פעם שלישית גלידה – ביקורת הסרט פתאום משפחה

הקומדיה המרגשת "פתאום משפחה"  מראה לנו את כל מה שטוב בחיים: אהבה, הומור ומשפחה, ומלמדת אותנו שגם מה שלא נוצץ הוא זהב.

הסרט "פתאום משפחה" בבימוי שון אנדרס ("גבר גבר" 1 ו-2, "איך להיפטר מהבוס 2") ובהפקת מארק וולברג שאף מככב בו, הוא בהחלט סרט מהנה עם הומור איכותי וגם מסר חשוב וחזק. בכללי, קומדיות זה דבר שתמיד עושה טוב בלב, למרות שלאחרונה הז'אנר הזה קצת נחלש. בעבר היו קומדיות יותר מוצלחות, הפרודיות היו בשיאן ואפילו ז'אנר הקומדיות הרומנטיות (שהפך להיות מאוס) פרח באותן התקופות. קשה למצוא כיום הרבה קומדיות שיצליחו באמת להצחיק אותנו, אבל הסגנון של קומדיה-מרגשת זה לא משהו שקורה הרבה ולכן חובה להוקיר אותו. וזה בדיוק המקרה הנ"ל: סרט שמתיימר להיות קומדיה מטופשת עם קטעים מגוחכים אך מצחיקים, אבל הוא יתפוס את הצופה בלב ויצבוט אותו כ"כ חזק עד שלא יישאר כלום.

זוג משפצי הבתים הנשוי פיט (מארק וולברג) ואלי ווגנר (רוז ביירן) חושבים על להביא ילדים לעולם, אבל לא בדיוק בדרך הקונבציונאלית – הם מחליטים ללכת לסדנת אימוץ על מנת לאמץ ילד קטן. בסדנה יש כל מיני זוגות מכל הסוגים, כולל בחורה משעשעת וקשוחה שמתיימרת להיות אם חד הורית ודורשת ילד מאוד ספציפי (בנוי היטב, אתלטי ואפרו אמריקאי). בין היתר יש גם זוג גיי מעורב וזוג דתי-מאמין-קצת יותר מדי. פיט ואלי מחליטים לעבור את הקורס ואז מגיעים ליום האימוץ, בו הם מחפשים ילדים (קצת דומה לקניות או מכירה פומבית) שיתאימו להם. בין כל ניסיונות החיבור הכושלים הם שמים לב לבני הנוער הבודדים והמסכנים שכמובן, אף אחד לא מתייחס אליהם כי מי באמת יעדיף בני נוער? רוב האנשים, וביניהם גם פיט ואלי, יעדיפו ילדים יותר קטנים. באופן מפתיע, פיט ניגש לבני הנוער במטרה שאולי, מי יודע, תהיה שם תקווה, רק כדי לגלות את ליזי (איזבלה מונר), נערה חצופה בת 15 שאומרת להם שזה בסדר ושילכו לחפש ילד קטן. פיט ואלי נדהמים ואף מתרשמים ממוצא פיה ומהכריזמה שלה, ומחליטים לברר לגביה. איזבלה מונר שיתפה פעולה עם מארק וולברג לפני כן ב-"רובוטריקים 5: האביר האחרון".

מה שהם מגלים זה סיפור מאוד עגום על חייה של ליזי מגיל מאוד צעיר, על כך שנאלצה לחיות בבית של אמה שהייתה מכורה לסמים וחיה עם נרקומן, יחד עם שני אחיה הקטנים, חואן וליטה. לאחר מכן הילדים נלקחו מאמם, שהספיקה בינתיים להיכנס לכלא, והועברו למשפחה אומנת מוזרה עם זוג שנראים כמו אחים (גם על זה צוחקים בסרט). פיט ואלי אוכלים עם משפחתה של אלי, שמתנגדת נחרצות לאימוץ ילדים לטיניים (לא חסר פה גזענות) לאחר שהחליטו לרדת מהעניין של לאמץ שלושה ילדים, כשהבכורה היא נערה מתבגרת. בעקבות דבריה הגזעניים של משפחתה, אלי מתפרצת ומחליטה לפגוש את הילדים. מהשלב הזה בסרט אנו עדים לתהליך שפיט ואלי עוברים: הם פוגשים את הילדים, שבאים ממשפחה מאוד קשת יום ומורכבת, בלשון המעטה, עם אמא נרקומנית לא מתפקדת ואב לא ידוע; הם מחליטים לאמץ את הילדים ולהכניס את עצמם למצב מאוד לא פשוט, פיזית ומנטלית. בין היתר הם נאלצים להתמודד עם השיגעונות של ליטה שרוצה לאכול רק חטיף תפו"א, חואן שנפצע מכל דבר קטן בערך עשרים פעם ביום (וזה קורע כמובן), ליזי שנמצאת בקשר עם שרת בית הספר שרק רוצה להפשיט אותה ומבוגר ממנה בהרבה, ובכלליות – שלושה ילדים מבית מפורק ולא מתפקד וזוג הורים לא מנוסים שלא מצליחים (כמעט) להתמודד איתם, אבל עומדים במשימה באומץ רב.

הווגנרס לבסוף נכבשים ע"י קסמם של הילדים, עם כל האתגר שבא עימם, ומחליטים לאמץ אותם לחיק המשפחה ולחיות איתם לתמיד. אבל, כמובן שיש מכשול בדרך – האמא של הילדים, ששוחררה מהכלא ורוצה אותם חזרה. ליזי כמובן מאוד מתרגשת מהמפגשים עם אמה וחותרת לכך שהם יחזרו אליה, כי בכל זאת למרות הכל, היא אמא שלהם. ליזי באמת מאמינה שאמא שלה "חזרה בתשובה" והתפכחה לחלוטין מסמים ואלכוהול, ורוצה את ילדיה – מה שלא כ"כ משמח את פיט ואלי שמתקשים להתמודד עם זה. בעקבות תקרית מאוד מצערת בה פיט ואלי נעצרים לאחר שרדפו אחר שרת בית הספר של ליזי בעקבות כך שהוא "פדופיל" וביקש מליזי תמונות עירום, ותקפו אותו פיזית, השימוע על אימוץ הילדים רשמית הופך לשימוע נסיבתי על מנת שהשופט ישקול את העברת הילדים לאמא שלהם, לצמיתות, ולא לווגנרס. זה שזוג ההורים האומנים נעצרים בעקבות תקיפה זה בטח לא נראה טוב בעיני בית המשפט והשופט מחליט על העברת הילדים לאמא. זהו רגע מאוד עצוב בסרט, בו פיט ואלי נאלצים להיפרד מהילדים בלילה אחרון בבית, וגם הילדים לא מקבלים את זה כ"כ טוב, חוץ מליזי שמאוד נרגשת לחזור אל אמא שלה. הבוקר מגיע ובמקום אם הילדים מגיעות שתי העובדות הסוציאליות (המועמדת לאוסקר אוקטביה ספנסר וטיג נוטארו) על מנת לבשר למשפחה שאמם לא תגיע היות והיא חזרה להשתמש בסמים ופשוט לא מוכנה לטפל בילדים שלה.

לפני הסוף יש קטע מאוד מרגש בו ליזי מתקשה לעכל את הבשורה ובסוף מבינה שפיט ואלי הם המשפחה המתאימה לה. בסוף הסרט אנו עדים לאימוץ הרשמי והמרגש של שלושת הילדים ע"י פיט ואלי. אני חייבת לציין את ג'ולי האגרטי הקורעת מצחוק (בתפקיד אמה של אלי, ג'ן), שאמנם כבר בת 63 אבל עדיין בעלת אותו חוש הומור משעשע וייחודי. אנחנו מכירים אותה בעיקר מסרט הפרודיות המצוין "Airplane" וגם ההמשך שלו, בהן היא שיחקה בין היתר גם עם לסלי נילסן האגדי, ומאז שיחקה בעיקר בקומדיות. אחת הסצינות הכי מצחיקות בסרט היא הסצינה בה ליטה כביכול "מאפרת" את סבתא שלה ובעצם אנו מגלים שהאיפור הוא טושים; ג'ן נראית כ"כ מגוחך וכשהיא מדברת זה עוד יותר מצחיק, ואין מישהו שנשאר אדיש ולא צחק בקטע הזה. אני אישית התפוצצתי מצחוק. לשיפוטכם:

לסיכום:

סך הכל בגזרת הקומדיות המודרניות "פתאום משפחה" לא רע בכלל, אמנם יש בו קצת בנאליות כי עדיין זו קומדיה בשנת 2018, אבל בכלליות – סרט מרגש מאוד על אימוץ לא צפוי שמתגלה כאתגר ושמחה בלתי צפויה, ובין השאר גם הומור טיפשי ומגוחך שתמיד תורם לסרטים כאלה. כשבאים לסרט הזה, לא יודעים מה להרגיש – רגע אחד צוחקים בטירוף ורגע אחד מתרגשים מאוד כמעט עד כדי בכי, וזה משהו בהחלט מעניין, לאור הרקע של הסרט שמתמקד באחד הנושאים הכי כאובים בעולם: ילדים יתומים, נטושים, שעוברים ממשפחה למשפחה והגורל שלהם לא תמיד טוב כמו במקרה הנ"ל. מתבלים בקצת צחוקים וזה לחלוטין סרט לכל המשפחה.