לדבר על משהו אחר, משהו שלדעתי, יותר מדי אחר.

אחר ההצלחה הענקית של "נערה עם קעקוע דרקון", פורסמו עוד ספרים שהספיק לכתוב סטיג לרסון לפני מותו (לרסון נפטר ב-2004 וכתב את הטרילוגייה לפני אך לא פרסם אותה), הספרים אמנם לא זכו באותה הצלחה והאהבה של הראשון, אך הם שמרו על אופיו האפל והמיוחד שכמעט ולא ניתן לשחזרו. לצערנו, התגלה שלספר הרביעי, הצליח לרסון לכתוב רק חלקים מסוימים, ולהשלמת הספר נרתם למשימה- דיוויד לגרקרנץ. הספר שאותו השלים לגרקרנץ והספר החמישי אותו כתב לבד, קיבלו ביקורות בסך הכל ממוצעות, אך הבעיה הגדולה ביותר בספרים החדשים שאותה ראו כולם, היא איבוד הייחוד והשונות שכל כך איפיינו את הספרים הראשונים.

את אותו הדבר לצערי, אפשר להגיד על "הנערה ברשת העכביש", למרות שקיבלנו הרבה מתח ואפלה שקצת הזכירה את הסרטים (מצב שבו סלאנדר מחזיקה בבעל המכה וגורמת לו להיראות חסר אונים בפעם הראשונה בחייו), הסרט התדרדר לאקשן טיפוסי על גבול סרט גיבורי על.
מצבים שבהם עומדים חמושים מאומנים היטב ומכוונים למטרה אחת שזזה לא במהירות יוצאת דופן, מאבדים את כל חוש הכיוון שלהם ומחליטים לפגוע בכל מטרה חוץ מבמטרה האמתית. אני יכול לתת עוד דוגמאות אך העניין הובן, הריאליזם שכל כך בלט בספרים המקוריים של לרסן איבד את כל משקלו, ובמקום זה קיבלנו סיפור שממנו שבענו עוד מזמן.
בנוסף לטענות על דמותה ההירואית-מוקצנת של גברת ליסבת סלאנדר, ישנו חוסר המתח שאותו היה צריך לבנות ה-"מותחן", בהתחלה נודע לנו על רשת בשם "העכבישים", רשת שהרבה מפחדים אפילו להגות את שמה, ואז כשהמתח סביב זהות חברי הרשת ובכיריה מתחיל להיבנות ולהיבנות, במהרה נודע לנו כל המידע שהיינו צריכים וגם מי עומד מאחוריה. אני כמובן לא טוען שהסרט היה צריך לחקות את הטוויסט המפתיע שהיה בספר הראשון, אבל אני כן אומר שלדעתי את הנקודה שהחזיקה את הצופים במתח ובפחד מרשת "העכבישים" היה צריך לנצל בצורה הרבה יותר מיוחדת.

את נושא זה שמרתי לסוף כי הוא הנושא שהפריע לי יותר מהכל בסרט זה- מיכאל בלומקוויסט, צמד מילים שמייצג את כל הסדרה הזאת. כידוע וכמוזכר לעיל, לסדרת הספרים קוראים- "מילניום", אם אתם תוהים מאיפה השם, אז הוא מתוך שם של עיתון קטן שמטרתו לחשוף שחיתויות ופשעים שמייצגים חוסר צדק, לאחד מכותביו של העיתון (בכמה מהספרים הוא העורך הראשי) קוראים מיכאל בלומקוויסט. אדם זה לצד ליסבת סלאנדר הוא הגיבור הבלתי מעורר של הסדרה, הוא עיתונאי בעל חושים מחודדים שכמיהתו לצדק מצליחה להביא אותו למעשים שאף בלש רגיל לא יכול להגיע אליהם. הכימיה בין בלומקוויסט וסלאנדר היא מאוד חזקה ובעיקר מיוחדת, כאשר רואים איך הוא אחד האנשים היחידים שהצליחו לחדור לליבה, ובתחום הבלשי, הם איזנו אחד את השני והצליחו לפתור חידות שאף אחד מהם לבדו לא היה מצליח לפתור.
בגלל הסיבות האלה, אני מוצא את השימוש של בלומקוויסט בסרט אפילו מעליב.

תתעלמו מהעובדה שהוא יוצג לא יותר מסגנה של סלאנדר (ביחד עם עוד 3 דמויות), הוא לא תרם בשום דרך אפשרית לסלאנדר להצליח להגיע לאף פתרון, אם תחשבו על זה טוב- כל דבר שהוא הצליח למצוא לבדו (בערך שני דברים) היא מצאה לפני, לבדה. בעצם הדבר היחיד שבאמת הכעיס אותי, שמיכאל בלומקוויסט היה יכול לא להופיע בסרט, והעלילה לא הייתה נפגעת אפילו במקצת.

לסיכום, עם משחק בינוני ולא יוצא דופן במיוחד ועלילה לא מיוחדת, כנראה שהסרט לא יזכר בהיסטוריה כסרט גדול, אם בכלל יזכר. אל תבינו אותי לא נכון, הסרט הוא לא סרט רע, אבל לפי העבר שעומד מאחוריו והפוטנציאל שאליו יכל להגיע, לצערי "הנערה ברשת העכביש" לא עמד בציפיות.