עם עיפרון? – ביקורת הסרט John Wick: Chapter 2

קיאנו ריבס שלאט לאט חוזר אל חיינו במגוון סרטים עם פן אפל ו\או אלים, חוזר לתפקידו שכבר הפך לאלמותי, בתור המתנקש השקט ג'ון וויק, בסרט John Wick: Chapter 2, ומחסל אנשים ללא רחמים וממש בלי מעצורים עם כל הבא ליד. השאלה היחידה שאפשר לשאול היא: האם יש בכלל עלילה או רק רצף מכות שלא נגמר? המשיכו לקרוא.

שנתיים עברו מבחינה הפקתית, או 4 ימים מבחינה עלילתית אחרי הסרט הקודם והנה חוזר המתנקש נטול הבעות הפנים והרגשות לעשות שוב את מה שהוא עושה הכי טוב ולו רק בגלל שלקחו לו את הדבר שהכי אהב מלבד אשתו המנוחה – את הרכב שלו, וזאת רק בשביל שיוכל סוף סוף לצאת לגמלאות ולנוח.

נמשיך, כמובן שלא ממש יתנו לו ליהנות מהפנסיה וחברו או הקולגה שלו למקצוע המפוקפק – סנטינו ד'אנטוניו – קופץ לבקר על כוס קפה ומבקש ממנו "שיחזיר לו טובה" אליה הוא התחייב, ויבצע התנקשות אחת ואחרונה בשביל שסוף סוף יצא לחופשי. הבעיה היחידה היא שג'ון לא ממש רוצה לעשות זאת, ומסרב בנימוס. אממה, חוקי הכבוד של המתנקשים אומרים "אם אתה חייב טובה וחתמת עליה – אתה חייב לבצע אחרת דינך בראשך", ולאחר כמה "שיכנועים קלים" ג'ון טס לרומא, לבצע את המשימה ואולי לזכות סוף סוף בשקט לו הוא מחכה. מה שג'ון לא יודע זה שאותה התנקשות היא חלק מתוכנית מתוחכמת, בה סנטינו יוכל לטפס לצמרת ולשלוט בשאר ביד חזקה, ועל הדרך לספק למר וויק כמות בלתי נדלת של מתנקשים אכזריים שרוצים במותו וזאת עוד לפני ארוחת הצהריים.

כאמור,הסרט ג'ון וויק: פרק 2 מחזיר את קיאנו ריבס היישר אל חיינו, כאשר הוא שוב פעם מגלם את המתנקש הטוב והאכזרי ביותר שראינו, המסוגל להרוג 3 אנשים בעזרת עיפרון אחד (ככה לפחות אומרים) ובגדול – גם עם כל דבר שהוא יכול לשים את היד עליו ושלא ממוסמר לרצפה.

הבה נבחן את הסרט קצת יותר לעומק, מבחינת עלילה, לא משהו שלא ראינו בעבר – מישהו בעל יכולות אילתור מטורפת וניתוח שטח טקטית עם יצר נקמה שלא נגמר ולא יודע שובע, היוצא למשימה כנגד כל הסיכויים ולבסוף… (הפתעה) גם מצליח. אבל בואו נהיה אמיתיים, לא הגענו לכאן בשביל לחפש סרט זוכה אוסקר שירגש אותנו עד דמעות אלא לקבל מנת אקשן גדושה עם המון אגרופים, בעיטות, כלי נשק ועפרונות נכון? אז את זה אנחנו בהחלט מקבלים בכמויות מסחריות עד רמה שאפילו סטיבן סיגל או צ׳אק נוריס היו מחייכים בעונג ואומרים ״יש מישהו שממשיך את המסורת המדממת שלנו״. ג'ון וויק 2 מספק לנו משהו שבאמת מחפה על כל סרט אקשן שראינו בזמן האחרון ועל החשק הקדמוני לצפות באלימות שלא נגמרת, שעשוייה היטב. רק לשם עניין, מניין הגופות עומד שם על כמעט 130 גופות ולשם השוואה – לאורך כל ״קריירת״ המשחק של סטיבן סיגל הוא הרג 145 אויבים/טרוריסטים/נדלניסטים וכאלה שלא עמדו באותו קנה מידה כמוהו.
מצד שני משהו הפריע לי לכל אורך הקטילה הבלתי נגמרת – עם כל מגוון הדרכים הבאמת יצירתיות ומגניבות בהן הרג ג'ון וויק את האויבים שלו, רמת האקשן והמפגש בין ג'ון וויק לאויבים שלו הרגישה לי כאילו שיחקתי ב-Hitman ברמה הכי קלה. הוא עושה פעלולים, מזנק, יורה, מקפץ וחוזר חלילה וכל השאר פשוט… מחכים למותם ככל הנראה. אני מבין את הקטע של "מתנקש-על" שאי אפשר לגעת בו והוא מאומן בכל שיטת לחימה + חוש שישי, אבל עדיין – תראו טיפה יותר אמינות. לא נורא, העיקר שהכיף והמכות כאן איתנו במגוון ענק של לוקיישנים שהדמויות יודעות להשתמש בכל מה שמסביב בצורה יפה ומעניינת, בין אם זה אתר היסטורי ועתיק או תחנת רכבת חדשנית, אם ג'ון וויק שם – יהיו גופות, חילופי מכות ועוד.

אז עלילה לא הכי מקורית יש לנו, אקשן מעולה, מהיר אבל גם טיפה'לה לא אמין גם יש לנו, עכשיו בואו נדבר על השחקנים. אל תוך סרט אקשן מדהים זה אנו מקבלים צוות שחקנים מרשים ולא קטן, כולל הפתעת העונה – לורנס פישבורן. אז מי משחק את מי? זו הרשימה:

• קיאנו ריבס – ג'ון וויק, מתנקש להשכרה עם יכולות מפחידות ויצירתיות טקטית עוד יותר מפחידה, הוא מאוד רצה לצאת לפנסיה ולגדל ירקות אבל לא ממש נותנים לו.
• ריקארדו סקמרצ'ו – סנטינו ד'אנטוניו – אחד האנשים החזקים והמסוכנים על פני פלנטה זו שרק רוצה להתקדם עד ראש הפירמידה. בעבר הוא עשה "טובה" לג'ון וכעת כשהוא צריך לפדות אותה חזרה, ג'ון מנסה להתחמק ממנה באלגנטיות.
• Common – קסיאן – מתנקש ושומר ראש עם היסטוריה ארוכה המשולבת בחייו של ג'ון וויק.
• לורנס פישבורן – The Bowery King – ראש משפחת פשע שחי מתחת רדאר ושולט בכל ההומלסים והאשפה האנושית שמסתובבת ברחוב ומחליף עם קיאנו ריבס המון גאגים סמויים הקשורים לסרט מטריקס.
• רובי רוז – אראס –  העוזרת האילמת והמהממת של סנטינו.
• איאן מקשיין – ווינסטון – אחד השחקנים הגדולים המנהל של מלון המהווה שטח נטרלי לכל המתנקשים וככל הנראה גם מי שאחראי לחוקי הכבוד בין המתנקשים.

בשורה התחתונה – הסרט ג'ון וויק 2 מביא לנו כמות אקשן שכל אחד שמחפש כשעתיים של אלימות חסרת פשרות במגוון סצנות מדהימות ימצא. אמנם כישורי המשחק של אלה שנמצאים בדרכו של וויק (לא כולל הדמויות המרכזיות) לא משהו אבל עדיין, כיף לאללה. העלילה יחסית שטוחה ולא מחדשת שום דבר או גורמת לנו להיות על קצה הכיסא מרוב מתח וההיגיון שם לעיתים – יוצא להפסקת קפה ומשאיר אותנו בתוך כאוס הזוי.