זה לא סרט זה מותג – ביקורת לסרט בית גוצ'י

אנחנו רגילים לסרטים על סיפורי הצלחה שנתחמים לזמן ממוצע של שעה וחצי. "בית גוצ'י" באופן לא צפוי לא מתמקד בהצלחה, שכן המותג היה מתוחזק וידוע כבר בתחילת הסרט, אלא צולל אל התככים שבכותלי הבית. לא תראו סיפור סטנדרטי שמציג מראות קשים של אנשים שצמחו מעוני, מאבקים שיגרמו ללב שלכם לדפוק בחוזקה, מיליון תצוגות אופנה (יש מעט) או צ'קים שנשלחים זה אחר זה. תראו סרט מעט יותר מורכב שאורכו עומד על 158 דקות. אבל כל התככים והמאבקים הפנימיים בהחלט שווים לזהב, זהב שיקר כמו המותג עצמו. לטריילר הסרט:

גיל זה (לא) רק מספר

בשל אורך הסרט, אנקוף נקודת זכות לטובתו אך גם נקודה קלה לשיפור. קודם כל, זה לא מובן מאליו שבמשך זמן צפייה של יותר משעתיים וחצי, המתח נשמר והעיניים מרותקות למסך. לרגע לא חיכיתי שיגמר או נמאס לי ממנו. אולם, הזמן בסרט לא תמיד היה ברור. הסרט גולל את המשך שושלת בית גוצ'י בדגש על הבן מאוריציו, קורות שנפרסים על עשר שנים לפחות.

הבעיה המרכזית היא שלא היה ברור במספר סצינות כמה זמן עבר מסצינה לסצינה. החיכוכים והדיאלוגים שאבו אותנו לתוך העלילה למעין בועה מנותקת מתחושת הזמן וכמובן שזה מצוין אבל אני הייתי מוסיפה מדי פעם כתוביות עם תאריכים כדי להוסיף אמינות וגם כדי שנתעמק בסיפור בצורה טובה יותר. בנוסף, הדמות של הילדה של פטריציה רג'יאני ומאוריציו גוצ'י בכלל הופיעה בצורה פתאומית. הרגיש מוזר שהראו אותה כתינוקת ואז לא הראו אותה לפרק זמן ארוך ופתאום היא נראתה ענקית, לפחות בת שמונה. בהתחשב בכך שהסיפור כולו נמשך כעשור, אצל הדמויות המבוגרות הבעיה פחות קריטית.

הם כולם צ'ינג צ'ינג, הם כולם בלינג בלינג 

בסרט משחקים כוכבים גדולים כגון: אל פאצ'ינו, ליידי גאגא, אדם דרייבר, ג'רמי איירונס וסלמה הייק. אתחיל מליידי גאגא ,הלוא היא פטריציה רג'יאני, הכוכבת הראשית בסרט. היא מוכיחה לכולם שהיא לא רק זמרת ענקית אלא גם שחקנית אדירה. היא נכנסת לנעליים היקרות למדי של גוצ'י בתפקיד לא קל לביצוע. היא זוהרת, כריזמטית, ערמומית ומתוחכמת. הופעתה ממגנטת ואלגנטית בכך שהיא גורמת לנו לצלול אל המניעים שלה וגם בקטעים מסוימים בהתחלת הסרט אף לרצות בטובתה. בשורה התחתונה, אנחנו נחשפים לדמות מורכבת רבת פנים, פנים מטורפות ללא ספק, אבל גם אנושיות. הדמות והמשחק שלה ללא ספק מינפו את הסרט וכמובן גם כל התלבושות, האביזרים, התכשיטים שלה יצרו את כל הזוהר. כולל גם תסרוקות, שכולן החמיאו לה.

כל השחקנים ללא יוצא מן הכלל נתנו הופעה משובחת ואתייחס לבולטים והאהובים עליי. הדמות של אדם דרייבר הייתה משעשעת ומעניינת בשל החנוניות והעדינות שלה. ליידי גאגא עם כל הכבוד מוכיחה שנשים שולטות. סלמה הייק משחקת את פינה מגדת העתידות והשותפה למזימות של פאטריציה. בהתחלה הדמות שלה מצחיקה אך בעיניי נהפכת בהמשך לקצת בדיחה. זהו סרט רציני והסצינות שבהן פטריציה נפגשת איתה ומבקשת ממנה שתגלה לה את העתיד קצת מעלות גיחוך ונראות לא קשורות להשתלשלות האירועים. אני חושבת שעל חלקן היה אפשר לוותר ואם לא גם עידון היה מתקן אותן.

דמותו של פאולו האומן המטורלל ובנו של אלדו גוצ'י, אחיו של מאוריציו הייתה קורעת מצחוק וג'ארד לטו שיחק אותה מצוין. בדומה לליידי גאגא, שניהם חיקו מבטא איטלקי והם עמדו במשימה הלא פשוטה בהצלחה רבה. על אף שחלק מועט מהסצינות איתו מעט היו מוגזמות, התסריט היה מבריק ומתובל בהרבה חוכמת חיים וחוש הומור. אל פאצ'ינו וג'רמי איירונס שיחקו מעולה גם אם הדמויות שלהם היו קשוחות ופחות קשות למשחק. המשחק בהחלט היה מרשים וכל אחד מהשחקנים התגייס לתפקיד במלוא הכוח, גם אם היו מעט סצינות מוגזמות ולא מתאימות.

פחות זה יותר

כפי שציינתי, יש התמקדות על התככים הפנימיים של העץ המשפחתי. בין מאוריציו (אדם דרייבר), פאולו (ג'ארד לוטו) ואלדו (אל פאצ'ינו). הסרט מבוסס על אירועים אמיתיים ועל הספר "בית גוצ'י: סנסציית הרצח, הטירוף, הזוהר והחמדנות" שנכתב על ידי שרה ג'יי פורדן והוצא לאור בשנת 2001. "בית גוצ'י" הגיש לנו סיפור מעניין וחכם. הרעיון להתעמק במחלוקות הכספיות והאישיות של המשפחה ללא ספק חדשני ומבריק, לא פחות מהחיים הנוצצים של התהילה ובניית החברה. כמובן שהספקנו גם לקבל תמונת מצב כללית על טיב המותג.

בנוסף, יש לנו כאן גיבורים ראשיים בעלילה שהפכו לחלק מהעסק בירושה והתחזוק של העסק מעניין לא פחות. העלילה קצבית, קלה למעקב ואנחנו מרגישים כצופים חיבור לדמויות. על אף האורך הגדול אני לא מרגישה שהסרט נמרח, גם בזכות בימוי נהדר של רידלי סקוט ותסריט יוצא דופן של רוברט בנטיבנה. האמירה של "פחות זה יותר" נכונה כאן לשני הכיוונים. מצד אחד, הסרט היה ענייני ולא נוצץ מדי ומצד השני היו עם סלמה הייק סצינות שהרגישו פחות מתאימות. יש שיגידו שהייתה מעט הגזמה עם הדמות של פאולו ואגיד שאני מסכימה עם כך, אבל לא הייתי מוותרת עליהן כי הן היו מאוד מצחיקות, נועזות ולגמרי שדרגו את הסרט.

הובטח לנו סיפור עסיסי על סנסציית הרצח (לא אספיילר של מי) וזה מה שקיבלנו. הוא ממזג סגנונות חיים שונים, מהנופים הטבעיים עם עדרי הפרות לאחוזות מפוארות ותצוגות אופנה וכמובן שלא מעט אוכל איטלקי מנקר עיניים. הצפייה בו לא קלילה כמו לאכול גלידה איטלקית אך גרנדיוזית בקטע מענג. צריך להתכונן מראש לסרט ארוך שישרוף לכם צהריים שלמים אך גם יספק לכם הנאה מובטחת.

לסיכום

מדובר בדרמה איכותית שמשוחקת נפלא. הצפייה בה ממש לא קשורה לכך שאתם חובבי המותג או לא. זהו סרט דרמה מותח שמלמד על עסקים ומערכות יחסים בין אנשים, בקיצוניות ובדברים הקטנים יותר. ממליצה לכם בחום לראות את "בית גוצ'י". הוא הדבר החם עכשיו בקולקציית החורף של הסרטים.