גלקסיית המחשבים חדשות וביקורות משחקים, קולנוע, חומרה וטכנולוגיה
"טירת הזכוכית" הוא סרט מחברת Lionsgate שמספר את סיפור חייה של ג'נט וולס, מילדה לאישה בוגרת, עם משפחתה והוריה הלא קונבנציונלים
"טירת הזכוכית" הוא סרט אדפטציה לזכרונותיה הכתובים של ג'נט וולס, אותם פרסמה תחת ספר עם אותו השם. אבל האם הסרט מצליח לתפוס את הקסם, הרגש והדרמה שהפכו את הספר המקורי לרב מכר? המשיכו לקרוא וגלו.
הסרט מתחיל עם כוכבת הסרט, ברי לארסון (ג'נט וולס), כאשר היא חוזרת הביתה בארוחת ערב עסקית עם בן זוגה ואנחנו לומדים שהוריה הומלסים בניו יורק, בזמן שהיא גרה בדירה יוקרתית, מאורסת לצעיר מצליח וכותבת טור עיתון מאוד פופולרי. מיד אחרי אנחנו רואים את זכרונות ילדותה ומאוד מהר אנחנו מקבלים את ההרגשה שההורים שלה לא טיפלו בה באופן קונבנציונלי.
ג'נט, בגיל כמעט 10, מבשלת בכוחות עצמה ומטפלת באחותה הקטנה, שמוביל אותנו לרגע שאנחנו קולטים שההורים שלה לא מגוננים אותה, כאשר היא מבשלת בגלל שאמא שלה (נעמי ווטס) עסוקה מדי בציור מלהכין לה אוכל והיא נכוות מהאש בצורה קשה ומפונה לבית החולים. פה אנחנו לומדים שלא רק שהאופן בו מגדלים אותה הוריה הוא לא קונבנציונלי, אלא שההורים שלה עניים ומובטלים. במקום לקבל טיפול מלא, הוריה בורחים איתה מהבית חולים כי הם לא יכולים לממן את חשבון בית החולים והם מבלים לילה בטבע. זה הפוקוס של החלק הראשון של סרט, המצב של המשפחה ואיך הוא התדרדר עד כדי ניתוק שלה מהוריה.
בזמן שהחלק הראשון של הסרט נותן לנו את הרקע והסיבה לניתוק, הוא גם מספק לנו הבנה עמוקה יותר של אביה של ג'נט, רקס (אותו מגלם וודי הרלסון המוכשר). היחסים בין ג'נט ואביה הם הצמודים ביותר במשפחה והיא תמיד האמינה בו, ומה שהסרט עושה בצורה מצוינת זה לחשוף אותנו לאט לאט לעוד מהרקע שלו והעקרונות שלו. אנחנו מגלים שהוא אנטי ממשלתי, שהוא מלמד את הילדים שלו בלי עידון, שהוא שיכור כל הזמן ואפילו גנב אנוכי. אבל מה שהסרט עושה ממש טוב פה, זה שלא רק שהוא מרחיב את הטווח הרגשי וההתנהגותי של הדמות, אלא גם את העומק שלו. אנחנו לומדים למה הוא שיכור כל הזמן ולמה הוא לא עדין עם הילדים שלו, ובסוף הסרט אנחנו מקבלים את אחת הדמויות הכי אמיתיות ומורכבות שוודי הרלסון אי פעם גילם ואני אהיה מאוד מופתע אם לא יקבל מועמדות לאוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר.
ההתנהגות של אביה והתדרדרות המצב ביניהם הוא מה שבסוף מוביל לחלק השני של הסרט, שיותר מתרכז בהתפתחות של דמותה של ברי לארסון. ג'נט, שתמיד האמינה באביה לא משנה מה, מוותרת וכעת מאמינה בעצמה, אחיה ושתי אחיותיה, ומאמינה ביכולת שלהם לחסוך ולברוח מהבית כאשר יגיעו לבגרות. פה אנחנו מקבלים את הקישור בין העבר של המשפחה וההווה של הסרט, אנחנו מבינים איך היא הגיעה למצב מצליח כל כך.
אני מרגיש שאני חייב לציין שברי לארסון עושה עבודה מצוינת (כרגיל) בתור ג'נט- היא מביעה כל כך הרבה רגש, אפילו בלי לומר מילה. הדמות שלה מרגישה מורכבת ולמרות שראינו לא מעט פעמים את האישה שמתביישת בהורים שלה ומנסה להקים עולם משל עצמה, היא עדיין מצליחה להרגיש טרייה וייחודית. כמובן שלא כל הקרדיט הולך ללארסון בהתפתחות של דמותה, גם השחקניות הצעירות, אלה אנדרסון וצ'נדלר הד, עושות עבודה יוצא מן הכלל בתור ג'נט הצעירה- לא רק שצמד השחקניות נראות באופן מפתיע מאוד דומות לברי לרסון הבוגרת, אבל שתיהן מוכיחות שיש שחקנים קטינים מוכשרים בהוליווד (כמו שג'קוב טרמבלי הוכיח כששיחק לצד לארסון ב"חדר").
הדבר היחיד שאולי צופים מסוימים יראו בו כשלילי זה הסיפור- זה סיפור שראינו עשרות פעמים בסרטים אחרים והוא מאוד צפוי. אבל זה העניין, הסיפור הוא סיפור חיים. זה לא סרט שנועד להפתיע אותנו, זה לא סרט שנועד להביא לנו משהו ממש חדשני, זה סרט שנועד לתת לנו חתיכה מהחיים האמיתיים, לתת לנו סיפור אמיתי עם דמויות אמיתיות, הרבה דרמה ומשחק מדהים, ואת זה "טירת הזכוכית" מספק, יחד עם עבודת מצלמה נהדרת.
כל השחקנים עושים עבודה מצוינת, נעמי ווטס בתור האמא הטיפשה עושה עבודה מאוד טובה, מקס גרינפילד משחק טוב ומבדר בתור הבן זוג של ג'נט, ג'וש קאראס, שרה סנוק וברידג'ט לונדי-פיין משחקים טוב בתור אחיה ואחיותיה של ג'נט וכילדים השחקנים שמגלמים אותם עושים עבודה די טובה. אבל כמו שציינתי קודם, השניים שגונבים את ההצגה ובכלל לא מפתיעים אלו וודי הרלסון וברי לארסון בתור האב והבת, וזה מה שחשוב בגלל שזו מערכת היחסים המרכזית של הסרט.
סיכום
"טירת הזכוכית" הוא סרט דרמה נהדר שבא לתת קצת מהחיים. הסרט מצולם בצורה מצוינת שהרבה פעמים מצליחה לתפוס את היופי של ארצות הברית ורגעי הקסם של הילדות. אבל איפה שהסרט באמת מצטיין בו זה המשחק.
כל השחקנים עושים עבודה נהדרת, בעיקר השחקנים הצעירים שמציגים לנו את ג'נט ומשפחתה בתקופות שונות בחייה. אבל מי שבאמת גונבים את ההצגה אלו ברי לארסון ווודי הרלסון. שניהם נותנים בסרט זה הופעה בלתי נשכחת שתבטיח להם את מועמדותם לאוסקר בשנה הבאה.
"טירת הזכוכית" הוא סרט דרמה בלתי נשכח, שלמרות שיראה לכם מוכר וקלישאי, יצליח לעורר בכם רגש ועניין בזכות משחק ועבודת מצלמה מבריקים.
טירת הזכוכית
ציון סופי - 8.5
8.5
טוב מאוד
"טירת הזכוכית" הוא סיפור דרמה שיכול להראות צפוי ומוכר, אבל מצליח לשאוב אתכם לתוכו עם צילומים יפיפיים ומשחק מרשים. כל הקרדיט הולך לברי לארסון ווודי הרלסון, שמספקים לנו דמויות מורכבות ובלתי נשכחות.
