שובר קופות – איך ליצור סרט זומבים מוצלח?

היום בשובר קופות נדבר על איך ליצור סרט זומבים מצליח בז'אנר מוצף הסרטים

בשנת 1968 קיבלנו את אחד מתת הז'אנרים הפופולריים בסרטי האימה, "זומבים", ג'ורג' רומרו הגדיר את הז'אנר ועשה היסטוריה קולנועית עם "ליל המתים החיים" ולאחר מכן עם "שחר המתים" ו"יום המתים". הטרילוגיה המפורסמת של רומרו הגדירה מה הסטנדרטים של סרט זומבים מוצלח ופתחה את הדלת למאות סרטים בתת הז'אנר משנות ה-70 ועד היום.

בתור חובב קולנוע מושבע שטוחן סרטים מבוקר עד ערב, אני רוצה להשתמש במאפיינים של סרטיו של האגדה, ביחד עם הצלחות אחרונות בז'אנר, כדי לראות מה יוצרי סרטים צריכים, לדעתי, לעשות כדי להפיק סרט זומבים מוצלח מאשר סרט זומבים גנרי מספר 15678.

זה הכל סביב הדמויות

בואו נתחיל עם המרכיב המרכזי בכל סרט זומבים, הדמויות.

אם יש משהו ש"המתים המהלכים" לימד אותנו, זה שבסרט זומבים אנחנו צריכים שורדים שאשכרה אכפת לנו מהם, שאנחנו רוצים לראות אותם שורדים. זה לא שלראות את הזומבים הורגים זה לא כיף, אבל בסופו של דבר אנחנו צריכים חבר'ה טובים להצמד אליהם ולעודד עבורם, אחרת אתם מאבדים את הלב של הסרט והרבה מהמתח נעלם.

הדמויות יכולות להיות כייפיות ומצחיקות כמו "מת על המתים", "ברוכים הבאים לזומבילנד" ו"שובם של המתים החיים", או פשוט כתובות טוב ומתנהגות מגניב כמו ב"שחר המתים" ו"יום המתים".

זה נכון שבהרבה סרטי אימה אנחנו מעודדים עבור המפלצת שתנצח מאשר הדמויות כמו ג'ייסון, דרקולה והמפלצת של פרנקנשטיין, אבל לדמויות האלו היה אישיות ולב. זה נכון שהמפלצת של פרנקנשטיין, רוב הסיכויים, הייתה הבסיס עליו הגדירו את הזומבים, כפי שהרבה יוצרי סרטים ציינו בעבר, אבל אנחנו לא נעודד קהל ענק של זומבים בעיקר כשאין להם אישיות. ב"יום המתים" של רומרו סוג של קיבלנו את זה עם בוב, זומבי אותו המדען ניסה לביית, לכן הרגשנו שהוא מיוחד ורצינו לראות אותו מחסל את הרע שבסרט קולונל רודס (שמת באחת מהדרכים האייקוניות בז'אנר).

זה גם מרכיב מאוד משמעותי בסרט זומבים, תנו לנו מישהו שאנחנו שונאים ורוצים לראות נהרג על ידי הזומבים, זה יכול להיות דמות אחת או שתיים כמו דמותו של דניס הופר ב"ארץ המתים" או הארי קופר ב"ליל המתים חיים", שנוכל לשאוג משמחה שהזומבים מפרקים אותם לחתיכות.

בלי דמויות מעניינות ומבדרות לא יעניין אותנו הסרט, בעיקר אם הן משעממות וחסרות אישיות, אחרת הן פשוט יבלעו (משחק מילים לא מתוכנן) עם שאר הזומבים של הסרט ואף אחד לא רוצה לראות סרט באורך שעתיים עם גופות חיות משוטטות.

דם "אמיתי", לא במחשב

למרות שהגיבורים הם מרכיב חשוב בסרט זומבים, זה הדם והאלימות שהם המופע המרכזי של הסרט ואין כמו אפקט מושקע של הרג אלים על המסך.

בימינו, רוב האפקטים, למעט האיפור, נעשים דיגיטלית ואין שום דבר רע בשימוש באפקטים ממוחשבים, הם מאפשרים לבצע הרבה פעלולים שלא אפשריים במציאות והם חוסכים הרבה כסף ליוצרי הסרטים, אבל הרבה פעמים הם נראים זולים בטירוף ומוציאים אותנו מהסרט, גם סרטיו של רומרו אשמים בזה ("ארץ המתים" ו"יומן המתים").

דרך טובה לאזן את זה (חוץ משימוש באפקטי מחשב מושקעים) זה השימוש באפקטים פרקטים, זאת אומרת שימוש במודלים מתפרקים, איברים מזויפים, דם מלאכותי וכיסי פיצוץ דם. נכון שאפקטים כאלו הם יקרים יותר וגם כואבים יותר, אבל הם מעלים את הסרט רמה אחת גבוהה יותר באיכות ועל בטוח ימשכו את מעריצי ה-Hardcore שמעריכים אפקטים פרקטים.

עכשיו, אם אתם חושבים שאפקטים פרקטים הם מיושנים, רק תסתכלו על "אש נגד המתים" של אמן האימה סם ריימי, הסדרה משתמשת באפקטים ממוחשבים רק כשאי אפשר ליצור את האפקט במציאות ומשתמשת באפקטים פרקטים כמעט לאורך כל הסדרה וזה אדיר ורק מגביר את האלימות, הכל מרגיש אלים יותר ואמיתי יותר כשיש משהו שקורה מול המצלמה.

משנה מקום משנה מזל

תבחרו מקום חדש שעוד לא היינו בו.

כמובן שזו בקשה קשה, בעיקר עם סדרת "המתים המהלכים" שלקחה אותנו כמעט לכל מקום אפשרי, מכלא ועד חווה משעממת, אבל יוצרי סרטים צריכים למצוא מיקומים חדשים בהם נקבל את אימת הזומבים שלנו. מיקומים חדשים אומר מצבים חדשים עבור גיבורינו והריגות חדשות.

כולם רוצים לעשות סרט בקניון כמו "שחר המתים" או במתקן צבאי כמו ב"האויב שבפנים", אבל לפעמים לחשוב מחוץ לקופסא נותן לנו סצנות אקשן נהדרות, "שחר המתים" עשה את זה עם הקניון בזמנו (משהו שלא נעשה לפני כן) ו"ברוכים הבאים לזומבילנד" עשה את זה עם פארק שעשועים.

אז תמיד תנסו לקחת את הסיפור שלכם למקום חדש, פשוטו כמשמעו.

טוויסט יצירתי

לסיום, אי אפשר לשכוח את מרכיב הקסם, שהגדיר את הקריירה של מ. נייט שאמלאן (לטובה או לרעה) והיה תמיד מרכיב בסרטי אימה פופולרים, הטוויסט.

טוויסט העלילה יכול להציל או להרוג את הסרט, למשל "החייזרים חלשים מול מים, משהו שמכסה 70 אחוז מכדור הארץ" (מ"סיינס") = רע, "האמא הרצחנית היא בעצם הבן עם פיצול אישיות ("פסיכו") = טוב.

כמובן שהטוויסט צריך להיות חכם ומפתיע כמו הסיום של החידוש של "שחר המתים" והסיום המקורי של "אני אגדה", וזו דוגמא מצוינת, הטוויסט של "אני אגדה" (שהיה במקור בספר) היה מתאים לגמרי עם הסרט והיה שולח את הצופים הביתה עם הרגשה שהם ראו משהו מיוחד. במקום זה, הם קיבלו סרט הישרדות זומבים די נשכח שנגמר עם "יש! המין האנושי מנצח! אנחנו מדהימים!" שראינו די מספיק פעמים.

בסופו של יום, טוויסט טוב בסרט הופך אותו לבלתי נשכח, ואם יוצרי הסרט יכולים להפתיע את הצופים שלהם באיזושהי דרך במהלך הסרט, הם לא ישכחו את זה. מרכיב שלא ראינו בהרבה סרטי זומבים, משהו שתורם לטענה הקודמת שלי, לתת לצופים משהו חדש.

סיכום

אחרי שיצאו כמעט אלפי סרטי זומבים, יוצרי סרטים צריכים להתאמץ הרבה יותר בשביל להרשים את הקהל שראה סרטים בתת הז'אנר כבר ארבעים שנה, הנקודות שרשמתי פה לדעתי חיוניות בשביל לעשות זאת. אבל זו רק נקודת מבטי בתור צופה סרטים מושבע וחובב ז'אנר האימה, אשמח לשמוע את דעתכם בעניין.

אילו אלמנטים הייתם אתם מכניסים לסרטי ז'אנר הזומבים כדי שיהיו מוצלחים יותר? תרשמו לנו בתגובות.