הפוך על הפוך – סיקור המשחק Gravity Rush 2

כאשר משחק יוצא והוא מצליח ומכניס כסף למפתחים, ישר חושבים על משחק ההמשך. משחק המשך אמור לקחת את כל מה שהיה טוב במשחק הראשון, לשמר אותו ולעבוד על מה שהיה פחות טוב במשחק, משחקים כגון Titanfall 2 ו-Mass Effect 2 מציגים את זה מצוין. למרות ששני הכותרים הראשון בשתי הסדרות היו יחסית טובים (Titanfall המקורי סבל מחוסר תוכן רציני ולכן הוסיפו עוד מאפיינים חדשים במשחק ההמשך), משחקי ההמשך שלהם שיפרו אותם והפכו אותם לטובים יותר. אז כן, ככה ציפיתי שיהיה גם במשחק Gravity Rush 2, מה באמת קרה? תמשיכו לקרוא ותגלו.

אם כבר דיברנו על פתירת בעיות במשחקי המשך אז אני אשתף אתכם בקצת מהבעיות שהיו לי עם המשחק המקורי ואחר כך, אני אסביר האם משחק ההמשך התעלה/לא התעלה על הבעיות האלו. בתור התחלה, אחת הבעיות של המשחק הראשון היה ה-Spam המוגזם שהייתה מערכת הקרבות. נכון, היו לכם המון סוגים של מתקפות כמו Drop Kick, Spiraling Claw והמתקפה האווירית ששכחתי את שמה (המתקפה שבה אתם מרחפים ואז "ננעלים" על אויב ומשתגרים אליו) אבל, בשורה התחתונה, כל המתקפות היו בעיקר לחיצות חוזרות ונשנות על מקש הריבוע. כשהגיע Gravity Rush 2 חשבתי לעצמי "אולי המפתחים יתעלו על עצמם ויעשו מערכת קרבות יותר מעניינת?". התשובה לזה היא כמובן הייתה לא. המתקפות היו אותן מתקפות, המקשים אותם מקשים וכל החוויה הייתה כמעט זהה.

ההיבט השני שמאוד הפריע לי במשחק הראשון היה חוסר החיות של המשחק. הדיאלוגים מסתכמים בבועות דיבור ובמילה אחת ביפנית בתחילת כל משפט, ולמרות שהעלילה הייתה ממש מעניינת וממש סוחפת, היא לא הוצגה בדרך שתחמיא לה. למעשה, ההיפך הוא הנכון. אז גם פה, Gravity Rush 2 לא שינה שום דבר, ולמרות שבסצנה הראשונה של המשחק יש קטע שנותן תקווה למשהו שונה, בשאר המשחק המכניקה נשארה זהה. שוב, למרות העלילה המעולה והדמות האהובה Kat, שהיא באמת אחת הפרוטגוניסטיות הכי טובות שראיתי, הדרך שבה העלילה מוצגת ממש פוגעת במשחק. וזה לא רק העציב אותי, זה ממש כאב לי שלא יכולתי לחוות את המשחק ואת העולם בצורה יותר טובה.

שתי פסקאות קשות, אני יודע. אבל למרות שאמרתי דברים שהופכים את המשחק בקלות ל"גרוע", ההיפך הוא הנכון. כן, יש לו דברים גרועים, שום משחק הוא לא מושלם וגם המשחק הראשון בסדרה היה כיף לא נורמלי לדעתי ולדעתם של הרבה אנשים. אמנם המשחק השאיר איתו כמה מהמגרעות שהיו למשחק הראשון, אבל הוא ממש לא משחק גרוע.

ועכשיו, נעבור לסיקור האמיתי של המשחק. Gravity Rush 2 מתרחש אחרי מקרה לא ממש מובן של סופת כוח משיכה, שמשכה את Syd ו-Kat, היישר ממקום מגוריהם, העיר המעופפת Hekseville ישר אל הספינה של Lisa, שבאותו זמן מחוברת לכפר הנקרא Banga. למעשה, מי שלא שיחק ב-Gravity Rush המקורי לא ממש יבין מה הרקע ולמה שני הגיבורים עפו אל הכפר הקטן. לדוגמה, בתחילת המשחק אתם לא תוכלו להשתמש בכוחות שלכם (מסיבות שלא אפרט) ואז ברגע שאתם יכולים להשתמש בהם שוב, כל מי שלא שיחק במשחק הראשון לא יבין למה, בניגוד למי ששיחק במשחק הראשון, שיבין מיד. העלילה במשחק, למרות שלא מוצגת בצורה הכי נכונה, היא עדיין ממש טובה ואתם ממש תרצו לוותר על המשימות הצדדיות וללכת ישר למשימות הראשיות רק בשביל לגלות מה קורה בהמשך, שזה לבדו אומר הרבה.

בשלב כלשהו במשחק, אחרי שכבר תגיעו לעיר המרכזית, אתם תתקלו במשימה ספציפית שבה אתם חושבים שאתם הולכים לחסל אנשים כלשהם. אבל מהר מאוד מתברר שהדברים הם לא כמו שהם נראים ושיש עוד עומק לכל הסיפור. אני חייב להגיד שהקטע הזה השאיר אותי בפה פעור וגרם לי להעריך מאוד את המפתחים. המשחק כל הזמן משדר אווירה של כיף ו-קלילות, ואז אתם נתקלים באיזה היבט עמוק שלא ציפיתם לו בכלל. זה ממש הדהים אותי.

גרפיקה. אחד הדברים הכי חשובים במשחקים. למרות שזה לא הדבר הכי חשוב אצלי, אין לי ספק שזה היבט מאוד משמעותי, ופה Gravity Rush 2 התעלה מעל המשחק המקורי בהרבה. המשחק המקורי היה ממש לא יפה מבחינה גרפית, כל האווירה הייתה צהובה/ירוקה בשבילי כעיוור צבעים, והעולם היה נראה מדכא ועצוב. משחק ההמשך מציג עיר הרבה יותר צבעונית, שמחה, מלאה, ובקיצור, פחות מדכאת. פה אני באמת הרגשתי שאני משחק במשחק שונה, כי מכל בחינה אחרת יכולתי לעבור בין המשחקים ולהרגיש שאני משחק אותו דבר (ועשיתי את זה, שני המשחקים היו מותקנים על המכשיר שלי באותו זמן). אז אפשר להגיד שמבחינה גרפית, Gravity Rush 2 מצטיין, הוא נותן לנו הרגשה הרבה יותר משמחת, הרבה יותר כיפית והרבה יותר מעניינת, ובאותו זמן מסיר את האווירה הדכאונית-משהו שהמשחק הראשון העביר.

הגביע הקדוש של המשחקים, מבחינתי לפחות, הוא הפסקול. הפסקול של Gravity Rush 2 שומר על הגוון הג'אזי שאפיין גם את המשחק הראשון, מה שמוסיף לאווירה השמחה של המשחק. למעשה, כבר במסך הטעינה, תתקלו במוזיקת ג'אז שמחה שתיתן לכם הרגשה אפית, בדיוק מה שאני מצפה מפסקול טוב. אבל גם אחר כך, כל שיר מרגיש שהשקיעו בו הרבה מחשבה והתאימו אותו בדיוק למקום שבו הוא מנוגן. מוזיקה קצבית לקרב, מוזיקה יותר שקטה אבל מדרבנת לזמן חשיבה וביצוע משימות וגם מוזיקת מסך הפתיחה שציינתי מקודם, כל שיר ושיר מרגיש מיוחד ואני ממש אהבתי את ההשקעה שניתנה.

עיצוב העולם גם פה הוא כמעט זהה למשחק הראשון. יש לכם "משימות" שבהם אתם יכולים לדבר עם אנשי העיר בשביל ללמוד עוד מידע, אתגרים כגון להרוג כמה שיותר אויבים בזמן מסוים או לאסוף כמה שיותר "יהלומים" לפני שנגמר הזמן. בנוסף לזה יש לכם את המשימות הראשיות שעליהן לא ארחיב בשביל לא לתת לכם ספויילרים. ועל גבי כל זה יש לכם מעין מצב Multiplayer חמוד, שהוא הדבר היחיד שנוסף למערכת העולם הפתוח. אז איך זה עובד? בעצם, מערכת ה-Multiplayer משלבת את האפשרות החדשה של לצלם תמונות, בכך שאתם מקבלים תמונה ששחקן אחר צילם, ובנקודה שהוא צילם ישנה תיבה אוצר המחזיקה יהלומים איתם תוכלו לעלות רמות. ברגע שאתם מוצאים את המיקום בו צולמה התמונה, אתם בעצמכם מצלמים תמונה של אותו מיקום שאחר כך תעבור לשחקן אחר שיחפש את התיבה וחוזר חלילה. למרות שזה מאפיין ממש מגניב שממש אהבתי, הוא קצת חוזר על עצמו ונמאס מהר.

שורה תחתונה

אז מה היה לנו ב-Gravity Rush 2? משחק שמאוד דומה, בעצם כמעט זהה, למשחק הראשון. המשחקיות זהה (R1 לרחף L1 לחזור למצב רגיל, ריבוע לתקיפה וכו' וכו'), פסקול מצוין שמשלב ג'אז שמח עם נגיעות רוק וקצת סלסה. העולם הפתוח נשאר בערך אותו דבר, עדיין יש לכם את האתגרים, את השיחות ואת המשימות הראשיות וכמובן, גרפיקה הרבה יותר טובה ומשחק שפשוט מדהים ויזואלית. אז במשפט אחד: Gravity Rush 2 הוא אותו דבר רק יפה יותר, ואם אהבתם את המשחק הקודם, אתם תעופו על המשחק הזה.