הריקוד מתחיל – ביקורת לעונה הראשונה של בית הדרקון

העונה הראשונה של "בית הדרקון" הגיעה לסופה והצליחה ב-10 פרקים לגאול את כותר משחקי הכס של HBO

אחד הכישלונות הכי גדולים בהיסטוריית הטלוויזיה היה ללא ספק הסיום של "משחקי הכס" של HBO. סדרת הפנטזיה האפית הייתה הנושא המדובר ביותר על המסך הקטן במשך של עשור שלם ואחרי המתנה ואינספור רגעים שעשו לנו טראומה פסיכולוגית, קיבלנו סוף מזורז, שכתוב נורא ולא מספק.

הסוף היה כל כך נורא שבמהלך סגרי הקורונה, לא שמעתי על אדם אחד שהחליט לעשות בינג' מחדש ל"משחקי הכס", עם סוף כזה מאכזב, לא היה טעם לראות את העונות הקודמות שוב. לכן כשהוכרז סדרת פריקוול ל"משחקי הכס", הייתי די סקפטי בהתחשב שהיא החליטה להתרכז בשושלת טארגאריין, אבל לשמחתי הרבה, טעיתי בספקטיות שלי.

הסדרה מתרכזת בסיפור המפורסם של ריקוד הדרקונים, הקרב על שלטון ממלכת ווסטרוס בין ראינירה טארגריאן ואחיה למחצה אגון טארגריאן. אני אומר לכם את זה בגלל שבמשחקי הכס זה כבר הוזכר על ידי בתו של סטניס והיה ידוע שהעונה תוביל לזה. הסדרה מתחילה עם העלייה לשלטון  של אביה של ראינירה כשאנחנו חווים הרבה קפיצות בזמן אל הרגעים והפוליטיקה שהובילה למלחמה המפורסמת.

העונה הראשונה נועדה בעיקר להכין את הקרקע לקראת המלחמה- אנחנו לומדים על ההיסטוריה, השחקנים המעורבים, הבתים השונים, גידול הדרקונים של הטארגאריין ומה שהוביל בסופו של דבר לסכסוך בין השחורים לירוקים.

אני כבר שמעתי ביקורת על העונה הראשונה שהרבה חשבו שהייתה משעממת וחסרת אקשן, וחייב להגיד שאני מאוד שמח שהיא יותר התרכזה בקטע הפוליטי והדרמתי מאשר קרבות חסרות הגיון. העונה הראשונה עושה עבודה ממש טובה בבנייה מחודשת של עולם "משחקי הכס", אנחנו פוגשים משפחות עתיקות שלא היו שחקנים מרכזיים בסדרה המקורית כמו בית סטרונג, הייטאוור וואלריון, ויש בניית יחסים ופוליטיקה נהדרת שמתבססת בעיקר על קשרי דם וזכויות לידה, משהו שמבוטא בצורה מאוד יפה בפתיח האייקוני של הסדרה שמאמץ את המוזיקה האגדית של הסדרה המקורית, משהו שלדעתי יכול היה לעשות יותר טוב באמצעות וריאציה חדשה של המוזיקה עם המוזיקה של דאינריס או פשוט מנגינה חדשה.

משהו שגם אני מרגיש פגע בסדרה לעיתים אלו הקפיצות בזמן. אני מבין שיוצרי הסדרה לא רצו לחייב את הסיפור ליותר מארבע עונות כדי שיהיה להם אפשרות אחרי העונה הרביעית להמשיך לסיפור אחר של משפחת הדרקון, אבל היו פעמים שהקפיצה הדרסטית בזמן פגעה בנרטיב וברגש של הדמויות. למשל, זה היה די קיצוני לשמוע את ראינירה מדברת בפרק 3 שהיא לא רוצה ללדת ילדים כמו אמא שלה ואז בפרק 6 היא בלידה השלישית שלה, בלי שום שינוי בתפיסה שלה והתפתחות של הדמות בנושא. זה יכול היה ליצור עבורנו חיבור אפילו יותר טוב לדמות מזה שיש לנו כבר בסוף העונה הראשונה. 

אבל עם זאת, הסדרה ממש טובה ומצליחה בדיוק כמו "משחקי הכס" לעורר בנו רגש של התרגשות, הפתעה ושנאה. כבר באמצע העונה ידענו אילו דמויות אנחנו שונאים (*שיעול* סר קריסטן ואוטו *שיעול*) ואילו אנחנו אוהבים. כמו כן, "בית הדרקון" מצליח ליצור בצורה ממש טובה רמיזות ונושאים חוזרים שאפילו לא ראינו בעונה הראשונה של "משחקי הכס", כמו הכוח של הדרקונים ונבואות וסמלים שמגדירים את המלוכה ואירועים בעתיד העונה.

באשר למשחק עצמו, הוא מעולה. מילי אלקוק ואמילי קארי עושות עבודה טובה כהבסיס הצעיר של הדמויות המרכזיות בפרקים הראשונים של העונה, ואמה דארסי ואוליביה קוק לוקחות את המושכות לרמה עוצמתית גבוה מתמיד ומהוות הפוקוס הרגשי החזק של הסדרה. כמובן ששחקנים תומכים כמו פאדי קונסידיין, איב בסט וריס איוואנס עושים עבודה מעולה במשחק שלהם ומאט סמית האגדי מצליח לגנוב כל סצנה שבה הוא משחק ואיכשהו להפוך דמות די בזיונית לאחת הדמויות הכי מגניבות בהיסטוריית הכותר, כמו כן, הוא אילתר מספר סצנות במהלך העונה שממש מוסיפות לעומק הרגשי של הסדרה.

אבל מה עם הדרקונים? כולם אוהבים את הדרקונים של "משחקי הכס", אז איך אלו של "בית הדרקון"? ובכן, הם אפילו יותר טובים לדעתי. HBO ממש השקיעו את התקציב שלהם באפקטים הממוחשבים של הדרקונים והעיצוב שלהם כי הם נראים מדהים על המסך ולשמחתי הרבה, הם בעלי עיצוב ייחודי שיותר תואם לספר מאשר העיצוב הממוחזר שקיבלנו עם הדרקונים של דאינריס. כל דרקון בעל עיצוב ספציפי שמתאים מאוד לרקע שלהם, שמם והרוכב שלהם, ככה שאנחנו מקבלים דרקונים שאנחנו לומדים להכיר מאוד מהר וקל לזכור אותם. אני עד היום לא זוכר מה שם הדרקון הירוק ומה שם האדום של דאינריס, אבל אני זוכר טוב מאוד איך נשמעים, נראים ואיך מתנהגים סייראקס, קארקסיס, וייגר ומיליס. ככה שהמלחמה תתחיל, לא רק שאדאג לשלומם של הטארגאריין השונים, אדאג גם לדרקונים עליהם הם רוכבים.

סיכום

"בית הדרקון" עשה עבודה מעולה בליצור עולם מרתק ומלא דרמה בשביל שניבלע לתוכו בציפייה למלחמה האגדית של הטארגאריין. הקפיצות הדרסטיות בזמן טיפה פגעו בנרטיב אבל אם מסתכלים על הסדרה כ"הכתר" של עולם הפנטזיה, זה לא נורא בכלל.

מה שכן זה נורא שנצטרך להמתין כמעט שנתיים לעונה החדשה של הסדרה, אבל אם זה אומר שנקבל עוד פרקים איכותיים של הכותר, ההמתנה שווה את זה.