בואו נחגוג באחריות! – סיקור גרימסבי הסרט החדש של סשה ברון כהן

גרימסבי, הסרט החדש של הקומיקאי/שחקן/גאון/מועמד לאוסקר/פסיכופט סשה ברון כהן, ממשיך את קו ההתעוררות של סרטי הריגול מלאי האקשן והומור רק… מופרע יותר. בואו אני אגיד לכם למה.

נתחיל בזה שצחקתי! וואו כמה שאני צחקתי! כשכל פעם חשבתי שהנה הגיע הפיק, הופתעתי מחדש! זה מסכם מבחינתי את הסרט בשורה אחת, אבל עם נרחיב – נגלה שיש כל כך הרבה חלקים לפאזל ההזוי שבסופו של עניין הופכם לסרט גנוב במיוחד.

נתחיל בעלילה.
סוכן MI6 העונה לשם סבאסטיאן או סבו (מארק סטרונג), הוא המובחר שבמובחרים, סוג של ג'יימס בונד עם קרחת והרבה יותר אכזריות, שמגיע משכונת עוני מג'ויפת באנגליה העונה לשם גרימסבי. במהלך משימה סודית בה היה עליו למנוע ניסיון התנקשות ביו"ר עמותת הצדקה "תרופה לעולם" רונדה ג'ורג' (פנלופה קרוז) הוא פוגש את אחיו קארל "נובי" בוצ'ר (סשה ברון כהן) חוליגן כדורגל אנגלי שרק דבר אחד שחסר לו בחייו: אחיו הקטן, סבסטיאן (מארק סטרונג), אותו לא ראה מזה 28 שנה. הו איזה גורל…

נובי (Nobby) שנשאר לגדול בעיירה המג'ויפת, גידל משפחה לתפארת של 11 ילדים, ובעצם יחד עם כל העיר מציג לאורך כל הסרט את מיטב הסטיגמות הנמוכות ביותר על הבריטים החוליגנים או כמו שתוארו – האנשים ה"פשוטים והשיכורים שרק צופים בכדורגל HARDCORE, מתרבים, לא עובדים ומדליקים זיקוקים מתחת".
המפגש המשמח בין האחים מתחולל כאמור במהלך משימה סודית בה סבו לוקח חלק, ועל מנת להצליח בה ולהישאר בחיים הוא חובר לאחיו בלי יותר מדי ברירות. כמובן כל הדרך עד ה-HAPPY END העלילה תהיה מלאת עליות וירידות גם במשימה, גם ביחסים כאחים וגם כמדד של טירוף כללי והומור גס.

בתוך ה-83 דקות הללו שולבו מספר דברים שעבדו יחד באופן מושלם.

ריגול ואקשן- במאי הסרט Louis Leterrier לקח יחד עם סשה ברון כהן את הסרט למקומות חדשים שהפתיעו לא מעט ומכל כך הרבה סיבות, כך גם בנושא של סצינות האקשן שהיו עשויות מעולה וסיפקו גם את חובב האקשן המהיר שבי וגם את הגיימר שבי.
אם נשים בצד את כל המחלקה הקומית, יש לנו ביד סרט ריגול מהיר, חד וטוב.
מצד אחד עולם הריגול, העלילה עוסקת כמו בכל סרט ריגול בהשמדת העולם ע"י מישהו עם הצדקה עצמית. הדרך המשעשעת בה מועברת העלילה, שלא נופלת מעלילות בונד או Mission impossible אבל גם לא מחדשת יותר מדי, משלבת את כל מה שצריך להיות בסרטי ריגול – התחזות, פיתוי, חשיבה מהירה ועצבים מברזל. כמובן שכל אחד מהאלמנטים הללו נלקח לקצוות הביזאר ובדיקת גבולות. בתוך כל זה שולבו קטעי האקשן שהביאו חידוש ומרענן לעולם קטעי הלחימה שהורגלנו לראות בסרטי ריגול סטייל בונד, MI ובורן. הפעם אנחנו לא רק צופים במה שקורה "מהצד" אלא עוברים לנקודת המבט של השחקן ממש כמו במשחקי ה-FPS רק לא גרוע או מביך (כמו בסרט DOOM).

שורה תחתונה – סרט אקשן עם המון דברים חדשים, מפתיעים ומלהיבים.

כשם שלקחו "ברצינות" את נושא האקשן, כך גם (ורצוי) את נושא הקומדיה.
נתחיל בזה שהסרט לא מיועד לכולם, ההומור של סשה ברון כהן יכול להגיע לקיצוניות מפתיעה ואפילו למעט פוגענית. זהו הייתי חייב לומר זאת.
סשה ידוע בקיצוניות שלו, בלקחת דברים רחוק מבלי להתחשבן יותר מדי.

זה מתחיל בדיאלוגים השנונים והמצחקים בין הדמויות, שגם נטולי ההומור הקיצוניים ביותר (וישב לידי אחד כזה) יחנקו מצחוק עד חוסר אפשרות לנשום. בסוג כזה של סרטים זה דבר חשוב ואפילו קשה, זה מה שמאחד את שני החצאים העצומים הללו של קומדיה ופעולה, שאם זה לא ייעשה וישולב נכון – הסרט יהפוך לעבש מדי או צפוי מדי או מביך מדי.
אז לצד כל זה משולב גם ההומור החזותי והפיזי שכמו שאתם מכירים מ"בוראט" , "עלי ג'י" ושאר היצירות שלו, סשה לא עוצר לרגע במטרה להשיג את הפאנץ' הבדיחה. המון קטעים נלקחו פה למקומות שבכל פעם שחשבתי שזה השיא – זה המשיך הלאה ורחוק יותר. אני חייב לומר שבמקומות מסוימים בסרט הרגשתי שראיתי קטעים שבהתחלה היו דומים לקטעים בסרטים ובמקומות אחרים, רק שאז זה קיבל את התפנית וההגזמה המפתיעה והקיצונית שחיכינו לראות
ובנוסף, עד הסרט הזה, מי שהיה אצלי במקום הראשון והחזיק בתואר "הדפוק והחולני" היה טום גרין עם הסרט Freddy Got Fingered. סשה בעט אותו לאלפי עזאזלים.

שורה תחתונה – יש אנשים שלא יתחברו למה שהם יראו אבל מי שכן – יסיים את הסרט עם כאב בטן מרוב צחוק.

לסיכומו של עניין.

גרימסבי הוא סרט אקשן\קומי שממשיך את הקו הנפלא של סרטי הריגול הדור הבא אפילו אם לפעמים זה מתקרב מאוד לקו גבול הטעם הטוב. לצד סשה ומארק משחקים בין השאר רבל וילסון הקומיקאית הקורעת שמשחקת את אישתו של נובי, פנלופה קרוז, איילה פישר בתור המפעילה של סבסטיאן ואיאן מקשיין כמנהל בכיר ב-MI6. יחד הם כולם לוקחים את הסרט הזה שמשלב כל הרבה דברים למקומות חדשים, מצחיקים, בוטים ומפתיעים.