שרלוק הולמס בתעלומת פשע נוספת-ביקורת סרט הולמס & ווטסון

לאחר החלפת השחקן הראשי ודחיית תאריך היציאה של הסרט "הולמס & ווטסון" פעמיים, האם שרלוק הולמס וד"ר ווטסון יצליחו למצוא את מקומם בסרט קומדיה?

כולנו מכירים את הבלש המפורסם שרלוק הולמס. הוא הוצג לראשונה על ידי סר ארתור קונאן דויל בשנת 1887. מאז דמויות הבלש הטוב בעולם ועוזרו הנאמן הפכו לקלסיקה וזכו לספרי המשך, סרטים וסדרות טלוויזיה רבות ושונות. במהלך הסרטים והסדרות של שרלוק הולמס, הוא הגיע למאה ה-21 בלונדון ("שרלוק"), בניו יורק ("אלמנטרי") ובטוקיו ("מיס שרלוק"). בנוסף הוא פתר פשעים גם במאה ה-22 ("שרלוק הולמס במאה ה-22") ואיך לא גם בתקופתו המקורית, סוף המאה ה-19 ("שרלוק הולמס"). לאחר כל העיבודים האלה נראה שכותב התסריט של הסרט החדש, אית'ן כהן חשב שמה שחסר לבלש המהולל זה חוש הומור ומיקם אותו בסרט קומדיה, "הולמס & ווטסון".

כשראיתי את הטריילר לסרט חשבתי לעצמי, זה הולך להיות סרט מרענן. בכל הסדרות והסרטים של שרלוק הולמס, הבלש מוצג כאיש רציני שמעצבן ומדהים בכל פעם מחדש את הסובבים אותו. אבל לא בסרט הזה. בהולמס & ווטסון, חשבתי, זה הולך להיות אחרת. שרלוק ועוזרו ווטסון הולכים להשתעשע ברחבי לונדון ולמצוא את ג'יימס מוריארטי לפני שירצח את המלכה.

באמת כמו שחשבתי הסרט מתחיל באופן מבטיח. חלק מתחילת הסרט הוא מפגשם הראשון של ד"ר ווטסון שמנסה לקפוץ מגג של בניין אל תוך גינתו של שרלוק. אמנם גם בו יוצרי הסרט לא טורחים להסביר לנו למה שרלוק מגדל קישו ענקי בגן ירק במקום לפתור פשעים, או למה ווטסון מנסה להתאבד, אבל הקטע מספק הסבר וסיפור רקע נחמד ליחסים המשונים של שרלוק הולמס וד"ר ווטסון, ובניגוד להרבה חלקים אחרים בסרט, הוא גם באמת מצחיק. מסיפור המפגש של השניים אנחנו קופצים אל משפטו של אויבו המושבע של הולמס, פרופסור ג'יימס מוריארטי. הרצינות של סצנת המשפט מול החזרות של הולמס לרגע ההתפרצות שלו למשפט ובחירת הכובעים המגוחכים מספקים לסרט אקספוזיציה נחמדה ומכניסים אותנו אל אווירת הסרט באופן נהדר.

משם הכל מדרדר. מיד לאחר הרצח בארמון המלכה העלילה מתקדמת באופן מבולגן ולא מובן, היו מספר פעמים בסרט שפשוט ישבתי ולא הבנתי איך הצמד הגיע לאן שהגיע ולמה הוא היה שם. יש הרגשה שכהן שילב מספר עלילות לא מקוריות, הוסיף להם הומור סלפסטיק, קצת אזכורים לתקופתנו ותגובות מגוחכות, ערבב, ומה שקיבלנו זה שרלוק הולמס ודוקטור ווטסון מתאהבים ברופאה ובחולת נפש שגודלה על ידי חתולי פרא, מנסים לפתור תעלומת רצח שהתרחש בזמן מסיבה בארמון המלכה ותוך כדי ווטסון מנסה להרוויח את מקומו כבלש שותף לצד הולמס.

במהלך הסרט וויל פארל (שרלוק) מצליח לגרום לך לפקפק ביכולותיו של הולמס. הוא די הורס את דמות הבלש הקלאסי שכולנו מכירים וגורם לך לחשוב עליו כעל איש משוגע ותו לא. זה לעתים יוצר קטעים מצחיקים ואי ודאות אמתית לגבי הצלחתו של הבלש לפענח את הפשע. מצד אחד זה שינוי מרענן לדמות הבלש הכל יכול שנמצאת בעיבודים אחרים של הסיפור, שם הולמס תמיד יצליח לפתור את התעלומה. אך מצד שני הרצינות והדייקנות של הולמס הם חלק בלתי נפרד מדמותו והשמטתם מורידה מערכו של הולמס, אותו רכש לאורך השנים.

אם נשים בצד את הדמות עצמה ונתייחס להומור, הרי זה בכל זאת סרט קומדיה, נמצא שהוא מטופש. למרות שהיו כמה בדיחות הגונות וקטעים מצחיקים, יש במהלך הסרט הרבה בדיחות ילדותיות ופשוט לא מצחיקות. חלק מהקטעים ה'מצחיקים' בסרט מסתמכים על תגובות שחוזרות על עצמן שוב ושוב, כי בפעם השלישית זה יצחיק אותנו יותר, או על תגובות הזויות ו/או מגעילות לסיטואציות מוזרות ובעיקר הרבה הומור סלפסטיק.

אמנם יש בסרט הרבה דברים טעוני שיפור אך הוא גם מצליח בתחומים מסוימים. למשל התחפושות והתפאורה היו מצוינות. הם הכניסו אותי לאווירת הסרט, ואילולי הם ואיזו בדיחה מדי פעם על נורמות מיושנות מהמאה ה-19, היה אפשר בקלות לשכוח שהסרט ממוקם ב-1880. עוד דבר שהסרט הצליח לעשות, זה להסיח את דעתי מהרשע האמתי. חלק מאוד משמעותי מסיפורי תעלומה הוא הרגע בו הבלש מגלה לנו מי הרוצח. הרבה סרטים גורמים לצופה לחשוד באדם הנכון לאורך כל הסרט ופשוט הורסים את הרגע בו הוא מתגלה. הולמס & ווטסון לא היה אחד מאותם סרטים. אחד הדברים שהעלילה מצטיינת בו הוא לגרום לנו לחשוד ברשע האמתי רק לרגע ואז לשכוח ממנו לגמרי ולחשוד בחשוד חדש.

דבר נוסף שהסרט הצטיין בו, הוא ההערות הצדדיות בעלות המשמעות הנסתרת. בין אם זה התמכרותו של הולמס לקוקאין ואופיום ובין אם זה סלפי עם המלכה ויקטוריה, "הולמס & ווטסון" לא חוסך בהשוואה הומוריסטית לתקופתנו וברמזים לפרטים מסיפוריו הקודמים של הבלש המפורסם ועוזרו הנאמן. הוא גם לא שוכח את סדרות הטלוויזיה של שרלוק וצוחק על דרך חשיבתו של הולמס המוצגת בהן לעתים קרובות.

שורה תחתונה

במהלך כל הסרט יש הרגשה שאתה לא יודע מאיפה הדבר הבא יגיע. אם זה טוב או רע, אתם תחליטו בעצמכם אבל לדעתי הקטעים הטובים בסרט הם ההתחלה והסוף. כל מה שבאמצע פשוט לא מצחיק ומבולגן. אם הומור סלפסטיק ובדיחות חוזרות עושים לכם את זה, לכו לקולנוע, מצפה לכם שעה וחצי של כיף חיים. אם לא כדי שתחכו ותראו את הסרט בבית או שפשוט תוותרו עליו לגמרי.