INSIDE – סיקור המשחק

Limbo מבית Playdead נחשב למשחק בעל הצלחה מסחררת, כאשר הוא קיבל תגובות חיוביות מאוד גם מהמבקרים וגם מהשחקנים, ועכשיו המפתחת חוזרת אלינו אחרי 6 שנים עם המשחק החדש שלה – INSIDE.

למי שלא יודע מה זה, INSIDE הוא משחק פלטפורמר-פאזל, שנחשב ליורש הרוחני של Limbo, המשחק הקודם ש-Playdead פיתחו. מאז הכרזתו, המשחק נתקל בהתלהבות רבה, והמפתחת החליטה בצעד של מחווה להפוך את Limbo, משחקה הקודם, לחינמי, כך שהמשחק קיבל עוד יותר התלהבות בקרב השחקנים, מאחר ושחקנים שלא שיחקו מעולם ב-Limbo הורידו אותו, שיחקו בו, וכנראה גם ממש התלהבו ממנו, וגם כי השחקנים שכן שיחקו בו כנראה שיחקו בו שוב, והתלהבו רק מהעובדה שיוצא משחק שני שדומה לו.
בלי עוד עיכובים, בואו נתחיל בסיקור של המשחק!

הגרפיקה של המשחק

המשחק עצמו בנוי במנוע Unity, כך שיש במנוע הזה המון אפשרויות לפיתוחה של הגרפיקה, אך הפעם Playdead בחרו שוב בגרפיקה שנחשבת למינימלית. לדעתי, התיאורים של הגרפיקה נאים מאוד, כאשר האנימציות והצבעים נותנים למשחק הרגשה של אווירה מאוד קודרת. התאורות במשחק והדמות הראשית, מוסיפות ניגודיות מסוימת, שלדעתי מוסיפה להרגשה המיוחדת שהמשחק מנסה לגרום לכם להרגיש. החל מפנסים שמכוונים כדי לראות אתכם, ועד לתאורה של מכונות, זה מוסיף ניגוד מסוים, אך עדיין שומר על האווירה האפורה והקודרת של המשחק עצמו, כך שזה באופן ויזואלי נראה מדהים.

הדמות עוד יותר מוסיפה לניגודיות בגרפיקה של המשחק, כאשר היא בעצם מהווה ניגוד מסוים לכל שאר הסביבה, אך יש לה נקודה שכן משלבת אותה לסביבה. הדמות עצמה לובשת חולצה אדומה, שבעצם גורמת לה לבלוט בסביבה, בה האחרים לבושים בשחור/אפור, וכך הדמות למעשה מהווה את הניגודיות בסביבה, אבל הדבר שגורם לדמות הראשית להשתלב עם הסביבה הוא התאורה הנמוכה של הדמות, כך שכמו כל שאר הסביבה, הדמות משתלבת עם האווירה הקודרת.

הסיפור של המשחק

INSIDE מסופר באופן די דומה ל-Limbo. אתם נזרקים לעולם שלם שלא מספר לכם כלום, ומשם אתם צריכים לנסות להבין בעצמכם (בעזרת הדמיון כמובן) את עלילת המשחק, ולנסות לנחש מה יעלה בגורל הדמות (במקרה וזה סוף פתוח). אני אישית חושב שהסיפור מגולל את הדמות של הילד האלמוני אותו אנחנו משחקים, שלמעשה נכנס אל תוך מתקן שבו עושים ניסויים רבים בבני אדם (ומכך בא השם INSIDE), בעודו בורח ממאבטחים של המתקן והכלבים שלהם, ומתחמק ממלכודות כמו מכונות ירי שמחשמלות אותו. בעיניי, הסיפור ממש דומה באופן שבו הוא מסופר ל-Limbo (כמו שאמרתי בתחילת הפסקה), ולכן זה מוסיף הרבה למשחק, כי אתם מנסים להבין את מה שקורה תוך כדי שאתם משחקים, לא כמו בשאר המשחקים בהם הסיפור מסופר באופן ישיר.

המשחקיות

המשחקיות של INSIDE היא אחד הדברים הכי מהנים שנתקלתי בהם השנה. הפאזלים מצוינים, השליטה מצוינת, ישנם רגעים שגורמים לי להתלהב ולברוח במשחק כל עוד נפשי בי, ואז להתעצבן כי אני לא מצליח לעשות את זה. בגדול, משחק מדהים, מהנה במיוחד, אבל דבר אחד אני לא אהבתי בו – זמן המשחק. שוב, כמו ב-Limbo, המשחק היה די קצר, כאשר סיימתי אותו בתוך שלוש שעות בלבד.

הדבר הזה די הוריד לי מהמשחק כי בדיוק באמצע, בזמן שנשאבתי למשחק וממש אהבתי אותו, הוא נגמר. אני כל כך התעצבנתי בקטע הזה, שהייתי קרוב למקרה שני של שבירת המסך המשני שלי (אני לא מגזים או צוחק פה כי קרה לי ששברתי מרוב עצבים את הציוד שלי הרבה. הארנק שלי עדיין כואב מהפעם האחרונה בה שברתי חלק מהציוד שלי). אז בואו אני אומר לכם דבר אחד – אם אתם מחפשים משחק ארוך, שתוכלו להעביר בו זמן די נכבד (ואולי אפילו 10 שעות שזה לדעתי לא המון אבל זה עדיין משהו), המשחק הזה לא כל כך מתאים לכם.

הצלילים במשחק!

ועכשיו הגענו לחלק האחרון שיש לו משקל גבוה מאוד (כמו כל שאר הדברים) בציון שלי למשחק – הצלילים. כי מה זה משחק טוב אם הוא לא מלווה בצלילים כמו מוזיקת רקע שגורמת לכם להתעמק יותר ויותר במשחק? מוזיקת הרקע והצלילים האחרים במשחק הם אחד מהדברים שיותר אהבתי ב-INSIDE. מוזיקת הרקע גרמה למשחק למשוך אותי אליו עוד יותר, מאחר והיא הוסיפה לאווירה האפלה שלו. הצלילים האחרים גם לא רעים, והם האמת די צלולים ונחמדים לאוזן.

אז…. שנסכם? סך הכל, יש לנו פה משחק מדהים, עם צלילי רקע מעולים, גרפיקה שמורכבת באופן מאוד טוב, סיפור נהדר, ומשחקיות מעולה, אבל המשחק קצר מדי בשבילי, וזה די מוריד לי מההנאה הכללית.